חיוב לקוח בסכום עסקאות בכרטיס האשראי

התובעת הוכיחה כי זיכתה את לקוחותיה בסכומי העיסקאות שנעשו בכרטיסי האשראי המזויפים בסך כולל של 102,017.94 ₪ (ס' 8 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת; נספחים 4-15 לתצהיר).

בהתבסס על העיסקאות בנספחים אלו, צרפה התובעת פירוט העיסקאות לפי מספר כרטיס האשראי הרלוואנטי בנספח לכתב האישום לרבות לענין החיוב והזיכוי שניתן ללקוח (ראה נספחים 4- 15 לתצהיר ענר בן יוסף מטעם התובעת).

...

נקבע כי "אדם המשתף עצמו בהרפתקה, אשר הביאה בסופו של דבר לנזק, יחויב כשותף למעשה הנזיקין, אם בהצטרפו למבצע המעשה ידע לקראת מה הוא הולך" (ענין רינת, פסקה 9, ראה גם ענין ויינר).

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע בסך של 102,017.94 ₪ ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובחופף לפסה"ד כנגד בוגנים.

למעשה, ניתן לומר, כי מלבד קבלת פרטי האשראי עצמו, לא נקפה המשיבה אצבע להבטחת מהימנותה של העסקה" \ בספרות " כרטיסי חיוב - היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק ( הוצאת פרלשטיין-גינוסר ) " א. ברק ע. פרידמן עמ' 121-120: " בעיסקאות אלו, המכונות עיסקאות במסמך חסר, גובר החשש לשימוש לרעה בכרטיס חיוב של לקוח, על-ידי הגורם המזמין שמעברו השני של הקו.

בעיסקאות אלו מחויב הספק לידרוש מידע מזהה מהגורם המזמין, דבר הגוזל זמן רב. במקרה שהספק מאשר עסקה טלפונית, ולאחר מעשה מסתבר שהסחורה הוזמנה לא על-ידי הלקוח, על-ידי נוכל שפרטי כרטיס החיוב התגלגלו לידיו, יחויב הספק מכוח החוזה האחיד שבינו לבין החברה המנפיקה לשאת בסכום העסקה.

...

הנתבעת טענה כי הביטול נעשה על ידי בעלת הכרטיס, לאחר שגילתה על העסקה ובהסתברות גבוהה אני קובע כי אכן לא הייתה הרשאה ולא הייתה העסקה על דעתה .

לא היה יעד ברור וכתובת לאספקה של המזגן, ותיאור עסקאות נוספות פרי אותו מעשה נכלים הסמוך להונאתה , כמו גם התובע שאינו מזכיר במאום אותה כקשורה לעסקה מעשית , אלו מחייבים המסקנה כי מדובר בשימוש לרעה בכרטיס על ידי אחר ללא הרשאה וללא ידיעה של בעלת הכרטיס .

לאור כל האמור הריני מורה כדלקמן : התביעה נדחית ללא צו להוצאות .

המבקש הגיש בחודש אוקטובר 2018 תביעה קטנה נגד חברת לאומי קארד בע"מ (להלן: "לאומי קארד") בעיניין ביטול עסקה שבוצעה בכרטיס אשראי שהונפק לו ע"י לאומי קארד.

נקבע כי סעיף 9(ב) לחוק מסדיר מצב ,בו מחזיק הכרטיס הודיע למנפיק על אי ביצוע עסקה או לחילופין, שהסכום המפורט במסמך היסוד שבעסקה אינו זהה לסכום שאותו התחייב הלקוח לשלם.

ביחס לסעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב, צוין כי בפסיקה התקבלה הטענה לפיה מנפיקה אינה יכולה לבטל עסקה לבקשת לקוח באופן חד צדדי (ללא אישור מבית העסק), למעט במצב של כשל תמורה.

...

נטען גם כי בימ"ש קמא לא התייחס לכך שלאומי קארד לא המציאה לדיון 9 קלטות (מתוך 10) שנעשו בינו לבין נציגיה בניגוד להוראת בימ"ש. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה, וזאת מהנימוקים כדלקמן: מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

לטענת המבקש, בטרם שונתה התכנית, כאשר לקוח תכנית חח"ק ביצע עסקה בחו"ל היה סכום המשיכה מנוכה מחשבונו בסמוך לאחר הרכישה או המשיכה הכספית, ולאחר השינוי החד צדדי במקום לחייב את העיסקאות המבוצעות בחו"ל לאחר ביצוען – נדחה מועד החיוב למועד החיוב החודשי של הלקוח, ויצא, איפוא, כי סכום העיסקאות הוסף לחיוב החודשי הרגיל ובכך גדל הסכום הנדחה הנושא ריבית בהתאם למוסכם לגבי סכומים נדחים שצוברים ריבית גבוהה.

קבוצת הלקוחות הפעילים יזוכו בסכום הפצוי תוך 45 ימים ממועד אישור הסדר הפשרה והזיכוי יהיה בדרך של זכוי כרטיס האשראי.

...

דיון בהתאם להוראות סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". ובענייננו לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה המוצע ולאחר שהתקיים דיון בנוכחות נציג היועץ המשפטי ודרך ההודעה תוקנה ברוח הדברים שהוחלפו בדיון לפי הערות היועץ המשפטי, שוכנעתי כי בנסיבות העניין הסדר הפשרה המוצע הוא הדרך הראויה לסיום ההליך שלפני.

לאור הסכמת כאל לאופן עריכת הודעת העדכון, ומאחר שלא נמסרה כל התנגדות אחרת לגבי הסדר הפשרה המוצע, נחה דעתי כי ההסדר הוא "ראוי, הוגן וסביר" ביחס לשלב בו נמצא הליך זה ובשים לב להיקף המצומצם יחסית של העסקאות הרלוונטיות לבקשת האישור.

לסיכום, אני מאשרת את הסדר הפשרה על תנאיו ועל הסכמות כאל להערות היועץ המשפטי כפי שהובאו בהחלטה דנא, ונותנת לכך תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה – מהווה גם תוקף לסילוק ולויתור של התובע הייצוגי ושל חברי הקבוצה כלפי סלקום; פסק דין זה מהווה מעשה בית דין כלפי התובע הייצוגי וחברי הקבוצה כהגדרתם בפתח פסק הדין, בקשר לכל הטענות והעילות שאושרו בפסק הדין.

הנידרש לנדון המבקש הגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד המשיבה שהורתה בחיוב המשיבה את לקוחותיה בחיובים שגויים והשבתם בערכם הנומינלי תחת השבתם בערכם הריאלי כולל הפרישי הצמדה והפרשי ריבית.

היעדרה של עילת תביעה אישית כיוון שהמבקש חתם מרצונו על הסכם מחייב מול בנק הדואר בו הוסכם כי ככל שמתקבל דיווח במערכת בנק הדואר על ביצוע עסקה בכרטיס החיוב, סכום העסקה יישמר בידי בנק הדואר ויוצג בהתאם בחשבונו של המבקש כסכום לחיובו וזאת למשך זמן מוגבל שבו או שיתקבל אישור שהעסקה בוצעה ואז סכום הכסף יילקח מחשבון המבקש ויועבר לבית העסק, או שלא יתקבל אישור לעסקה ואז החשבון יזוכה בהתאם בגובה הסכום בו חויב ושהמבקש יוכל להשתמש בו לצרכים אחרים שאינם העסקה, ומסיבה זו אין הצדקה לחיוב המשיבה בהפרשי הצמדה וריבית.

...

לאחר שהוגשה תשובת המשיבה, ולאחר שניתנה ארכה בהסכמה למבקש להגיש תגובה לתשובה ובטרם הוגשה תגובה המבקש לתשובה, הגישו הצדדים את בקשתם המוסכמת, במסגרתה טען המבקש כי הגיע למסקנה באשר לקיומו של קושי ממשי בהנחת בסיס ראייתי לעילות התביעה הנטענות על ידו לפיכך הוא מבקש להסתלק מן התביעה ללא צו להוצאות – עניין המוסכם אף על המשיבה.

אחר שעיינתי בבקשת האישור, ובתשובה לה, ולנוכח הסכמת הצדדים שבפניי, אני מאשר את ההסתלקות וזאת בהתחשב בחוסרים הלכאוריים הקיימים בתביעה כפי שהוגשה ובהתייחס לכך שההסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין כלפי כלל הקבוצה.

תביעתו האישית של המבקש נדחית אף היא בהתאם להסכמת הצדדים.