מאחר ומדובר במצב נורמאטיבי, אין מקום להניח כי המעסיק לא היה נוהג כך. עם זאת, אינני מקבל את שיטת החישוב שהציגה התובעת שלפיה יש לערוך את החישוב לפי שכר המינימום המוכר כיום (ליתר דיוק, הואיל והתובעת לא עבדה משרה מלאה, לפי היחס בין שכר התובעת לפני התאונה לשכר המינימום באותה תקופה, בהתאמה לשכר המינימום כיום).
יצוין כי בהסכם צוין כי "החברה תשלם את תביעת המוסד לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה, פיגרה החברה בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המכסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית תשכ"א-1961 ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל". הנתבעת לא חלקה על בסיס החיוב, טענתה היחידה – כי אין לחייבה בתשלום ריבית משום שהיא לא קיבלה דרישה מהמל"ל, וזה האחרון ישב בחיבוק ידיים ולא נקט כל פעולה.
התובעת לא הניחה תשתית עליה ניתן לבסס מסקנה כי הוציאה הוצאות רפואיות בפועל או כי צפויה להוציא הוצאות בעתיד, שאינן כלולות בסל הבריאות או על ידי המל"ל. עם זאת סביר לקבוע כי התובעת תיזדקק להוצאות נוספות בין היתר בגין רכישת תרופות, כולל הישתתפות ותשלומים קטנים לקופת חולים.
...
התובעת לא הניחה תשתית עליה ניתן לבסס מסקנה כי הוציאה הוצאות רפואיות בפועל או כי צפויה להוציא הוצאות בעתיד, שאינן כלולות בסל הבריאות או על ידי המל"ל. עם זאת סביר לקבוע כי התובעת תזדקק להוצאות נוספות בין היתר בגין רכישת תרופות, כולל השתתפות ותשלומים קטנים לקופת חולים.
תביעת התובעת – אני מקבל את תביעת התובעת ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 246,017 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 37,419 ₪ וכן הוצאות בסך 1,000 ₪.
תביעת המוסד לביטוח לאומי – אני מקבל את תביעת המוסד לביטוח לאומי ומחייב את הנתבעת לשלם למוסד לביטוח לאומי את הסך של 19,360 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪.
