חיוב עובד לעשות בדיקה רפואית על חשבון המעסיק

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 22916-08-19 לפני כב' השופט טל גולן נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשול התובעת: סוהאד אלבאש ע"י ב"כ: עו"ד דלית כסלו-ספקטור ועו"ד לירן כהן לייבוביץ הנתבעים: 1. ד"ר נתן פורמן - שירותי בריאות 2. מכון ללימודי המשך ברפואת שיניים, ע.ר. 3. ד"ר נתן פורמן פ ס ק ד י ן

לכן, ואם נחזור לדוגמא המספרית שצוינה דלעיל, התמורה האחוזית שלה היתה זכאית התובעת, היתה צריכה להיגזר מ-117 ₪, ולא מ-100 ₪; - אשר לנכויים בגין הפרשות מעסיק – לא הוכח כי סוכם עם התובעת לגבי נכויי המעסיק מהתמורה האחוזית שלה עצמה, ובכלל זה: מס שכר; מס מעסיקים; דמי ביטוח לאומי מעסיק; הפרשות מעסיק על חשבון פיצויים; הפרשות מעסיק על חשבון תגמולים; הפרשות מעסיק לדמי הבראה; הפרשות מעסיק לדמי חופשה; הפרשות מעסיק על חשבון מחלה.

אשר לתובעת, עדותה ביחס לטענותיה שבנידון היתה קוהרנטית ורציפה, והיא ציינה כך: "ברור שבתחילת העבודה שלי אצל ד"ר פורמן היו כבר פאציינטים במרפאה, מן הסתם התקבלתי לעבודה במרפאה שיש בה פאציינטים. היה עליי לדאוג לחזרת הפאציינטים לטיפולים נוספים, להרחיב את הטיפול שלהם ולא רק נקוי אבנית או טפול תלוי רק בשיננית אלא לדאוג גם להפנות אותם לטיפולים אצל רופאים שיעבדו גם אצלנו במרפאה, כולל ד"ר פורמן, להציע להם טיפולים שאני רואה שהם צריכים אותם. התבקשתי מד"ר פורמן לדאוג למטופלים שלי לבוא פעמיים בחודש, לשבת, לעשות ריקולים, הזמנה חוזרת למטופלים שבהם טיפלתי. לגבי מטופלים שהם לא שלי – אני משיבה שלא כולם, התבקשתי לחזור ביומן שנה שנתיים אחורה, לבדוק למה המטופלים האלה הפסיקו להגיע אלינו, זה אנשים שכבר לא הגיע ולמרפאה בכלל." ועוד אמרה התובעת את הדברים הבאים, כדלקמן: "בהתחלה היו מטופלים של המרפאה שאני לא הבאתי אותם, כאשר אני דאגתי להיתקשר ולהזמין אנשים ששנים לא הגיעו למרפאה, קבלתי צעקות וקללות וטרקו את הטלפון בפנים לשלי אבל המטופלים המעטים שאני התחלתי לטפל במרפאה מרוב שהם מרוצים מהטיפולים שלי משכו מישפחות שלהם, בעל היה מביא את האשה שלו, ילדים שלו וההיפך, אפילו אנשים שמשכו אותם לקופות חולים שהיו מטופלים בכללית, מכבי עזבו שם ובאו אליי. אז מי אחראי להגדלת הלקוחות במרפאה?" עוד ציינה התובעת, כי "... ב 5 שנים עשיתי את זה פעמיים בחודש, לחזור ליומן, לדאוג להביא אנשים למרפאה...". התובעת שבה ועמדה על טענתה, שהנתבע חייב אותה לעשות את הפעילות שבנידון בהקף של 6 שעות חודשיות, ואמרה ש".

] "אדם השולט במספר חברות אינו יכול, ככלל, לשלם כפי רוחו וכפי חפצו, בהמחאות שונות של חברות שונות שבשליטתו בהתאם למאזנה הכספי של חברה פלונית או אלמונית ובהתאם לעיקולים המוטלים על חשבונות החברה. מארג הראיות שהוצג בפני בית-הדין האיזורי, הנו של אי הקפדה על ניהול נפרד ועצמאי של החברות. באיזון בין תורת האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד מזה, והחשש למעשים שלא כדין תחת הכסות התאגידית מזה, נוטה הכף לייחס את חובותיהן של החברות למר חוסיין." הרמת מסך ביחס לעמותה – בסעיף 8 לחוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן: "חוק העמותות") נקבע כי "מהיום שצוין בתעודת הרישום כיום הרישום תהיה העמותה תאגיד, כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית". בהנתן האמור לעיל, מקובל לראות עמותות רשומות בבחינת אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מחבריה, שאינם חבים בחובה באופן אוטומאטי.

...

] עם זאת, מקובלת עלינו טענתם הפרטנית של הנתבעים, בכל הקשור לדמי נסיעות בעמותה, כי התובעת אינה זכאית לקבל כפל תשלום דמי נסיעות, בגין ימים שבהם היא עבדה גם כמדריכה וגם כשיננית, היות שלא שבה לביתה וחזרה שוב לעמותה.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין תביעתה של התובעת להתקבל ברובה, והיא זכאית לזכויות הבאות, כדלקמן: על העמותה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים, כדלקמן: פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 5,000 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,000 ₪.

סכומים אלה ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום, שאחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין; התביעה הפרטנית לדמי חגים – הטענה נדחית; התביעה הפרטנית לגבי העבודה בעמותה כמרצה – הטענה נדחית; הרמת מסך – מתקבלת הטענה לגבי המרפאה ונדחית הטענה לגבי העמותה.

בסעיף 38 לכתב התביעה המתוקן פורט הסעד הנתבע כך: "שכרה הממוצעה של המנוחה לפני גילוי מחלתה ולפני הפסקת עבודתה עקב המחלה, עמד על סך של 37,246 ₪. פנסיית הנכות הנה בשיעור של 75% מהשכר, קרי בסך חודשי של 27,934 ₪. בית הדין מתבקש להורות לנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד את פנסיית נכות, החל מחודש ספטמבר 2016 ועד ליום מותה. כמו כן מתבקש בית הדין הנכבד לחייב את הנתבעים בתשלום פנסיית שארים על פי תקנון הקרן" בתצהירי התביעה, הן תצהיר המנוחה אשר העידה בעדות מוקדמת והן תצהיר התובע, לא פורט דבר ביחס לשכרה של המנוחה או לסכום הזכאות הנטען.

התובע הזכיר בהקשר זה את הגישה המקילה בה נוקט בית הדין בתיקון כתבי טענות "בכל עת", במטרה לעשות משפט צדק.

בנוסף, נידרשת חקירה מחודשת של התובע לצורך בדיקת מצבו הרפואי, המשפיע על תוחלת החיים שלו ובהתאם על החישובים האקטואריים.

לפיכך, יש להביא בחשבון לא רק את האנטרס של התובע למיצוי עילות תביעתו אלא גם את 'ענוי הדין' שניגרם לנתבע ואשר לא בהכרח ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות.

לא כך הם הדברים ביחס לתביעה כנגד הנתבעת 2, שהיא כאמור תביעה כנגד מעסיק, בגינה היה על התובע לשלם 1% מסכום התביעה, בהתאם לסעיף 1 לאותה תוספת לתקנות.

...

יחד עם זאת, ככל שהיתה מתקבלת הבקשה, לא היתה מניעה להתנות את התיקון בתשלום אגרה כדין ולכן לא מדובר בטעם העומד בבסיס החלטה זו. אשר לסוגיית ההוצאות – טענתו היחידה של התובע הינה כי לנתבעות הותר שינוי חזית מהותי ללא חיוב בהוצאות ולכן יש לגזור כלפיו גזירה שווה.

לפיכך, אין בידינו לקבל בשלב זה את הטענה לשינוי חזית.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית.

לטענתו, לא ניתן לחייבו למסור מידע רפואי אישי האם התחסן אם לאו, או לחייבו לעשות בדיקה פולשנית בגופו לאיתור הנגיף אחת לשבוע, ללא סמכות חוקית העומדת בבסיס דרישות אלו.

לטענת המבקש ביום 10.3.21 נקרא אל מר שרון אמויאל , סגן מנהל סניף ת"א של המשיבה שהודיע לו כי לאור "סרבנותו" הנתבעת מוציאה אותו ל"חופשה" על חשבון ימי חופשתו הנזקפים לזכותו מכוח חוק חופשה שנתית .

כן עלינו לקחת בחשבון גם את החובה של המשיבה לדאוג לבטחון שאר העובדים במקום העבודה ומי שבא במגע עם עובדי המשיבה במהלך יום עבודה וזאת מכוח "חובת הזהירות המוגברת המוטלת על מעסיק כלפי עובדיו (ר' ע"א 7895-08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תיכנון ובצוע נ' מוחמד יאסין, [פורסם בנבו] ניתן ביום 31.8.11) והן מעיקרון-העל של תום הלב המהוה מקור לחובה החוזית של המעסיק לדאוג לתנאי בטיחות במקום העבודה (ר' ע"ע (ארצי) 33680-08-10‏‏ דיזינגוף קלאב בע"מ נ' יעקב זואילי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 16.11.11 וכן ר' סע"ש 42405-02-21 סיגל אבישי נ' מועצה מקומית כוכב יאיר- [פורסם בנבו] להלן פרשת אבישי).

גם הפסיקה הכירה בחיוב עובד בבדיקה רפואית לפי רצון המעסיק.

שמינית, עמדתה של המשיבה עולה בקנה אחד גם עם עמדת ההסתדרות ויו"ר נשיאות המיגזר העיסקי מר דובי אמיתי שהבהירו כי:" ההסתדרות ונשיאות המיגזר העיסקי גיבשו המלצות במשותף ובעצה אחת את הכללים והדרכים שבהם מקמות העבודה יוכלו להיתמודד עם משבר נגיף הקורונה על מנת לשמור על בריאות העובדים והציבור וכן למנוע המשך הפגיעה הכלכלית במקומות העבודה ובמשק וזאת בשל הואקום המשפטי בהיעדר הסדר ובהתאם לנסיבות הקיימות. ההמלצות נועדו לעודד את ערך הערבות ההדדית של העובדים במקומות העבודה תוך איזון בין השמוש בחיסונים ובבדיקות לגילוי נגיף הקורונה כדי למנוע את התפשטות המגפה, מניעת פגיעה כלכלית במקום העבודה והגנה על בריאות העובדים ומשפחותיהם לבין השמירה על כבודו וזכויותיו של העובד כפרט. אני מנחה לפעול בשיתוף עם המעסיקים ליישום ההמלצות המצ"ב באחריות.." ר' נספחים 3-4 לתגובה.

...

עם זאת, שעה שהמשיבה הבהירה בתגובתה כי לעת זו לא הורתה על הפסקת העסקת המבקש ומנגד המשיבה הודיעה כי המבקש חזר לעבוד בשירותה עוד ביום 1.6.21 ושעה שהמשיבה איפשרה למבקש לממש את ימי החופשה שלו וכן איפשרה לו לצאת לחל"ת ולקבל דמי אבטלה, הרי ששוכנענו כי האיזון הנדרש הינו כי עד למועד מתן החלטה זו המשיבה תישא בתשלום שכר המבקש וזאת באמצעות מימוש ימי החופשה של המבקש, לרבות מימוש ימי חופשה של המבקש לאחר חזרתו לעבודה, שעה שהמשיך לעבוד אצל המשיבה .

במקרה דנן, לא שוכנענו כי על המשיבה לשלם למשיב שכר מעבר למימוש ימי החופשה, שעה שהמבקש שב לעבודתו בהסכמת המשיבה, והמשיבה נתנה לו חלופות אותם יכול היה לממש ולקבל תמורה בתקופה זו וכן בשל העובדה כי ההחלטה שבנדון ניתנה שלא בסמוך לדיון, לרבות בשל בקשות נוספות שהגיש המבקש לרבות בקשות ארכה לסיכומים.

משדחינו את הבקשה ושעה שלא מדובר בפסיקה ראשונית בנדון שוכנענו כי יש לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

הוא אינו רשאי להניח, כי העובדים ינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות: "מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בנגוד לחובות מפורשות ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו" (ע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785).

המעביד נידרש להביא בחשבון שהעובד עשוי להתרשל ולשגות ולכן עליו ליצור סביבת עבודה שתגן עליו ותקשה את התרשלותו.

נפל לי על כל צד ימין, על הרגל, התחלתי לצרוח מכאבים, יצאו ילדים מהכיתות, עזרו למיקי להוציא את המנוף ממני, אוקי? והצלחתי לצאת, באה, אודליה ישבה במשרד, אמרתי לה "אודליה אני שברתי את הרגל נפל עליי המנוף אני הולך לבית חולים לעשות בדיקות." ובאמת נסעתי עם רגל אחת עם האוטו שלי לבית חולים, באמת גילו שנשבר לי הברך והקרסול, וזה המקרה.

נכות תפקודית לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, בכפוף לטעמים שהובאו לעיל, מונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית, ומשלא מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מכך לחומרא או לקולא (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), לו הייתי מקבל את התביעה הייתי קובע כי נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה תהה זהה לנכות הרפואית, קרי 14.5%.

...

בעניין ראש נזק זה לאחר עיון בטענות הצדדים ובהתחשב בטיב הפגיעה והנכות ממנה סובל התובע, סבורני שיש ממש בטענות ההגנה ודרישת התובע בגין ראש נזק זה להידחות.

כשאני מעיין בפסיקה המתייחסת לתיקים מסוג זהה (כ-15% נכות אורתופדית בתיקי חבויות) סבורני שהפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה לאור סוג הפגיעה ומהותה הוא 50,000 ₪.

התובע קיבל מהמוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה וגמלת נכות בסכום כולל של 63,279 ₪ אותו בלבד יש לקזז מהפיצוי המגיע לה. סוף דבר את סכומי הפיצוי שפסקתי לעיל, בניכוי תגמולי המל"ל יש לשלם לתובע בצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מסכום הפיצוי.

סעיף קטן (א) מונה נכויים מותרים מהשכר השוטף וסעיף קטן (ב) לחוק הגנת השכר עוסק בניכויים מהשכר האחרון, בזו הלשון: "(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות." בפסק הדין בדב"ע נד/3-101 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241, נקבעו התנאים לבצוע ניכוי זה: "בשאלת הנכוי המותר משכר העבודה האחרון, על כל רכיביו, עוסק סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958, והוא קובע כי לא ינוכו משכר העבודה האחרון אלא "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות." כוונת המילים "יתרת חוב ולרבות מקדמות" היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת, שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו.

" במילים אחרות, הפסיקה פירשה את סעיף 25(ב) כמתיר ניכוי רק של "לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת". השאלות המצריכות הכרעה אם כן הנן: האם הסכום היה קצוב? מוכח או בלתי שנוי במחלוקת? והאם התובע היה שרוי בלחץ נפשי במידה המצדיקה ביטול כתב ההיתחייבות? ככל שהתשובה היא שלילית, יש גם לבדוק האם נותר סכום נוסף לקזוז והאם נותר ממה לקזז.

עמ' 10 שו' 9-13 התובע תירץ היתנהגותו בטענה ש"זה גם לא על חשבון הסופר כי ברוב הדברים עושים גם חזרות" (עמ' 4, שו' 7-18) ושהוא לא חושב שהוא "אמור לשלם על משהו שהולך ממילא לפח" (עמ' 11, שו' 21).

למשל, הטענה כי היה סיכום עם רחמים כי הוא יכול לצאת לתפילה על חשבון המעסיק מבלי להעביר כרטיס, עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית (עמ' 6 שו' 24-28).

הצדק עימה בעיניין זה. הכלל בדבר איסור על הרחבת חזית מגלם עקרונות של ייעול וסופיות הדיון וכפי שנקבע בע"א רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נגד שמחה משטה ואח' (3.2.13), כלל יסוד הוא כי בית המשפט יפסוק לפי גדרי המחלוקת בהתאם לכתבי הטענות ולא על סמך דבר מה מפתיע אשר עלה מעדות אחד הצדדים, כאשר הנושא לא אושר על-ידי הצד שכנגד.

...

משעה שהטענה לשלילת פיצוי פיטורים עלתה לראשונה בתצהיר הסמנכ"לית (סעיף 28) ולא נטענה בכתב ההגנה, אין מדובר בחלק מחזית המחלוקת בין הצדדים ועל כן, היא נדחית.

על כן, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי התובע לא התייצב בתקופת ההודעה המוקדמת ומטעם זה, יש לדחות תביעתו לתשלום הודעה מוקדמת.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחתה במלואה למעט סכום של 770 ₪ אשר על הנתבעת לשלם לתובע בגין הפרשי הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.10.20 ועד התשלום בפועל.