חיוב ועד בית בהצגת חשבוניות

בתאריך 28.4.19 ניתנה בתיק הוצל"פ מס' 514839-04-17 החלטתה של כב' רשמת ההוצל"פ הילה דקל צמח בבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש שאול אשכנזי, להלן "החייב", לביטול כל החיובים בתיק ההוצל"פ שניפתח על ידי ציון בן שלמה, להלן "הזוכה". מסקנתה המרכזית של רשמת ההוצל"פ הנכבדה שניתנה על בסיס מסכת הראיות שנפרשה בפניה שתיק ההוצל"פ ניפתח כדין ומכאן שדחתה את הבקשה לבטל את חיובי האגרה ושכר טירחה א', וקבעה שיש לחייב בריבית ובהפרשי הצמדה, בהתאם לפסק הדין של בית המשפט את ההוצאות, בהתאם לחשבוניות שהוצגו.

בנוסף, לא נקבע חיוב של ריבית כלשהיא והצמדה ממועד סיום תקופת עיכוב הבצוע ועד למועד בו הועבר הפקדון על ידי מזכירות בית המשפט לתיק ההוצל"פ. הרשמת הנכבדה דחתה את בקשת הזוכה לחיוב של שכ"ט ב', למרות שננקטו הליכי עיקול צד ג', טרם אזהרה, הואיל וסברה שהיה על ב"כ הזוכה לברר מיוזמתו האם הוגש ערעור על ידי החייב לבית המשפט העליון ולעדכן בהתאם, כאשר בעדכון שהוגש צוין כי לא הוגש ערעור.

...

באשר לאי-פסיקת שכ"ט ב' לגביו מערער הזוכה, מצאתי שיש לדחות את הערעור בעניין זה הן מהטעמים שציינה הרשמת בהחלטתה לעניין אי הבדיקה והדיווח על הגשת הערעור והן מהטעמים הנוספים כדלקמן.

הוצגו בפניי תחשיבים שונים שאין ביכולתי להכריע ביניהם ומקובלת עליי החלטת הרשמת הבוחנת את התחשיבים הנעשים על ידי גזברות לשכת ההוצאה לפועל.

החלטת הרשמת סבירה ולא מצאתי להתערב בה. לאור כל האמור לעיל תחליט רשמת ההוצאה לפועל לגבי הסכום המופקד בתיק והחלטת עיכוב הביצוע שניתנה על ידי מבוטלת בזאת.

הסכום החודשי לתשלום הורכב, לפי ההסכם ועל כך אין חולק, משיעורם של דמי-השכירות, שהיה על התובעת לשלם לעירייה; מסכומו של החיוב בארנונה; מתשלום לועד-הבית ומ"רווח" מצומצם, ששולם לתובעת כ"דמי ייעוץ" (סעיף 12.1.1 להסכם) או בשמם האחר: "דמי טפול, היתנהלות ואחריות" מול הערייה (פסקה 15 לתצהיר-התובעת).

בין שהמרכיב האחרון – של "דמי-ייעוץ" – עמד על סך של 600 ש"ח לחודש לפני מע"מ, כגירסת-הנתבעים (פסקה 14 לתצהירו של נתבע 1); בין שהוא עמד על סך של כ-800 ש"ח – עדותה של התובעת בבית-המשפט (פרוטוקול, בעמ' 24, ש' 21) ובין שהסתכם באלף ש"ח, כגירסתה, השונה, של התובעת בפיסקה 76 לתצהיר של עדותה הראשית, אין מחלוקת כי כל המרכיבים שנימנו לעיל, יחד, הסתכמו בכ-6,700 ש"ח לפני מע"מ. ליתר-דיוק, משתי חשבוניות-מס אשר צרפה התובעת לתצהירה והופקו כנגד התשלומים שהיא קיבלה לידיה מן הנתבעים בחודשים יוני ויולי 2015, עלה כי החיוב החודשי עמד על סך של 6,695 ש"ח לפני מע"מ (נספח ט' לתצהיר-התובעת).

. 12.1.1 תמורת השמוש וההפעלה בנכס נשוא הסכם זה מתחייב[ים הנתבעים] לשלם ל[תובעת] דמי הפעלה חודשיים בסך 6,700 ש'ח בתוספת מע'מ[,] הכוללים דמי יעוץ, מיסי ארנונה, ועד הבית ושכר דירה.

על כן, אפילו שהתובעת לא הציגה קבלות או חשבוניות, נחה דעתי כי היא הוכיחה את טענתה כי היא ששילמה את החיובים הללו.

...

מסקנתי היא כי הם לא הוכיחו ראש זה של תביעתם.

התוצאה התביעה הנגדית, על כל ראשיה, נדחית.

הנתבעים יוסיפו וישלמו לתובעת, יחד ולחוד, הוצאות-משפט בסך של 6,800 ש"ח וכן שכר-טרחה של עורך-דין ואותו אני מעמיד בתביעה המקורית על סך, כולל מע"מ, של 17,690 ש"ח ובתביעה הנגדית על סך, כולל מע"מ, של 20,900 ש"ח. יחד, במרכיבים אלה של הוצאות ושל שכר-טרחה ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתובעת, סך של 45,390 ש"ח. בקביעת הסכומים הללו התחשבתי בסכומה הנכון של האגרה בתובענה המקורית, בשלושה דיונים שהתקיימו בתיק זה ובהיקף ההתייצבות אליהם, בקושי במהימנותה של עמדת-הנתבעים ובאמור בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000.

בנסיבות המתוארות עותרת התובעת לחיוב הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום סך של 683,982 ₪ (כולל מע"מ) בגין הליקויים הדורשים תיקון על פי פסק הבורר, וסך של 17,051 ₪ (כולל מע"מ) נוספים בגין החזר הוצאותיה, ובסך הכל – 701,033 ₪.

לאור האמור לעיל, אני מאמץ את קביעת המומחה בחוות דעתו באשר לעלות תיקון הליקויים הנטענים ברצפת החניון, העומדת על 32,000 ₪ בתוספת מע"מ. דלת הכניסה לבניין בחוות דעתו קבע המומחה, כי במועד ביקורו בבניין מצא, שדלת הכניסה תקינה, וכי נימסר לו שהדלת הוחלפה על ידי ועד הבית.

המומחה ציין, כי הוצגה לו חשבונית בגין התקנת דלת קדמית על סך 3,850 ₪ בתוספת מע"מ, והשאיר את סכום הפצוי לשיקול דעתו של ביהמ"ש. על גבי החשבונית שהגישה התובעת נרשם - "תיקון דלת קדמית", בעוד שבהתאם לאמור בכתב התביעה, דלת הכניסה האחורית היא זו שתוקנה.

...

אשר על כן, התובעת זכאית לפיצוי בגין ליקוי זה בסך 5,300 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעות מעלות לראשונה בכתב סיכום הטענות טענה, ולפיה דין התביעה להידחות, היות שלא הוצגה בפני בית המשפט אסמכתא לכך, שהנתבעת ייפתה את כוחו של מר מיקי אדלר להגיש את התביעה בשמה.

סבורני, כי יש לדחות טענה זו מכל וכל.

לפיכך דין הטענה להידחות.

אי הסדרים הנטענים בהתנהלות ועד הבית בראשות התובעים הנתבע העיד שהתובעים לא הציגו לדיירי הבניין דפי חשבון בנק של הועד, חשבוניות מס וקבלות של נותני שירותים ודו"חות כספיים שנתיים.

לדבריו, הוא התייעץ עם האגודה לתרבות הדיור, ונימסר לו שהוא אינו חייב לתת את התדפיסים למי מהשכנים האחרים שאינו מכהן בועד הבית (ס' 11 לתצהירו, עמ' 27, ש' 16-4; עמ' 30, ש' 34-28).

...

התביעה שכנגד בהקשר זה נדחית.

הנתבע לא הוכיח לפניי את החשדות בתלונה, אשר ייחסו לתובעים מעילה בכספי ועד הבית, ומכאן שטענתו להגנת "אמת הפרסום" מכוח סעיף 14 לחוק נדחית.

התביעה שכנגד הוגשה ללא בסיס של ממש והיא נדחית.

הנתבעת גם לא ידעה להצביע על אסמכתה לתשלום דמי הגבייה המיוחדת בסך 351 ₪ וטענה כי מדובר בתקופה בה התובעת כלל לא ניהלה את הבניין, כי הגג מעל דירתה אף פעם לא טופל ולכן לא שילמה (עמ' 8 שורות 14-13 לפרוטוקול) וכי "351 ₪ ירדו בתור ביטוחים במשפט הראשון של השופטת שרייבר ומיסי ביניין יורדים מסכומי ועד הבית כך שאני לא חייבת דבר מהכסף הזה, הסברתי את זה פעמיים." (עמ' 8 שורות 16-12 לפרוטוקול).

בהקשר זה, לכתב התביעה צרפה התובעת חשבונית בסך 1,170 ₪ כולל מע"מ. בישיבת ההוכחות הציג ב"כ התובעת חשבונית קבלה נוספת בסך 702 ₪ כולל מע"מ בגין התייצבות לישיבת קדם המשפט הקודמת, כמו גם חשבונית שהוצאה בגין התייצבות ב"כ התובעת לישיבת ההוכחות בסך 1,521 ₪ כולל מע"מ. בשים לב לכך שהנתבעת חויבה בהוצאות התובעת בסך 750 ₪ במסגרת ההחלטה המתירה לה לצרף תצהיר באיחור (החלטה מיום 13.6.23), ובהיתחשב בגילה ובמצבה של הנתבעת אשר אין לי אלא להניח שאיננו לחלוטין בקוו הבריאות, ומתוך מידת החסד והרחמים, אני מוצאת לנכון להיתחשב בסכום ההוצאות שנפסק לחובת הנתבעת בהחלטה הקודמת, ומחייבת אותה לשאת בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 2,643 ₪ בלבד.

...

הנתבעת מצדה טענה כי דין התביעה להידחות וכי היא מהווה ניסיון סחיטה שלישי במספר של שלושת חברי הוועד בשיתוף חברת הניהול.

ואולם, לא שוכנעתי כי מצבה של הנתבעת לא אפשר לה לקיים את הדיון או להיערך עם אסמכתאות מתאימות ככל שהיו מצויות ברשותה, ונראה היה כי גם בדיון הייתה הנתבעת חדה וצלולה בדיוק כשם שהייתה בישיבת קדם המשפט האחרונה שהתקיימה לפניי.