יוזכר בהקשר זה כי אפילו ביחס לבדיקת ריקמות לבירור ממזרות ויהדות, שנראה לכאורה שמהימנות הבדיקה תואמת את הקריטריון של רובא דליתא קמן כי הכול נעשה על בסיס ממצאים תורשתיים-גנטיים קבועים בגוף האדם ללא הפעלת שיקול דעת אנושי, אפילו הכי לא כל פוסקי ההלכה תמים דעים כי ניתן לסמוך על בדיקות אלו, וקל וחומר בנידון דידן שהבדיקות יוצרות רק אומדנא הזקוקה לעוד אומדנא כנ"ל.
ועוד יש להעיר בנידון דידן אם אזלינן בתר רוב, שמצאנו שכתב הרמב"ן במלחמות ה' קידושין דף כב עמוד א בעיניין מה שאמרה הגמ' שחוששין לסבלונות (היינו שחוששין שהיא מקודשת, והסבלונות הם סימן לקידושין) גם במקום שרובם שולחים סבלונות ואחר כך מקדשים, ולכאורה קשה, שהרי לא פוסקים כר' מאיר שחושש למיעוט, ואם כן למה לא הולכים אחר הרוב ואינה מקודשת, ועונה הרמב"ן שם בקידושין דף כב עמוד א בדפי הרי"ף:
הטעם לשאלה זו שאין רוב זה דומה לפלוגתא דר"מ וחכמים דהתם רוב חיוב וטבע הוא וא"א אלא כן אבל כאן אינו אלא מנהג ופעמים הרבה שאדם נוהג כמנהג המיעוט לפיכך במקום איסור אשת איש החמירו לחוש.
גם יש לדחות טענת בעל דין הטוען טענת "קבלה בטעות" לתוצאת בדיקת פוליגראף, בדומה למה שמצינו בשו"ע אהע"ז סוף סימן סו שמי שחתם על כתובה אין ביכולתו לחזור בו בטענה שלא קרא או שלא הבין על מה חתם, והיינו טעמא, שנידון כמי קיבל על עצמו ככל אשר כתוב בכתובה שעליה הוא חתום.
...
אומנם מצאנו פסק דין שפורסם בפד"ר יג עמ' 224 (הגר"ע יוסף, הגר"א ולדנברג והגר"א שפירא) שבו שללו פסיקה על סמך בדיקת פוליגרף בעניין אישה שבעלה חשד בה שזינתה, וזה לשונם שם:
לשלוח את האשה לבדיקה במכונת - אמת, לדעתי אין לזה כל מקום בהלכה.
לדעת הרוב יש משקל לתוצאת בדיקת פוליגרף מאחר שבסופו של דבר מר ז' הסכים להיבדק בדומה לקבל עליו עדות קרוב ופסול.
גם אם היה שותק נתבאר שאין כאן איסור גמור שביה"ד כופה אותו לנהוג על פי תוצאה זו.
חשוב להבהיר בשולי פיסקה זו, כי שיטתנו היא שאין בממצאים שבפנינו עילה מספקת לאסור על הצדדים להינשא זה לזו, אבל עליהם לדעת, שככל שהם היו בקשר אסור לפני מתן הגט, אין להם היתר לחיות יחד, וגם אין להם כל היתר להינשא כדמו"י.
הרב חיים ו' וידאל - דיין
מסקנה סופית
נפסק כדעת הרוב, ולכן הגב' א' ג' אסורה להינשא למר ו'.
