כמו כן היא טוענת כי עניין גן יבנה עסק במועצה מקומית (ולא בערייה) ונקבע בו כי לא הייתה לאותה מועצה הסמיכה חוקית מתאימה לחוקק את חוק העזר שנבחן באותו עניין, מאחר שצוין בו כי הוא הותקן מכוח סעיפים 22-23 לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת המועצות המקומית") שאינם כוללים הסמיכה להטלת אגרה בחוק עזר.
בסעיף 18 לפסק הדין נקבע (וההדגשה במקור):
"הנתבעת הביאה גם ראיות, כי גם חיברה בפועל את הנכס למפעל המים העירוני."
כמו כן בעיניין גל ורד עלה כי עבודה שלא בוצעה על ידי הערייה, בוצעה על ידי החכ"ל. על כן ללא קשר לאמירות כאלה או אחרות של גזבר הערייה בעדותו בעיניין גל ורד (כפי שצוטטו בסיכומי הנתבעת), בית המשפט לא נידרש שם לקבוע כי הערייה מוסמכת לגבות אגרת חיבור מים עבור הזכות להיתחבר לרשת העירונית כשלא ביצעה בפועל את עבודת החיבור.
בע"א (ב"ש) 1228/99 עריית אשקלון נ. חב' אליקים בן ארי בע"מ היתקבל ערעור היזם בעיניין חיובו באגרת חיבור בהסתמך על הילכת מודיעין וכך נקבע בסעיף 8 לפסק הדין:
"מכאן ולנוכח הממצא העובדתי שנקבע על ידי בית משפט קמא, לפיו הערייה לא הניחה את הצנורות, ולאור ההלכה המחייבת של בית המשפט העליון, שניתנה לאחר מתן פסק הדין, מתבקשת התוצאה של קבלת העירעור שכנגד".
הנתבעת הפניתה לת"א (אשד') 583/07 מכלוף בכור ובניו בע"מ נ. עריית אשקלון (ע' 19 לפסק הדין).
סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות קובע:
"שילם אדם תשלום חובה שלא חב בו ביתר על הסכום שהוא חב בו (להלן – תשלום יתר) ולא הוחזר תשלום היתר תוך 30 ימים מיום שילומו, תחזירנו הרשות המקומית בתוספת הפרשים לפי שיעור העליה של המדד מן המדד שפורסם סמוך לפני יום שילומו של תשלום היתר עד המדד שפורסם סמוך לפני היום הקובע שלפני יום החזרתו; לא הוחזר תשלום היתר תוך 30 ימים מיום שהאדם ששלמו הודע בכתב לרשות המקומית שהתשלום שנגבה ממנו הנו תשלום יתר, תחזירנו הרשות המקומית בתוספת הפרשים לפי שיעור העליה של המדד כאמור ובתוספת ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לחודש מיום שילומו של תשלום היתר עד יום החזרתו."
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי לתובעת לא נגרם חיסרון כיס מאחר שחזקה עליה כחברה למטרות רווח שגלגלה את עלות ההיטלים והאגרה על לקוחותיה.
...
על אף שהנתבעת כאמור לעיל, לא התייחסה מפורשות לסעיף 2 לחוק עשיית עושר, לאחר שאני בוחנת את שאלת ההשבה כאן במסגרת סעיף זה, אני סבורה כי אין בסיס לפטור את הנתבעת מהשבה על בסיס טענת היעדר חסרון הכיס של התובעת.
אני סבורה שניתן לראות בהגשת התביעה "הודעה" לעניין סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (וראה בהקשר זה בפס"ד דור אלון בסעיף 28 לפסק הדין).
למעט סוגיה זו, אני סבורה כי לא דרוש בירור עובדתי וניתן על סמך הטיעון המשפטי להכריע בתביעה זו.
סוף דבר
העולה מן המקובץ הוא כי על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכומים שגבתה ושנתבעו בתביעה זו וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על פי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות ממועד ביצוע התשלומים על ידי התובעת ועד להשבתם על ידי הנתבעת.
