יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ע"י בית המשפט העליון בבג"ץ 3472/92 יוסף ברנד ו- 286 אח' נ' שר התיקשורת, מז (3) 143:
"כל רשות עומדת בפני הצורך למצוא את האיזון הראוי בין ההקף, האופן והמידה של קיום תפקידיה חובותיה על-פי הדין, לבין חובתה לשמור על המסגרת התקציבית שלה. לעולם אין היא יכולה לצאת ידי חובת הכול ולקיים את כל תפקידיה באופן אופטימאלי, ללא היתחשבות במיגבלות התקציב. עליה לקבוע לעצמה סדרי עדיפויות וקדימויות וכללים וקריטריונים מנחים ליישומם, אשר יעמדו במבחן הסבירות אותם עליה להפעיל תוך שויון. הסבירות, מחייבת כי בקביעת סדר הקדימויות בין נושאים שונים שהרשות מופקדת עליהם תנתן עדיפות לנושאים הנכבדים בחשיבותם מהאחרים.
חיוב בהוצאה למטרה מסוימת חייב לבוא על חשבון מטרה אחרת, אולי חשובה ממנה, או אולי על-ידי הגדלת התקציב שיינתן לה על-ידי אוצר המדינה ואשר חייב יהיה להעשות על חשבון תקציבים שנועדו למטרות אחרות, אולי חשובות יותר.
על עמדה זו חזר לא פעם בית משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים:
"אעיר כי העובדה שסלילת הכביש אושרה בתוכנית המתאר אין בה כדי לחייב מניה וביה את הרשות לבצע את העבודות לאלתר, במנותק משאלת התקציב, סדר עדיפויות וקדימויות. טענת העותרים כי למשיבה 1 תקציב של 22 מיליון ₪, נטענה בעלמא, ומכל מקום, כאמור לעיל, אופן חלוקת התקציב של הרשות המקומית נתון לשיקול דעתה הבלעדי ובית המשפט המינהלי לא יתערב בהחלטותיה בעיניין זה, אלא אם יוכח כי ההחלטות נגועות בשיקולים זרים ובחוסר סבירות קצוני" (ראו עתמ (חי') 36174-06-14 אוסאמה אבו ואסל נ' מועצה מקומית ערערה, פורסם בנבו (15.12.14)).
חוסר ניקיון כפיים ושימוש אסור במקרקעין ע"י העותרים:
ראש וראשון לשיקולים הנוספים אשר מחייבים את דחיית העתירה הנה העובדה כי רק בכתבי התשובה שהוגשו ע"י המשיבים התגלה כי באותו שטח חקלאי אילו מבוקשת סלילת דרך הגישה, בנו העותרים צימרים ללא כל אישור בניה ובנגוד לייעוד המקרקעין.
...
בנסיבות אלו, מקובלת עליי עמדת המועצה לפיה הסכסוך שלפנינו הינו בראש ובראשונה סכסוך אזרחי בין העותרים, משפחת דהן ומושב שפר.
סוף דבר, כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות שיקול הדעת הנרחב שיש בידי הרשות בכל הנוגע לקביעת סדר עדיפויות תקציבי, קידומה של תוכנית מתאר חדשה במושב, חוסר ניקיון הכפיים המובהק של העותרים ומהות הסכסוך על דרך הגישה הקיימת, מלמדים כולם כי לא קיימת אי סבירות קיצונית בהתנהלות הרשות, אשר מצדיקה התערבותה של ערכאה זו.
לאור כל האמור לעיל, אין בידיי להיעתר לסעדים שהתבקשו בעתירה, והנני מורה על דחייתה.
אני מחייב את העותרים בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ למועצה וסך של 2,000 ₪ למשפחת דהן.
