חיוב עו"ד בהוצאות אך ביטול החיוב

ב"כ התובע, לא התייצב לדיון הנ"ל. משכך, ניתן לבקשת הנתבע פסק דין המורה על מחיקת התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 38,000 ₪.

כאמור, מבלי להכנס לטענות הנגדיות האם ומדוע שיחות אלו לא נענו על ידי הצד שכנגד, החשוב לעניינו הוא – שב"כ התובע הראה הישתדלות וכי פעל להבאת דבר האיחור מטעמו לידיעת הצד שכנגד, דבר שיש להיתחשב בו. שנית, יש להיתחשב בעיתוי הגשת הבקשה לביטול החיוב בהוצאות, שהוגשה עוד באותו יום בו ניתן פסק הדין בהיעדר התייצבות (ראו: תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי).

...

להלן אנמק עיקר השיקולים שהובילו למסקנה זו. נקודת המוצא היא, כי מקום בו בעל דין פותח בהליך ומעמיד את הצד שכנגד ב"סיכון משפטי", תוך שהוא גורם לצד שכנגד הוצאות לצורך ניהול ההליך, הגשת כתבי בי-דין והתייצבות לדיונים, עליו הנטל להראות כי מתקיימות נסיבות המצדיקות שחרורו מחובתו לשאת באותן הוצאות שנגרמו לצד שכנגד בשל פתיחת ההליך (ע"א 3088/06 ניר נ' יו"ר הרשות לבקרה תקציבית (24.1.2008); רע"א 416/20 עפו נ' מעדא (28.05.20)).

רביעית, אין בכל האמור לעיל על מנת להביא לביטול החיוב בהוצאות כליל.

לפיכך, אין זה המקום להיעתר לדרישת התובע בעניין החזר אגרה מטעם זה. סיכום המקובץ הוא ולאור כל השיקולים שמניתי- לעצם החיוב בהוצאות, דעתי היא כי אין מקום לשנות מהאמור בפסק הדין מיום 19.7.20.

עם זאת, נחה דעתי כי לאור הטעמים שעליהם עמדתי לעיל, ובאיזון הדרוש בנסיבות אלו בין בעלי הדין, יש מקום להפחית את סכום ההוצאות בהם יחויב התובע לסך של 8,000 ₪, אשר ישולמו ע"י התובע לנתבע וזאת בתוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המבקשים לא ציינו בבקשת הביטול על יסוד איזו עילה בדין זו מוגשת, ונראה כי לא בכדי – שכן הלכה למעשה הם אינם מעוניינים בבטול פסק הדין והשבת ההליך הייצוגי על כנו, אלא אך בבטול החיוב בהוצאות שהושת עליהם במסגרתו.

יוזכר כי לדבריהם בקשת האישור הוגשה בשמם בלא הסכמתם לשמש תובעים מייצגים, ובלא שהתירו לעו"ד נוי לייצגם – והדבר מצדיק את ביטול פסק הדין, ובמיוחד את החיוב בהוצאות שהושת עליהם במסגרתו.

...

בנסיבות אלה בצדק נקבע שעל המבקשים לברר את טענותיהם ישירות מול עו"ד נוי, ודי בכך על מנת לקבוע שדין בקשת רשות הערעור להידחות.

מסקנה זו נלמדת גם מן העובדה שמשהוגשה בקשת אישור, המבקש ובא הכוח המייצג אינם רשאים לסגת ממנה אלא באישור בית משפט; וזאת אף במצב שבו רק אחד מהם מבקש להסתלק מן ההליך הייצוגי (סעיף 16 לחוק).

התוצאה היא אפוא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע שהיות שהחוב שולם, "אין מקום לידון או להורות על ביטול החיוב... ביהמ"ש ידון רק בטענות הנתבע לעניין חיוב בהוצאות ושכ"ט עו"ד". לעניין האחרון נקבע כי בנסיבות המקרה, בשל גיל המשיב, מגיפת הקורונה וצמצום קבלת הקהל במשרדי המבקשת "הייתה חשיבות יתרה לבצוע מסירה כדין של ההתראה" וכי בהיעדר מסירתה כדין "נימנעה מהנתבע היזדמנות שהמחוקק ביקש להעניק לו לשלם את החוב ללא חיוב בהוצאות ושכ"ט עו"ד ומטעם זה לא ראיתי לחייב את הנתבע. ההיתנגדות נדחית ללא חיוב בהוצאות ושכ"ט" (פ/5-6).

...

ועם זאת, סבורני שמהות ההכרעה ברורה למעיין בהחלטות.

לבסוף, איני מקבל את טענת המבקשת, לפיה הגשת ההתנגדות מנעה מן המשיב מלטעון בנושא המצאת מכתב ההתראה לידיו.

הכרעה בקשת רשות הערעור נדחית.

הכוונה לכך, שבהעדר נתוני אמת שחסרו למומחית לדבריה על אודות הקף ביטולי פוליסות ביטוח שנה ב', היא פשוט הניחה שלנתבעות אסור היה לחייב את כרטסת העמלות בגין פוליסות כאלה, למרות שלפי הסכמי הצדדים מותר לנתבעות לבצע חיוב כזה בהנתן הקף ביטולים העולה על 20%.

התובע ישלם לנתבעות סך כולל של 20,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. בשיעור חיוב מתון זה התחשבתי גם בכך שהנתבעות הרשו לעצמן לטעון בכתב ההגנה טענה חמורה ובלתי נכונה/מבוססת על התובע, טענה שלפיה כביכול עבודתו הופסקה "בשל חשד להתנהלות פסולה מצד התובע כסוכן ביטוח". עד הנתבעות לא ידע לפרט ולבסס טענה זו, התובע הכחישה וטען כי ההיתקשרות בין הצדדים הופסקה ביוזמת התובע ונוכח אי-הסדרים אצל הנתבעות, ואני קובע כי, לכל הפחות, הנתבעות לא הוכיחו טענתם זו, וראוי היה להן להמנע מלטעון אותה.

...

בחוות הדעת הוצגה מסקנה באשר לסכום הנ"ל של 90,510 ₪, מבלי לפרט אותה, ומבלי לבסס אותה בעוגנים מקובלים (מסמכים כלשהם).

סיכום התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעות סך כולל של 20,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. בשיעור חיוב מתון זה התחשבתי גם בכך שהנתבעות הרשו לעצמן לטעון בכתב ההגנה טענה חמורה ובלתי נכונה/מבוססת על התובע, טענה שלפיה כביכול עבודתו הופסקה "בשל חשד להתנהלות פסולה מצד התובע כסוכן ביטוח". עד הנתבעות לא ידע לפרט ולבסס טענה זו, התובע הכחישה וטען כי ההתקשרות בין הצדדים הופסקה ביוזמת התובע ונוכח אי-הסדרים אצל הנתבעות, ואני קובע כי, לכל הפחות, הנתבעות לא הוכיחו טענתם זו, וראוי היה להן להימנע מלטעון אותה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פש"ר 7815-02-13 בן-חיים ואח' נ' כונס נכסים רישמי תל אביב ואח' מספר בקשה:30 לפני כבוד השופטת רחל ערקובי מבקש/חייב: פרדריק סטיפן בן-חיים ע"י ב"כ עו"ד סנדה משיבים: 1. כונס נכסים רישמי תל אביב ע"י ב"כ עו"ד אשרי 2. עו"ד יריב שי ישינובסקי - נאמן ע"י ב"כ עו"ד עו"ד ליבוביץ החלטה

המשיבים לבקשה לביטול הענקה מסכימים כי מתוך כספי המכר, הסך של 1,613,000 ₪ ינוכה לטובת קופת הכנוס, כאשר ב"כ החייב מתחייב להמציא את הסכמתם בכתב בתוך 45 יום.

החייב הסכים לתשלום שכ"ט והוצאות אך לא הסכים לכל סכום שידרוש הנאמן (סעיף 1 להודעה מיום 15.12.2022).

...

כלומר, הסך של 163,000 ₪ אינו שנוי במחלוקת והוא יחולק בין הנושים באופן שווה, אלא הסך הנוסף של 42,000 ₪ הוא השנוי במחלוקת, ותו לא. כאמור, ראו לעניין זה החלטתי מיום 18.12.2022 כי "לא זו הייתה ההסכמה, ואני סבורה כי יש טעם לפגם בסוג טיעון זה, כלומר, הנאמן יכבול את זכותו להעלות טענות בעוד שהחייב יוכל להעלות כל טיעון ביחס לסכומים שהופקדו. לא כך הובנה ההסכמה ולא כך היא כתובה בפרוטוקול, ולו הייתה ההסכמה מסוג זה לא הייתי מאשרת אותה. ההסכמה נגעה לסכום ספציפי, ולכן נותר לדון רק בשאלת הפרשי הריבית וההצמדה ממועד ההסכמה ועד לביצוע התשלומים בפועל [...]". עוד לפני כן, ביום 15.12.2022 קבעתי כי "בהתאם להסכמה היה על החייב לשלם ריבית והפרשי הצמדה שהסתכמו במועד הדיון לסכום של 163,000 ₪ וכעת טוען הנאמן כי הסכום גבוה יותר לאור חלוף המועדים. כמו כן הוסכם על תשלום שכ"ט והוצאות. אני סבורה כי לאור ההסכמה אין מקום לפתוח מחדש את נושא ההוצאות והשכ"ט שכן נושא זה בא על סיומו לאור הסכמת הצדדים שהתייחסה במפורש לסכומי שכ"ט וההוצאות [...]". אוסיף כי כל הטענות ביחס למצבה הרישומי של הדירה ולמסוגלות הנאמן למכור את הדירה מעבר לכך כי לא נתמכו בתצהיר, אינן רלוונטיות.

סוף דבר: בקשת החייב להשבת סכומים מקופת הכינוס הינה מוקדמת שכן טרם הוגשה ונדונה בקשה הנאמן ביחס להוצאות.

בהתאם, אני מורה כדלקמן: אני דוחה את הטענה של החייב כי יש להשיב כספים ואין לחייבו בריבית, אני דוחה את בקשת הנאמן לחייב את החייב בריבית מעבר לסכום שהוסכם.