חיוב יתר בתשלומי חשמל ומים בדירה מושכרת

התובע מבקש מבית המשפט לחייב את הנתבעים לשלם לו סך של 177,800 ₪ על פי הפרוט להלן: · סך של 103,200 ₪ בגין דמי השכירות בצרוף הפרישי הצמדה וריבית; · פיצויים קבועים בגין 138 ימי הפרה בסך 69,000 ₪; · סך של 4,100 ₪ בגין חשבונות חשמל, מים, ארנונה ואגרת ביוב; · סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות תחזוקת הגינה.

דיון והכרעה 5.1 האם בוטל הסכם השכירות בהסכמתו של מר גריצמן? בסעיף 7.6 להסכם השכירות נקבע: "השוכר מתחייב לשלם את דמי השכירות ואת יתר התשלומים שפירעונם הוטל עליו בהסכם זה עבור כל תקופת השכירות, ואפילו אם יפנה את המושכר לפני סוף תקופת השכירות, בין אם ישתמש במושכר בפועל ובין אם לאו ...". חרף הוראה מפורשת זו שבהסכם השכירות הנתבעים טוענים, כי לא היו מחוייבים לפעול על פיו, שכן לשיטתם הסכם השכירות בוטל בהסכמת הצדדים עוד בטרם החלה תקופת השכירות.

במכתב, אשר צורף כנספח ד' לתצהיר עדות הנתבעת, כותבת הנתבעת: "שמוליק שלום, בהמשך לפגישתנו הנעימה אתמול, אנחנו מודים לך מאוד על הבנתך את המצב העדין שאנו שרויים בו, ואת הסכמתך לביטול החוזה לשכירת הבית בגינתון. אנו מצידנו נשתדל לעזור גם כן במציאת שוכרים לבית". בעדותה בפני, השיבה הנתבעת לשאלות בעיניין זה (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 11-1): "ש. (בית משפט) יש הסכם שמבחינתך אומר שהוא מתחייב להפסיק להראות את הדירה לאחרים. ז"א מפספס אפשרות להשכיר את הדירה לאחרים ואתם מתחייבים לעבור לגור לשם, מתחייבים לשלם לו שכר טירחה על זה

...

עם זאת, מקובלת עלי גרסתו של מר גריצמן, לפיה מדובר בבית גדול במושב, המושכר לרוב למשפחות עם ילדים, וטיבה של שכירות מעין זו שהסכמים ביחס אליה נכרתים זמן רב מראש.

לפיכך דין רכיב זה של התביעה להידחות.

סוף דבר הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 86,846 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.16 ועד התשלום המלא בפועל.

נימסר לה מהשכנה העלה כי חוזה השכירות שלה נעשה לפי סכום גלובאלי (כולל חשמל, מים וארנונה), כך שלמעשה התובעת שלמה לבדה את תשלומי הארנונה, המים והחשמל, על צריכת שתי הדירות.

התובעת טענה, כי במהלך תקופת השכירות היא שילמה חשבונות חשמל עבור שתי היחידיות בסך של 14,289.15 ₪, חשבונות מים בסך של 6,480.37 ₪ וחשבונות ארנונה בסך של 6,581.62 ₪, וכי יש לחייב את הנתבעים במחצית סכום החשבונות הנ"ל, בסך של 13,676 ₪.

הנתבעים הדגישו, כי התובעת לא חויבה בתשלומי יתר בארנונה שכן הדירה השכנה כלל לא דווחה למחלקת החיובים בערייה.

...

אני דוחה, אפוא, את טענותיהם של הנתבעים בעניין זה. אעיר, כי אף אם הייתי מקבל הטענה לפיה יש לקזז מהסכום המגיע לתובעת קנס בסך של 150 ₪ בגין כל יום איחור בפינוי הדירה, אין לכך משמעות בענייננו, מאחר וממילא הסכום שעל הנתבעים להשיב לתובעת קוזז כנגד רכיבים אחרים.

סיכומו של דבר, התובעת זכאית מהנתבעים להשבת סך של 2,596.19 ₪ בגין חיובי יתר בחשבונות המים והחשמל.

לפיכך, התביעה נדחית.

לטענת הנתבעים, התנאים ערב כריתת ההסכם ולאחר מכן היו כי המושכר יושכר לצד ג' – הנתבע 3, וכי הם אלה שמקבלים את שכר הדירה ממנו, כאשר לתובעת אין זכות לקבל תשלומים אלה לידה, למרות שהבעלות בדירה עדיין שייכת לה. עוד מוסיפים הנתבעים כי סיכום הדברים בין התובעת למר אברהמי היה כי מר אברהמי יפעל לצימצום חובותיה של התובעת ולפרעון שלהם, וכנגד כל סכום שיסולק – יופחת סכום חובה של הנתבעת לאותו נושה מיתרת התמורה שהנתבעים חייבים בו, וזאת ללא קשר לסכום ששולם בפועל לאותה נושה.

הנתבע 3 מציין כי סכום השכירות שסוכם היה 11,500 ₪ לחודש כולל דמי ניהול של הבניין, וכי הוא משלם את דמי השכירות במלואם ואת יתר התשלומים במושכר (חשמל, ארנונה ומים).

...

מכאן, שהנתבעים 2-1 לא הוכיחו, ולא בבדל של ראיה, כי שילמו סך של 410,000 ₪ או כל סכום אחר לטובת פירעון חובותיה של התובעת לנושים שונים, ועל כן, אני דוחה את הטענה כאילו שילמו הנתבעים סך של 410,000 ₪ (או כל סכום אחר) לפירעון חובות התובעת.

סוף דבר על יסוד כל האמור, אני קובע כדלקמן: ניתן בזה צו המורה לנתבעים כולם לפנות את המושכר ולהשיב את החזקה בו, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך להם או למי מטעמם, לא יאוחר מיום 15.6.2022 בשעה 13:00.

בנסיבות אלה, אני סבור כי יש להחמיר עם הנתבעים 1 ו-2, ולחייבם בהוצאות בשיעור ריאלי.

בהתאם לטענת רבקה בבקשתה מיום 22.10.2018 שלא נעשה שימוש בדוכן מספר שבועות טרם הגשת הבקשה, ומשהיא לא הוכיחה שמאז ועד היום נעשה שימוש בדוכן, ומשצו האוסר על השכרת הדוכן ניתן עוד ביום .

רבקה טענה שיש לסלק את 31 ) XXX מר התביעה משום שהיא אינה מתגוררת בדירה, אך בהמשך זנחה טענה זו. רבקה גם טענה שחלקה הארי של התביעה מתייחס לתקופה שבה המצב המשפטי הידוע היה שונה והבעלות בדירה הייתה שלה בלבד, כך שאין לחייבה בתשלום עבור תקופה זו. עוד טענה רבקה שהנתבעים לא היתעניינו במצב הדירה, לא הציגו דרישה לפינויה ולא הוכיחו שהיה בכוונתם לעשות שימוש בדירה או שנימנע מהם לעשות כן בפועל, ועל כן הביעו למעשה, הסכמה שבשתיקה להמשך המצב הקיים.

היה ולא נימנע השמוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהו ליתר השותפים" (ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס ( 20.1.1993 )).

רבקה טענה לקזוז סכומים ששולמו עבור החזקתה התקינה של דירה אך מרבית האסמכתאות שצורפו לתצהירה (ת/ 21 ) היו עבור הוצאות שוטפות החלות על דייר, כדוגמת תשלומי חשמל, ארנונה ומים (להבדיל מהוצאות עבור החזקה תקינה החלות על הבעלים).

...

מנגד הנתבעים טוענים שיש לדחות את תביעת רבקה להחזר הוצאות הן לגופה והן בשל טענות סף שונות.

28.3 תביעת רבקה לתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש בדוכן מתקבלת באופן חלקי כמפורט בפסקה 20 לעיל.

28.4 תביעת הנתבעים לתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש בדירה מתקבלת באופן חלקי כמפורט בפסקה 26 לעיל ולהלן: 28.4.1 2 רבקה תשלם לכל אחד מהאחים (אברהם, שרה, לאה ויצחק ז"ל באמצעות יורשיו) 14,403 ש"ח (סה"כ 57,612 ש"ח) עבור דמי שימוש ראויים מיום 28.9.2016 ועד 31.5.2018 , חודש הגשת התביעה ( 14,539 ש"ח לכל אחד, וסה"כ 58,156 ש"ח עבור דמי שימוש ראויים לפי פסקה 26 לעיל, בהפחתת 136 ש"ח לכל אחד וסה"כ 544 ש"ח, עבור חלקם של הנתבעים בעלות החלפת גוף חימום בדוד כמפורט בפסקה 24 לעיל), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת תביעתם ( 29.5.2018 ) ועד התשלום בפועל.

28.6 תביעת הנתבעים להשבת תכשיטי ההורים המנוחים נדחית.

להלן בתמצית טענות התובעים בכתב התביעה: דמי השכירות - נטען כי הנתבעים שינו את מועד תשלום דמי השכירות, ובמקום לשלם למפרע מדי חודש, שילמו בהמחאות לחודשיים, ובסוף התקופה; הנתבעים לא שילמו הפרישי הצמדה למדד, כמוסכם; הנתבעים ביטלו בסוף תקופת ההיתקשרות המחאה בגין חודשיים שכירות, בטענה של תשלום יתר, ונותרו חייבים בגין חודש שכירות.

תשלומי ארנונה, מים וחשמל: כאמור, בכתב התביעה נטען כי בנגוד להתחייבותו בהסכם, הנתבע לא פעל להעביר על שמו את חיובי הארנונה, המים והחשמל, דבר שגרר "ריצות" ובטול זמן עבודה של התובע 1, שפעל לסילוק חובות הנתבע.

מעיון בתכתובות שאליהן הפנו הנתבעים עולה שגם בעיניין זה, מדובר על דרישות תשלום בגין הדירה העליונה (הרשומה על שם התובע 2) ולא בגין הדירה נשוא תביעה זו. הנתבעים לא סתרו את טענות התובע 1 בעיניין חוב המים שנותר, שבעניינו הוצג אישור על הטלת עיקול.

עם זאת, סעיף 24.1 להסכם מתייחס להחזרת המושכר "במצב טוב ותקין". סעיף 24.3 להסכם מוסיף, כי במקרה שבעת פינוי המושכר והחזרתו למשכיר לא יהיה המושכר במצב טוב ותקין, יהיה השוכר חייב לבצע את העבודות הנדרשות להבאת המושכר למצב כאמור, ואם לא יעשה כן בתוך 7 ימים עסקים, יהא השוכר חייב לשלם ולהחזיר למשכיר את כל ההוצאות שיוציא המשכיר על מנת להביא את המושכר למצב שבו היה על השוכר להחזירו למשכיר, וכן לשלם למשכיר את הסכום כאמור בסעיף 24.4, בעד כל יום שממועד החזרת המושכר למשכיר ועד להשלמת העבודות להבאת המושכר למצב שבו היה על השוכר להחזירו למשכיר (מדובר באותו פיצוי מוסכם שמהוה הכפלה בארבע של שכר הדירה).

...

מסקנה זו נכונה גם לסוגיית המטבח.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה בראשי נזק אלה.

על כן, אני דוחה את התביעה בגין ראש נזק זה. סיכום נוכח כל האמור לעיל, על הנתבע 1 לשלם לתובע 1 את הסכום הכולל של 12,909 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית.