חלקת המקרקעין שוכנת בכניסה ליישובים סלם וזלפה, ובשני צדדי הכביש, ניבנו במרוצת השנים, מבנים למגורים ולמסחר, כאשר לטענת המשיבה, המדינה לא נקפה אצבע במרוצת השנים, כנגד אף אחד מבעלי העסקים (סעיף 5 לתגובה, וראו גם השלמת הטיעון שהגישה תחת הכותרת "הודעה על הגשת פסיקה מטעם המשיבה").
לאחר העיון, לא נמצא כי יש למשיבה ובעליה, אינטרס לגיטימי, בר הגנה, חרף השהוי הממושך בהגשת הבקשה והיעדר אכיפת פסק הדין שניתן כנגד החברה הקודמת ומנהלה.
החברה שהפעילה אותו אז, יחד עם בעליו, עמדו לדין, וניתן נגדם פסק דין, שחייב את הריסת המוסך, ואסר עליהם את השמוש בו. פסק דין זה לא קוים על ידם עד היום.
עוד אפנה בהקשר זה לדו"ח ועדת קמיניץ, שאומץ בהחלטת הממשלה, שהובילה לחקיקת תיקון 116 לחוק התיכנון והבנייה, ולדברים שנאמרו שם, אודות החשיבות באכיפת צוים שפוטיים, או מינהליים, לשם שמירה על שילטון החוק (הדגשה שלי – ש.ב.):
"ראשית 'וככלל מקובל על חברי הצוות' שאין להשלים עם מצב שבו לא מקוימים צוים שפוטיים או מינהליים, ועל אחת כמה וכמה צוים חוזרים שהופרו ע"י עברייני בניה ומקרקעין. לאי ממושם של צוים אלה תוצאות הרסניות, הן בהיבטי שילטון החוק, והן בהיבטי העיסוק המהותי בדיני תיכנון ובניה ובדיני מקרקעין. משנה קושי קיים בהתייחס למבנים בלתי חוקיים, אשר עומדים וקיימים שנים ארוכות חרף הוצאתם של צוי הריסה מרובים נגדם, החלטות בדבר ביזיון בית המשפט וצוי מאסר לבעלי הנכס. עקב חלוף השנים שבהן עומד המבנה על תילו, הקושי לבצע את ההריסה במקרים אלו הולך וגובר, ולא פעם יש נכונות בלית ברירה, מצד מוסדות התיכנון להכשיר את המבנה על ידי אישור תוכנית שתאפשר להוציא היתר בניה לבניין, וזאת מתוך חוסר אמונה כי המבנה ייהרס. במקרים אלה, הפגיעה הקשה בשלטון החוק חמורה במיוחד, שכן המסר המועבר לציבור הנו כי מאבק עיקש נגד אכיפת העבירה יביא בסופו תגמול למי שפעל בנגוד לדין. מלבד העובדה כי החוטא יוצא נשכר, הופך הדין המהותי לחסר כל משמעות. בהקשרי תיכנון ובניה מצליחה ההפרה לייצר תיכנון ומצליח המפר לכפות על מוסדות התיכנון הכרה בבניה שלו, ובכך מתממשת המימרא הצינית "חוק הבניה והתכנון". בהקשרי קניין קיים חשש שאי ביצוע צוים לאורך זמן עלול לייצר זכות מעין קניינית שנולדה נוכח החזקה של שנים רבות שלא כדין.
בעיניין ח'טיב, עליו מסתמך הסנגור המלומד, דן בבית המשפט המחוזי בעירעור על חומרת העונש שהוטל על הנאשמים עקב הרשעתם בבצוע עבירות לפי חוק התו"ב.
באותו עניין, מצא בית המשפט המחוזי, כי מן הראוי היה לקחת בחשבון, כנסיבה לקולה לעונש, את היבטי התיכנון הלוקים בחסר, והעובדה שלא ננקטו הליכים כלשהם, מצד המדינה, להכנת תכנית מפורטת כלשהיא, חרף חלוף למעלה מ-8 שנים, מאז שאושרה תכנית המתאר הרלוואנטית (סעיפים 45, 52, ו- 53 לפסק הדין).
...
בסופו של דבר, נקבע כי יש בכך להביא "[ל]הפחתה משמעותית בגובה הקנסות שהוטלו על ידי בית המשפט" (סעיף 65 לפסק הדין).
לאור האמור, משעה שמדובר בהפרת חוק, והעובדה כי יש לבחון את המצב התכנוני המצוי באותה העת, ומתקיימים כל התנאים הנדרשים על פי החוק, אין מנוס אלא ליתן צו שיפוטי להפסקת ההפרה.
סוף דבר:
נאסר על המשיבה ו/או מנהליה ו/או מי מטעמה ו/או כל אדם במקומה, השימוש במקרקעין מושא הבקשה, הידועים כגוש: 20397 חלקה: 18, בכניסה ליישוב זלפה, נ.צ. 218626/717213 לצורכי מוסך ו/או לצורך מסחרי ו/או כל שימוש ללא יוצא מן הכלל שאינו תואם את הייעוד המקורי של הקרקע (חקלאות) ו/או שאינו על פי היתר כחוק.
