חיוב חברה להחזיר חוב לבנק

ביום 27.05.07 פנה מר כהן לבנק במכתב נושא כותרת: "ביטחונות מר שמואל אסולין לחן 16140002", במסגרתו שאל מר כהן, אשר חתם את המכתב במילים "בכבוד רב, רוני כהן, מייסד חב' תמר פיתוח טכנולוגיות בע"מ", מי אחראי לתשלום החוב כחייב ראשון, אם יצטבר לחברה חוב של עד 120,000$ והחברה נקלעה לקשיים כספיים ואין לה נכסים למימוש סגירת החוב (מוצג ת/3).

העמדת הכספים לטובת החברה, באמצעות מסגרת אשראי בחשבון החברה, לה ערב אסולין, נעשתה מטעמים פרוצדוראליים בשל אילוצים ונוחות של הבנק ו/או אסולין, מבלי שיהא בכך כדי להטיל על החברה כל חבות ו/או חיוב להשבת הכספים לאחר שתקצה מניות לאסולין (להלן: "הטענה להסכם המשולש").

...

אני סבורה, כפי שקבעה כבוד השופט רונן בתיק בעניין סלע, כי גם במקרה הנ"ל מדובר באחד המקרים החריגים בהם יש לחייב באופן אישי את מר כהן בגין הנזקים שנגרמו למר אסולין.

וראו מה קבעה כב' השופט רונן בתיק סלע, בגינו חייבה בעל מניות אחת לשפות את בעל המניות השני: "...אני סבורה, כי הפסקת התשלום לחברת השמירה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. היא גרמה לפגיעה בחברה שכן עקב הפסקת השמירה, נסגר האולם בשעות הערב, שעות הפעילות הערות ביותר. אני גם סבורה כי אף אם היה מקום לנקוט בהליכים משפטיים נגד חברת השמירה או הנהלת הקניון בגין הנזקים הנטענים על ידי ארבל, לא צריך להיות קשר ביניהם לבין המשך תשלום לחברת השמירה או דאגה לשמירה חלופית – שיאפשרו את פתיחת העסק גם לאחר השעה 21:00. למרות האמור, בחר ארבל לנהוג באופן שהביא להפסקה של שירותי השמירה, וכתוצאה מכך לסגירת הבאולינג המשותף בשעות הפעילות הערות ביותר בו. דבר זה גרם כאמור לפגיעה בפעילות החברה.." ובהמשך: "... מדבריו של מקס עולה אם כן בבירור, כי הנתבעים פעלו כדי לפגוע בפעילות הבאולינג המשותף, בין היתר על ידי ביטול או שיתוק זמני של פעילויות נוספות שהיו במקום (קפיטריה ומשחקייה), שהיוו מקור משיכה ללקוחות נוספים לאולם, ואיפשרו קבלת הכנסות נוספות מקיום פעילויות משותפות (כגון ימי הולדת), אותן לא ניתן לקיים ללא קפיטריה, למשל...". ובהמשך: "שידול עובדי הבאולינג המשותף לעזוב את הבאולינג, העסקתם בבאולינג החדש באופן ובנסיבות המתוארים לעיל, הקיפאון והשיתוק בפעילות החברה שנכפו על ידי ארבל, בין היתר על ידי סירוב להשקיע כספים הכרחיים להמשך פעילותו השוטפת והתקינה של הבאולינג המשותף, ופגיעה בפעילויות נוספות של הבאולינג המשותף על מנת "להשמידו" - כל אלה אינם עולים בקנה אחד עם חובותיו של ארבל כבעל מניות ('שותף') בחברה.

לסיכום הנתבעת 3, תמר (ר.כ.) פיתוח טכנולוגיות לע"מ צריכה לשלם לבנק את סכום התביעה בסך של 526,933 ₪ כערכו סמוך לאחר הגשת התביעה (לאחר פירעון ערבותו של הנתבע 4 וחילוט הפיקדון השקלי), בערכו להיום בהתאם לריביות החלות בבנק.

עוד טען המבקש כי עקב החזרת חיובים לטובת חברת פמ"ה, רכבו המשועבד נתפס ונמכר במסגרת כנוס נכסים.

מן הראוי לציין, כי חרף העובדה שהיקף החוב לבנק לאומי גדול, כפי שפרט המבקש וכן, כפי שעולה מהסכם ההלוואה, עד לחודש 4/22 נושא המבקש בתשלום 570 ₪ מדי חודש.

...

נוכח כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

על פי הנטען בתביעה – ממועד אישור ההסכם חלה הידרדרות מתמשכת במצבו הכלכלי, העידר יכולת להחזיר חובות, הבנק הפסיק חד צדדית ליתן אשראי לחברה, עד שנאלץ להגיש בקשה לפשיטת רגל; אינו יכול לעבוד בתחום עסוקו כיועץ פינאנסי.

ש. מה גרם להדרדרות במצב החברה? ת. הרבה מאד גורמים, שילוב של אירועים שבעצם התחילו, התחלתי להיות חייב ולא מסוגל לעמוד בחובות, זה התחיל בפסק הדין שלה עד שהיה כאן שלא יכולתי להחזיר את הכסף ופרויקטים מאד גדולים שהייתי שותף להם נפסקו ולא היתה לי אפשרות להחזיר חובות.

...

שוכנעתי כי שינוי אופן חלוקת צרכי הקטינות בין ההורים כפי שמתנהלים בפועל, באופן בו האב משלם לאם סכום גלובאלי עבור השתתפותו בצרכי הקטינות, יעצים את הסכסוך ביניהם וירחיב את גדר המחלוקות בהתנהלות השוטפת ביום יום דבר שאינו לטובת הקטינות.

שוכנעתי כי האם משתמשת בכספים שמשלם האב עבור צרכי הקטינות.

סוף דבר נקבע בשתי התביעות כדלקמן: א. האב ישלם לידי האם עבור מזונות הקטינות סך 5,200 ₪ לחודש (2,600 ₪ עבור כל קטינה).

יותר מכך, הנתבעת 2 נישאלה איך מתיישבת עדותה בדבר חובות המנוח למעיינות נצרת עם הנספח להסכם המכר שבו צוין כי הנתבעים הם שחייבים למנוחים 425,000 ₪ היא השיבה כי היא מפרידה בין מעיינות נצרת לנתבעים (שם, עמ' 160 ש' 1 וש' 25-25), והיא חזרה והדגישה: "עוד פעם אני אומרת שחברת מעיינות נצרת הוא היה חייב כסף" (שם, עמ' 160 ש' 12, עמ' 187 ש' 24).

לראיה צרפו הנתבעים לתצהיריהם את רשימת החובות שעל פי הטענה נמצאה על ידי הנתבעת 2 (נספח 4 לתצהיר הנתבעת 2) וכן העתק מכתב התראה מיום 14.11.97 שלפיו למנוחים היה חוב פיגורים בהלוואת המשכנתא שעמד על סך 7,360 ₪ (נספח 3 לתצהיר הנתבעת 2), ושבו צוין כי באם החוב לא יסולק בתוך 20 יום הבנק יהיה רשאי לנקוט בכל ההליכים העומדים לרשותו "לרבות מימוש ביטחונות...". על בסיס המכתב האמור טען הנתבע 1 בעדותו כי "הבן אדם בנה בית והסתבך והיה חייב לי כסף, היה חייב להרבה אנשים כסף והיו אמורים להוציא אותו מהבית. הבנק שלקח ממנו הלוואה כדי לבנות את הבית ומשכן אצלו את הבית עמד להוציא אותו מהבית ובא אלי ואמר לי זה המצב. ובאותו זמן היה חייב לי כסף וגם היה חייב לאנשים אחרים כסף. אז בא ואמר לי מה הפיתרון, אמרתי לו מה אתה רוצה שאני אעשה? תמכור את הבית. אמר לי אולי אתה תקנה" (שם, עמ' 69 ש' 10-15).

...

בד בבד, ולאחר שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי המנוח החזיר לנתבעים את הסך של 103,439 ₪ מכספי ההלוואה שבו סולקה הלוואת המנוחים בבינלאומי, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעים את הסך של 103,439 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ו/או ריבית מיום 6.6.1999 ועד מועד התשלום בפועל.

בענין זה אני מורה לתובעים ולנתבעים להגיש עד ליום 20.12.23 תחשיב מטעמם בצירוף נימוקים (בהיקף טיעון שלא יעלה על 2 עמודים) של הסכום שעל התובעים לשלם בהתאם לסעיף זה ותינתן על ידי החלטה משלימה בנושא.

מאידך, גם לתובעים תרומה מסוימת להגדלת היקף ההליך בכך שהעלו טענות שונות שנזנחו על ידם כגון טענת הזיוף, או טענות שלא הוכחו ואשר הצריכו השקעת משאבים דיוניים מהנתבעים ומבית המשפט.בשקלול כל האמור תוך מתן דגש על כך שתביעתם של התובעים התקבלה, אני מחייב את הנתבעים בהוצאות האגרה וכן בתשלום לתובעים ביחד של הסך של 35,000 ₪ (כולל מע"מ).

אין מחלוקת שבמועד החזרת כל אחד מהשיקים בגין חילולם עמד החשבון של החברה החייבת ביתרת חובה, בגין חובות קודמים, ובכל אחד ממועדי החזרת השיקים עלתה יתרת החובה בחשבון על סכום השיקים.

להלן השיקים שנכללו בבקשת הרשות להיתגונן מטעמה: שטר מס' 80000224 ע"ס 190,000 ₪ הופקד לפרעון כשיק ביום 5.3.2020 (על פי הנספחים לתצהירי הבנק קיים תעוד להפקדת השיקים וכן תעוד על הפקדת השיק חשבון החברה החייבת, והפחתת יתרת החוב לאחר הפקדתו בתאריך ההפקדה), חזר באותו היום מסיבה טכנית "חותמת המושך אינה תקינה". תמורת השטר שולמה לזוכה על ידי הנסבת חברת פריג'ים. חותמת וחתימת החברה החייבת מצויים על גבי גב השיק.

...

לאור כל האמור, יש לקבוע כי הבנק אוחז כשורה ובעד ערך, ולא קיימת לנתבעים כל טענת הגנה שיכולה למנוע מהבנק את מימוש השיקים.

הנתבעים נכשלו בסתירת חזקת האחיזה בעד ערך העומדת לתובעת וכל טענותיהם בהתנגדות לביצוע השטר ובתביעה נדחות.

סיכום: התביעה מתקבלת במלואה.