חיוב כספי לאחר התנתקות משירותי הוט

היועמ"ש טוען כי השארת פרטים אלה בידי הוט לאחר היתנתקות הלקוח מהשירות עלולה לקפח את הלקוח.

לפי הוראת סעיף 21.2 לחוזה רשאית הוט לעשות שימוש בהוראת הקבע או בכרטיס האשראי של הלקוח לצורך חיובו רק עד תום שישים ימים ממועד ניתוקו מהשרות.

היה וחסר כסף בחשבון בעת חיובו, נדרש הלקוח לשלם ריבית על משיכת יתר, ואף בכך נמצא הוא ניזוק.

...

סוף דבר 16.

לאור כל האמור, אנו מאשרים את החוזה שצורף להודעתם המשותפת של הוט והיועמ"ש מיום 16.3.08, וזאת בכפוף לשינויים המפורטים בפסקאות 11 ו-13 לעיל.

לאור זאת אנו מחייבים את משיב 4 לשלם להוט הוצאות בסך כולל של 11,600 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות ת"ק 42086-07-13 סימון נ' הוט מערכות תיקשורת בע"מ בפני כב' השופט בדימוס גדעון ברק התובע יהושע סימון הנתבעת הוט מערכות תיקשורת בע"מ פסק דין

א. בתאריך 28.10.12 נותק התובע משירותי הנתבעת וביום 29.10.12 החזיר התובע את הציוד בשלמותו ולמרות זאת, פנתה הנתבעת אל התובע במכתב מיום 26.11.12 בטענה, שהוא עדיין לא החזיר ממיר אחד ובהמשך לכך ולאחר שיחות טלפוניות רבות, אף קיבל התובע מכתב מב"כ הנתבעת ולאור דרישת התשלום באותו מכתב, שילם התובע את שנתבקש לשלם, אך זאת תחת מחאה.

עוד העיד התובע, שעלות כל ממיר הוא 360 ₪ בעוד שהוא נידרש לשלם 700 ₪ והתובע כלל לא ידע, כיצד הגיעה הנתבעת לסכום זה. מכל מקום, בשיחה שניהל התובע הוא אמר, שאם הוא חייב כסף, שיחייבו אותו בכרטיס שלו בשני תשלומים ולמרות זאת, לא חייבו אותו ולא סגרו את הנושא ובנוסף לכך, גם לא קיבל פנייה נוספת שהוא חייב ממיר.

...

ב) מאחר ורק משום שלא הוכח על ידי הנתבעת אי החזרת הממיר ולאור העובדה, שהנתבעת האמינה לאורך כל הדרך – זאת נראה גם על פני ההתכתבויות עם התובע- שאכן התובע עדיין מחזיק בממיר נוסף, החלטתי שאין מקום להיעתר לסכום המוגזם שתבע התובע בתביעה זו, אך מאחר וגם נראה לי שהתובע השקיע מזמנו, ממרצו על מנת להתכתב ולשכנע את הנתבעת שאין בידיו ממיר נוסף, אני קובע, שעל הנתבעת לפצות את התובע בגין בזבוז זמנו בנדון דנן בסכום של 1,000 ₪- סכום הנראה לי סביר ומידתי בהתחשב בכל הנסיבות ובטענות הנתבעת כפי שהן התייחסו לקיומו של הממיר הנוסף שטרם הוחזר לנתבעת.

ג) על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 1,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. יתרת סכום התביעה נדחית – לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה ולמעט הסכומים שקבעתי לעיל (1,579 ₪) – אין צו להוצאות.

לעניין אי-נתוקה של נחמיאס משירותי הוט, עולה כי מר נחמיאס מודע לכך שעובדי החברה ממשיכים להשתמש במירס, אם כי בהקף נמוך יותר (עמ' 7 ש7-9), וכדבריו: "אתה תראה גם את השמוש שלנו במירס איך הוא ירד בקשר, אתה תראה את הירידה... המכשירים יורדים, אנשים לא משתמשים כבר, אין להם קריזה בשביל זה יותר". מר אביבי משיב וממשיך להתייחס לעניין ההצעות הכספיות העומדות על הפרק לאור החיובים של נחמיאס בגין הניוד ובהם דמי היציאה, שווי המכשירים והחשבונות השוטפים, וכן שב ומבהיר (עמ' 7 ש13-18): "ויש את המכשירים שזה בכל מקרה אתה ממשיך לשלם אותם כי זה ציוד שאתה קיבלת אותו ושקיבלת עליו חשבונית ויש למעשה המכשירים מרגע שעשית את הניוד, לא בוצע נתוק בפועל של הציוד, אוקיי? הציוד עדיין ממשיך, לא ביטלת בהוראת קבע והציוד עדיין רץ שזה משהו שאנחנו כרגע נשים אותו בצד לא נדון בו כרגע". בתשובה שב מר נחמיאס על דבריו לפיו הוא יכול לתת למר אביבי את המכשירים.

לטענת נחמיאס, וכפי שעלה מעמדת הוט, על הוט לנתק את המכשירים בחלוף שלושה חודשים, אלא שלדידה של נחמיאס פרק זמן זה הוא בין הניוד ביוני לפגישה בספטמבר, ואז היה על הוט לנתק את השרות ולהפסיק את החיובים.

...

אני דוחה את טענותיה של נחמיאס כי יש לפטור אותה מכל תשלום על פי ההסכם, שכן לא הוכח כי השירות שנתנה הוט לנחמיאס היה גרוע במידה המגיעה לכדי הפרת הסכם מצד הוט.

כמו כן אני דוחה את תביעתה הנגדית של נחמיאס נגד הוט שכן לא הוכח כי נחמיאס שילמה להוט את מלוא שווי המכשירים וממילא לא הוכח כי יש מקום לחייב את הוט להשיב לנחמיאס תשלומים כלשהם.

כמו כן אני דוחה את הטענה לעגמת נפש של נחמיאס.

בית משפט לתביעות קטנות בנתניה ת"ק 62142-11-20 ביטון ואח' נ' הוט - מערכות תיקשורת בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה טל אוסטפלד נאוי התובעים 1. אתי ביטון 2. **** ביטון הנתבעת הוט - מערכות תיקשורת בע"מ פסק דין

לפניי תביעה כספית בה נטען לתקלות בשירות שספקה הנתבעת לתובעים, בין היתר בעיות קליטה בטלויזיה ובאינטרנט, שירות ווטספ לא מקצועי, אי הגעת טכנאי שתואם, המשך חיוב לאחר בקשה להתנתק מהשרות וכן עבור עוגמת נפש שנגרמה להם לטענתם.

...

אשר לאי הגעת הטכנאי, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים בהקשר זה, שוכנעתי כי דין הטענה להידחות באשר לשני מועדים מבין השלושה בהם תואמו הגעת טכנאים.

שוכנעתי כי יש לפצות את התובעים בסך של 700 ₪ בגין אי הגעת הטכנאי.

כך, אינני מקבלת את נימוק התובעים לסכום עוגמת הנפש אותו הם דורשים.

מונחת לפניי תביעה לפצוי כספי עקב ניסיון של התובעת 1 להתנתק משירות שנמשך כשלושה ימים עת מדובר באזרח ותיק, דבר המנוגד לכאורה לחוק הגנת הצרכן ומכוח זאת יש להשית פיצוי עונשי הואיל ומדובר בהפרה שנעשתה "בנסיבות מחמירות – אוכלוסיות מוחלשות כהגדרתן בסעיף 23א (ב)". אקדמת מילין אודה כי במהלך הדיון סברתי כי התביעה מופרזת וכי לא קמה עילת תביעה נגד הנתבעת משהנתבעת לא חייבה בפועל את מי מהתובעות וכן הייתה מוכנה לנתק את התובעת 1, אמה של התובעת 2, משירותיה וכן קיבלה מענה מנציגים – אולם נציג העביר לנציג וכשקיבלה מענה פורמאלי הוא יצר בעיה אחרת עד כי קיבלה מענה בדמות הסכמה לנתק את אמה מהשרות ולא לחייב עבור עסקה חדשה אולם הדרך לשם, גם אם הייתה מלווה בכוונות טובות (או שיווקיות) היא היא שהקימה ראש נזק עצמאי של עגמת נפש.

בכך שונה הדבר מהפסיקות שהפנתה התובעת שהטילו עד 10,000 ₪ פיצוי בשל כך שהנתבעות לא נעתרו לבקשות הנתוק והמשיכו לחייב בבחינת לגבות תשלומים בפועל במשך חודשים נוספים אם כי בכל הנוגע לרכיב עגמת הנפש, הרי שהפסיקה נעה סביב 2000-3000 ₪ (ראו ת"ק 48667-07-10 שינטל נ' הוט (18.7.2011) מפי כב' השופט יובל גזית; ת"ק 44234-02-16 איתי אמיר נ' הוט (17.7.2016) מפי כב' הרשם הבכיר בנימין בן סימון (שם לא נפסק עבור עגמת נפש או פיצוי עונשי אלא רק התקבלה התביעה במלואה להשבת סכומים והוצאות בגין אובדן יום עבודה ונסיעה); ת"ק 5248-04-19 ולרי בלומין נ' הוט (30.8.2019) מפי כב' הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד, אם כי שם דובר על חיוב שלא בהתאם למצג שהוצג בבצוע העסקה וכי לא מדובר בטעות בכדאיות העסקה וגם כאשר הוחתם על סיכום עסקה שונה מהעסקה שהוצגה תחת הצעת המחיר (ואם זו לא מאושרת כי אז יש להודיע לו ולא בדרך של משלוח סיכום עסקה בתנאים שונים, וזה העיקר), כאשר גם שם כבר נגבו סכומים בפועל ; תא"מ 12434-09-19 גולן נ' הוט (14.11.2021) מפי כב' השופטת רויטל באום כאשר שם הובהר כי הנזק אינו מסתכם בסכום פעוט של 60 ₪ שחויב בהם אלא "אילמלא ביטל התובעת את הוראת הקבע שנתן – הייתה הנתבעת ממשיכה ומחייבת אותו, כפי שאומנם ניסתה לעשות, עד שחיובו יכול היה להגיע למאות שקלים, ואף מעבר לכך...ולו הדבר תלוי בה, הייתה ממשיכה וגובה מהתובע מאות שקלים..."; ת"ק 23577-03-11 ארנן נ' הוט (2.9.2011) מפי כב' השופט גיא היימן, שם לא היה כל צורך לסיים את ההיתקשרות באורח רטרואקטיבי באמצעות החזרת תשלומים שכבר נגבו בפועל לאחר מועד הנתוק בגין שירות שלא סופק).

...

יוצא אפוא, כי התביעה היא בגין אי ניתוק לאלתר של התובעת עם בקשת הניתוק שאין חולק שביקשה אולם המחלוקת היא לגבי המשך השיחה בו נעשה ניסיון לשמר את הלקוחה באופן שהתקיימו מספר שיחות בנות למעלה מרבע שעה, ובנוסף כי בתום היום לא נעשה ניתוק ונשלחה הודעה כי התובעת הצטרפה לשירות מקום בו ביקשה לנתק, ולכן הדבר הצריך אותה לוודא שוב למחרת כי בקשתה לניתוק התקבלה עת אין חולק שבסופו של יום לא ביקשה ניתוק אלא הקפאת מצב אולם הדלתא המדוברת היא בין הבקשה הראשונה לבין הבקשה השנייה להקפיא.

אין בידי לקבל גם את הנימוק שעליו נשענה הנציגה בדיון עת מנהל קשרי הלקוחות מוסר לה כי המסמך שנשלח לה למייל המברך על הצטרפותה הוא רק עדכון של "ההטבות בשביל שהיא תוכל להציע לך אותן" וכשנשאל מדוע אם כך זה נשלח אליה למייל וכתוב לה "להלן פרטי העסקה החדשה" השיב : "זה מערכתית. עוד לא חויבת, את לא תחויב" ועל כך השיבה לו, בצדק, "למה, זה מטעה את הלקוח", כל שכן עת הוא מאשר "אנחנו לא סגרנו דברים. לא סגרנו איתך דברים". ודוק; הקפאת חיובים משמעה שנסגרה עסקה ולא מממשים אותה בשלב זה. אם מדובר בתרשומת פנימית, מדוע לא ציינו לעצמם "הוצע ללקוחה"? ללמדך שכן פניהם היו מועדות לחיוב שיוביל לגבייה אולם היא נאלצה שוב לפנות, הפעם בעניין אחר שהנתבעת יצרה, וזאת כדי למנוע זאת.

יודגש כי גם בהיסטוריית הפניות עולה כי ביום 20.3.22 מתואר כי סטטוס הפנייה "שונה מפתוח לסגור" כאשר ההתייחסות לפנייה פתוחה היא לעניין שימור לקוחות אם כי מצוין יומיים לאחר מכן "ממשיך תהליך ניתוק" עדיין מצוין ססטוס פתוח והמסקנה היא שהלקוח כן שומר את העסקה ולא מבטל (אם כי אכן היא לא ביטלה בסופו שליום אולם היא גם לא לקוח שמור אלא השמירה היא לשמור על מצב קיים עד שיוכרע המשפט).

נוכח האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, החלטתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 3000 ₪ בגין עוגמת הנפש והטרחה שנגרמה לה הן בנוגע לבקשת הניתוק כביטול העסקה והן בנוגע לסגירת עסקה חדשה שלא ביקשה וטרחתה לבטל את העסקה החדשה ולמצער להקפיא חיובים (המתייחסים לכל עסקה שהיא – בין אם הראשונה בגינה נעשתה פנייה לניתוק ובין אם החדשה).