ב. איבחנה בין הרובד החצוני והרובד הפנימי במיכרז
טענות כנגד מיכרז עשויות להתייחס לרובד החצוני של המיכרז ולרובד הפנימי בו. הרובד החצוני של המיכרז עוסק בחובות הרשות הציבורית בהתנהלותה כבעלת המכרז (דהיינו: נוהל קבלת החלטותיה, סבירותו וחוקיותו), שעיקרן בחיובה לפעול בהגינות, בשויון, בסבירות ובתום לב בעריכת המיכרז ובדרך נהולו; הרובד הפנימי של המיכרז עניינו בתוכנו הפנימי של המיכרז, במהות ההסדרים הפנימיים שהוא קובע, ובמידת התאמתם לדין.
תצהיר בהתאם לחוק עיסקאות גופים צבוריים, התשל"ו- 1976
עמותת חברות הסיעוד טענה (ראו סעיפים 49-54 לסיכומיה), כי נוסח התצהירים אשר צורפו כטפסים 2-3 לחוברת המיכרז אינו בנוסח הנידרש בחוק עיסקאות גופים צבוריים, אשר בסעיף 2ב1 שלו נקבע לאמור:
"לא יתקשר גוף צבורי עם ספק בעיסקה למכירת נכס או למתן שירות, לגוף צבורי, אלא אם כן נוכח מי שמייצג את הגוף הצבורי באותה עסקה, על פי תצהיר בכתב מאת אותו ספק, כי מיתקיים אחד מאלה:
...
נוכח ההפניה בסעיף 8.13 לנספח 140, לא ניתן לומר כי משרד הביטחון נהג בחוסר סבירות בסוגיה זו, ולפיכך איני מוצאת לקבל טענות העותרת בעניין זה.
סוף דבר
דין העתירות להתקבל.
אני סבורה כי מחויבותנו כחברה לטיפול המיטבי בנכי צה"ל אינה באה לידי ביטוי כנדרש בהוראות המכרז, הן מבחינת תנאי המטפלים הסיעודיים, שעלולים להביא לירידה ברמת העובדים וממילא לפגיעה בנכים, הן בהוראות נוספות המביאה לפגיעה בנכים, כגון דרישה להחתמה סלולרית מבוססת מיקום בעלולה להביא לפגיעה בפרטיותם.
אני סבורה כי לא היה מקום לטענות אלו, הן לאור העובדה שמשרד הבטחון הוציא את המכרז הראשון בעניין זה (שלא צלח) רק 16 שנה לאחר שהיה מחובתו לעשות כן, ובעיקר כאשר מרבית טענות העותרים נמצאו מוצדקות.
