מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

חיוב המינהל בפיצוי למשתתף במכרז

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

התובעות עותרות לפצויי צפייה בשיעור 112,707,465 ₪ משוערך ליום התשלום, בהתאם לחוות הדעת של המומחה הכלכלי מטעמם מר משה גרין, ובסיכומיהן ציינו כי לסכום זה יש להוסיף מע"מ. לחילופין, עותרות התובעות לתשלום סך של 32,108,154 ₪ משוערך, כאשר בסיכומיהן ציינו כי יש לחייב את המינהל בסך של 33,014,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסעד החלופי משקף את עודף התשלום שמקורו בהטעיה הנטענת, מתוך הנחה שלולא ההטעיה התובעות היו מגישות הצעה אחרת מטעמן בעלת תוכן פרופורציונלי לכמות החול מסוג ת"י.3, שנימצא בפועל באתר.
גם אם תיתקבל תפיסת המינהל כי אין מקום להכין סקר עדכני, כי די לצרף סקר שהוכן לפני כ-4 שנים, ולהטיל את האחריות לבצוע כל הבדיקות על משתתפי המיכרז, הרי שעה שהתמונה השתנתה וד"ר אידלמן, הפועל מטעם המינהל, ביקר בחודש ינואר 2003 בשטח, ביצע עבודה, והכין מיסמך שתוצאתו היא שאומדן עתודות החול העדכני הוא שליש מהאומדן שנזכר במסמכי המיכרז, הרי מדובר במידע מהותי, הרלבנטי למשתתפי המיכרז, ואשר יש להביאו לידיעתם.
נקודת המוצא של החברות היא כי ההסכם שנכרת עמם כולל גם נתון שהופיע במסמכי המיכרז, לפיו קיימת כמות של 5.16 טון חול ת"י 3 לכריה, וכי מנתון זה יש לגזור את פצויי הקיום המגיעים להן, שכן, בפועל נימצאו בשטח ההרשאה כמויות נמוכות יותר של חומרי כריה, שרק חלק קטן מהן היה חול ת"י 3, והיתרה היו חומרים מסוג נחות יותר, ועקב כך רווחיהם בפועל מאותו חוזה היו נמוכים בהרבה מאלה הצפויים אילו הייתה נימצאת בשטח כמות החול ת"י 3 שננקבה על ידי המינהל.
...
בכל הקשור לכריה הבלתי חוקית, הרי הטעמים לאי חיוב החברות בפיצוי בגינה (ר' סעיפים 154, 161 לעיל), מתקיימים גם בעניין הנתבעים 4 ו-5, ולפיכך התביעה נגדם נדחית גם במישור הכריה הבלתי חוקית.
סיכום התוצאה הסופית המתקבלת היא, אפוא, כדלקמן: בתביעה העיקרית, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 1 סך של 5,584,322 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.2.05 ועד התשלום בפועל, ואילו תביעת התובעת 2 נדחית.
בתביעה שכנגד, אני מחייב את הנתבעות שכנגד 1-3 ביחד ולחוד לשלם לתובע שכנגד סך של 9,324,775 בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.1.14 ועד התשלום בפועל, ואילו התביעה נגד הנתבעים שכנגד 4 ו-5 נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לא נשללה מנגד הסכמת המינהל כי אם ישתתף התובע במיכרז ביחס לזכויות בנכס המבוקש ויזכה, תמורת הזכות תשולם על פי ההסכם שהושג בין המועצה והתובע בגין רצון המועצה לפצותו עקב ההפקעה.
העובדה שהצדדים לתביעה הראשונה מהרו והגיעו להסכמה דיונית על סמך הבנתם המוטעית את שהוסכם ביניהם בנוגע לזכויות בנכס המבוקש, קבעו הפצוי הנידרש ושילמו אותו והכל מבלי לערב בהליך התביעה הראשונה את המינהל ומבלי לקבל הסכמתו, אינה יכולה לחייב עתה את המינהל לכבד הסכמה זו המחייבת אותו לפעול בנגוד לחוק ולשווק זכויות בנכס המבוקש ללא מיכרז.
...
לעניין זה אציין כי מצאתי ממש בטיעוני ב"כ המינהל כי בהתאם לאמור בפסק הדין התביעה הראשונה זכה התובע מכוח הסכמת הצדדים בפיצוי מוסכם מלא בגין ההפקעה, ולא אוזכר כי בנוסף למוסכם בהליך בתביעה הראשונה קיימת לתובע הבטחה נוספת שטרם קוימה להעברת זכויות החכירה בנכס המבוקש ללא מכרז.
סיכום לאור כל האמור בפסק הדין דין התביעה בנוסחה הנוכחית להידחות, וכך אני מורה.
בכל אלה לא היו למינהל יד ורגל ואין לחייבו בגין כך. אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בסעיף 1(ב) לחוק הנ"ל נקבע כך: "לשם השגת מטרות החוק יוסמכו הרשויות המקומיות להקים, לפי חוק זה, חברות לשירות צבורי, שתפקידן העקרי יהיה לתת שירותי מים וביוב בתחומיהן; על החברות יוטלו חובות לעניין מתן השירותים, באיכות נאותה לכלל התושבים בלא הפליה, יוסמכו לגבות את התשלומים בעד השירותים, והן יהיו נתונות לפיקוח הממונה ולבקרת איכות ועלויות השירותים בידי הרשות, אשר תיקבע גם את תעריפי השירותים". תקנון התאגיד אושר על פי סעיף 7 לחוק הנ"ל והוא קיבל רישיון ממינהל המים והממונה על התאגידים במשרד הפנים (נספח D לעיקרי הטעון של העותרת).
איני מביע עמדה בנושא זה וכמובן שדי בטענה זו כדי להקנות לעותרת עילה לתביעת פיצויים בשל השתתפותה במיכרז על סמך מצג אחד ושינוי התנאי לאחר מכן.
לא מצאתי לנכון לחייב את משיבה 2 לשלם הוצאות לעותרת מאחר וזכייתה במיכרז חייבה זימונה לדיון ואין היא זכאית להוצאות מהמשיבה 1 מאחר ושתיהן פעלו יחדיו בדרך שנפסלה על ידי.
...
שילוב כל הוראות החוק הנ"ל מוביל למסקנה אחת, בית המשפט לעניינים מנהליים הוא בית המשפט המוסמך לדון במכרז של המשיבה המהווה תאגיד שהוקם בחוק, חוק תאגידי מים וביוב וניתן ללמוד על כך מתקנון החברה וזהות בעלי מניותיה ולכן אני דוחה את טענת המשיבות 1 ו-2 לפיה אין לי סמכות עניינית לדון בעתירה.
למרות היותה של העותרת המציעה בעלת ההצעה הזולה ביותר אני סבור כי אין להכשיר התקשרות איתה משני נימוקים: -האחד כנטען על ידי המשיבה מבחינה ציבורית יש חשיבות ליכולות הטכנולוגיות שלא נותן השירותים, יכולות שלכאורה אין לעותרת (ראו למשל סעיף 1 ונספח ח' לעיקרי הטעון המשלימים מטעם המשיבה).
סיכום לאור כל האמור אני מורה על ביטול מכרז 5/06 מכרז פומבי למתן שירותי מיפוי, פוטוגרמטרי והעברת נתונים למערכת מידע גאוגרפית.
בנוסף אני מורה על הפסקת מימוש ההתקשרות עם משיבה 2 לאלתר.
אני מחייב את משיבה 1 לשלם לעותרת הוצאות משפט בשיעור של 15,000 ש"ח ולשלם למשיבה 3 הוצאות משפט בשיעור של 7,000 ש"ח (הפער בין הסכומים נובע מהעובדה כי משיבה 3 לא השתתפה בישיבה הראשונה וכי חלקה במסגרת הטיעונים קטן יותר, אך היא נאלצה להוציא הוצאות משפט בשל התנהגות משיבה 1).

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2012 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לטענתה מי שהשתתפה במיכרז, והציעה את הצעתה בעקבות המצג המטעה שיצר המינהל במיכרז הייתה התובעת בלבד, ולא חב' דקל.
במקרה דנן, התובעת במכוון נימנעה מלבקש סעד של ביטול שהרי היא רוצה בהסכם, במיוחד לאור העובדה שכבר מכרה חלק מזכויותיה במיגרש לדקל נכסים, ולכן קל וחומר שהדרישה לסעד של פיצוי במקרה דנן הנה קונסטרוקציה מלאכותית שיש לדחותה.
...
שיפור ושיפור ניסוח של הסכמים ותנאי מכרז, כדי למנוע תביעות מהסוג של בר יהודה ותביעה זו שלפניי, אין בהם כדי לשנות את מסקנתי והתוצאה הנ"ל. לאור האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח כי הייתה הטעיה או מצג שווא של המינהל או של העירייה כלפי התובעת ועל כן דין התביעה להידחות וכך הנני מורה.
תוצאה אשר על כן התביעה נדחית.
התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000₪ בצירוף מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2002 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

המינהל חייב לפצות את התובעת בגין הטעייתה במצג שהוצג לפניה אשר כלל בין השאר את מכתבו של יאיר מדר המורה על פטור מוחלט למעט שני סייגים מהיטלי פיתוח.
טענות וראיות נתבע 4: לטענתה, התובעת לא שילמה חיובי כפל לצורך כך מפנה לתצהירו של מר ישראלי סע' 10 ו 11 כי: " במיכרז זה לא נלקחו כלל בחשבון הוצאות פיתוח המתייחסות לתשתיות נשוא תביעה זו". על עובדה זו חזר הנ"ל גם בחקירתו הנגדית, לפיכך המסקנה הנה שהתובעת לא חויבה בתשלומי כפל.
כלל הוא בדיני מכרזים כי הישתתפות במיכרז מהוה הסכמה ברורה לכל האמור ולכל תנאיו לצורך כך ראה בג"צ 126/82 טיולי הגליל בע"מ – נ' ממשלת ישראל – משרד התחבורה, פד"י ל"ו (4) 44, נקבע: " כלל הוא שאין אדם יכול מצד אחד להשתתף במיכרז ומצד שני להעלות טענות נגדו ושנתברר שלא זכה בו...
...
לפיכך, המסקנה הינה כי עסקינן בתובעת אשר הידע שלה רחב ביותר ביחס לאדם סביר, ולפיכך היו צריכים לבחון ההסכם ביתר זהירות ולבדוק ביתר זהירות וקפדנות את מסמכי המכרז, כמו גם את הרכיב של הוצאות הפיתוח – בדיקה עם הרשות המקומית, שהיתה יכולה בנקל להביא לכך שהתובעת היתה נוכחת לדעת על אותן הוצאות פיתוח נוספות.
אני מחייב את נתבעות 4-1 לשלם לתובעת ביחד ולחוד סך של 100,000 ₪ +מ.ע.מ כדין בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
כמו כן, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו