חיוב המוסד לבטוח לאומי לספק את זכות הטיעון

. מיום 1.1.2003 תיקון מס' 18 ס"ח תשס"ג מס' 1882 מיום 29.12.2002 עמ' 165 (ה"ח 4) (1) אין לו הכושר לעבוד ולהיתפרנס כדי מחייתו, או שאינו ניתן להשמה בעבודה כלשהיא, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים שנקבעו בתקנות ובילבד שהקביעה כי הוא אינו ניתן להשמה בעבודה כלשהיא תיעשה בידי אחד מהמפורטים בפסקות משנה (א) עד (ג) כמפורט בהן, ותהיה לתקופה שלא תעלה על התקופה שקבע השר לענין זה: (א) לגבי מי שמטופל במוסד או נמצא בתהליך גמילה מסם לפי צו מבחן של בית המשפט – מרכז לאיבחון מתמכרים לסמים שאישר השר או המוסד האמור; לענין זה – "מוסד", "סם" – כהגדרתם בסעיף 1 בחוק הפיקוח; "צו מבחן" – כמשמעותו בסימן ז' של פרק ו' בחוק העונשין; (ב) לגבי מי שמצוי בפיקוחו של קצין מבחן לפי חוק המעצרים – קצין מבחן כאמור; (2) הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" – כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, הישתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה – הכשרה); מיום 1.6.1998 תיקון מס' 11 ס"ח תשנ"ח מס' 1646 מיום 15.1.1998 עמ' 99 (ה"ח 2608) (2) הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 127ו 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, הישתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה); מיום 1.8.2005 עד יום 29.4.2010 הוראת שעה תשס"ד-2004 ס"ח תשס"ד מס' 1920 מיום 18.1.2004 עמ' 106 (ה"ח 64) הוראת שעה (תיקון) תשס"ז-2007 ס"ח תשס"ז מס' 2104 מיום 26.7.2007 עמ' 396 (ה"ח 318) הוראת שעה (תיקון מס' 2) תשס"ט-2009 ס"ח תשס"ט מס' 2205 מיום 29.7.2009 עמ' 290 (ה"ח 436) הוראת שעה (תיקון מס' 3) תש"ע-2009 ס"ח תש"ע מס' 2221 מיום 31.12.2009 עמ' 300 (ה"ח 436) (2) (א) הוא רשום לגבי מי שאינו תושב איזור שילוב – הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, הישתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה); (ב) לגבי תושב איזור שילוב – הוא מחוסר עבודה ומתכנן יעדים תעסוקתי קבע לגביו באישור הישתתפות כי בחודש שבעדו ניתן האישור לא הופנה לעבודה לפי סעיף 41 בפרק שילוב מקבלי גמלאות בעבודה, וכי ביצע בחודש האמור את התכנית האישית שנקבעה לו במלואה, ואם לא ביצעה במלואה – כי לא נעדר מן הפעילות שנקבעה לו באותה תכנית יותר מיומיים; מיום 1.8.2007 הוראת שעה (תיקון) תשס"ז-2007 ס"ח תשס"ז מס' 2104 מיום 26.7.2007 עמ' 395 (ה"ח 318) (2) (א) לגבי מי שאינו תושב איזור שילוב ולגבי תושב איזור שילוב פטור – הוא רשום בלישכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה בהתאם לכללים שנקבעו לענין סעיף 163 לחוק הביטוח ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה מתאימה; לענין פסקה זו, "עבודה מתאימה" - כל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני, או הכשרה, הישתלמות או הסבה מקצועית לפי הפניה משירות התעסוקה או ממי שאישר לכך שירות התעסוקה (להלן בסעיף זה - הכשרה); (2א) מיתקיים בו האמור בפסקות (7) עד (10), (14), (16), (18), (19), (23), (24) או (26) בתוספת הראשונה, אף אם טרם מלאו לו 25 שנים, כל עוד מתקיימים בו התנאים הקבועים לגביו בתוספת האמורה, ולפי הכללים שנקבעו בה;(תיקון מ עיון בתוספת הראשונה לחוק הבטחת הכנסה מעלה כי : "(10) מי שמלאו לו 18 שנים והוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהיא בגלל מחלה הנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים; הזכאות לגימלה לפי פרט זה תהיה ממועד שלא יקדם ל-1 בחודש שבו מלאו 30 ימי המחלה הרצופים, ותימשך לא יותר מ-6 חודשים, ובילבד שאם הוא זכאי לתשלום ממקור כלשהוא בעד תקופת אי עבודתו כאמור, יהיה זכאי לגימלה אם התשלום נמוך מסכום הגימלה הקבוע לפי סעיף 5, בהתאם להרכב משפחתו." כפי שנפסק, חוק הבטחת הכנסה, הקובע את הזכאות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, הנו: "חוק סוצאלי המיועד להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה כדי מחייתם, הכנסה מינימלית לשם סיפוק צרכים חיוניים, קרי, לשם שמירה על כבודם כבני אנוש" (עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי – זהבה עמר, כרך לג (13) 54; עב"ל 94/03 ענת עמוס – המוסד לביטוח לאומי, כרך לג (22) 46; ראו גם בג"צ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי ואח' - שר האוצר ואח' (12.12.05)).

עמדה על כך לאחרונה כב' השופטת לאה גליקסמן בעב"ל 65145-05-16 אבידר - המוסד לביטוח לאומי (7.7.19)): "בעיניין בר לבב... שב בית הדין וחזר על ההלכה שלפיה יש ליתן למבוטח זכות טיעון בקשר להווצרות החוב, שיעורו וקיזוזו. עוד נפסק, כי גם אם טענות המבוטח לעניין הווצרות החוב ושיעורו נדחות, אין בכך סוף פסוק, שכן על המוסד לשקול את עצם קזוז החוב, האם לחייב את המבוטח בהפרשי הצמדה למדד, ואת אופן הקזוז, דהיינו שיעור הסכום שינוכה מהגימלה המגיעה למבוטח. בעיניין בר לבב צוין כי על המוסד להביא בין כלל השיקולים, בין היתר, את מצבו הכלכלי והבריאותי של המבוטח, בהיתחשב גם בגילו של המבוטח; ההשלכות שיש להפחתת הגימלה על יכולתו של המבוטח לספק לעצמו את צרכי המחייב השופטים והחיוניים. עוד נפסק (מפי נציג הציבור מר ישראל דורון, שלהערותיו הצטרפו רוב חברי המותב) כי עת מדובר בקיצבת זקנה יש להיתחשב גם בתלותו המשמעותית של המבוטח בקיצבת זקנה, ובכך שהוא נמצא במצב של מוגבלות ממשית בכל הנוגע ליכולתו "לתקן" את טעויות העבר (שלא תמיד נגרמו באשמתו או בידיעתו).

...

לאור הלכה חד-משמעית זו, ובשים לב לכך שהמוסד לא טען בכתב הגנתו או בשום שלב בהמשך ההתדיינות, וממילא גם לא הוכיח, כי ביצע לתובעת שימוע קודם להחלטתו ליצור לה חוב, הרי שדין תביעת התובעת להתקבל גם בהיבט זה, שעה שטענת התובעת להסתמכות על כספים אלו לא נסתרה ושעה שלא שוכנענו כי התובעת פעלה בחוסר תום לב כלשהו (לשלילת גמלת הבטחת הכנסה כפגיעה בזכות לקיום אנושי בכבוד, ראו: בג"ץ 10662/04 חסן - המוסד לביטוח לאומי (28.2.12)).

סיכום משכך שוכנע בית הדין כי יש לקבל את תביעת התובעת שעה שהתובע הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה כפי שפורט לעיל, ומנגד לא שוכנענו כי השלילה הרטרואקטיבית נעשתה כדין.

משכך התביעה מתקבלת.

המוסד לביטוח לאומי מכחיש את טענות התובע, מן הנימוקים העקריים הבאים: המוסד לביטוח לאומי היתקשר עם חברת אמן, לאחר שזו זכתה במיכרז לאספקת שירותי כוח אדם ולמתן שירותים בתחום המיחשוב, בשיטת עלות בתוספת עמלה.

התובע הוזמן לבירור בבקורת הפנימית, וניתנה לו זכות הטיעון בעל פה; לתובע נשלח דואר אלקטרוני, שכלל רשימת מועדים מפורטים והתבקשה התייחסותו בכתב; התובע ניצל את זכותו ובחר להפנות את ביקורת הפנים להמשך הבירור מול מר פנדריך; התובע קיבל הזמנה מפורטת לשימוע וניתנה לו האפשרות להיוועץ עם עו"ד; טיעוני התובע ובא כוחו הועברו לבחינת הגורמים המוסמכים במוסד לביטוח לאומי; כעמדת המוסד לביטוח לאומי הועברה להתייחסותו של התובע; התובע ובאי כוחו העבירו השלמות היתייחסות בכתב.

יש לדחות את התביעה ומכל מקום אין לחייב את המוסד לביטוח לאומי, שלא העסיק או פיטר את התובע.

...

בנסיבות העניין, מצאנו כי המוסד לביטוח לאומי צריך לשאת במתן פיצוי לתובע.

לאור כל האמור, מצאנו כי על המוסד לביטוח לאומי לפצות את התובע בסך 60,000 ₪.

התביעה נגד חברת אמן נדחית, ללא צו להוצאות.

האם היתקיימו יחסי עבודה בין התובע לבנו, מר בראנסי מוצטפא, בתקופה שמאוקטובר 2014 לפברואר 2018? זוהי השאלה המרכזית שבה עלינו להכריע במסגרת תביעה זו, בעקבות החלטת הנתבע לשלול את זכאותו לקיצבת הבטחת הכנסה, לאחר מימצאי חקירה' שהובילו אותו למסקנה כי לא היתקיימו ביניהם יחסי עבודה.

עמדה על כך לאחרונה כב' השופטת לאה גליקסמן בפרשת אבידר (עבל 65145-05-16 אבידר נ' המוסד לביטוח לאומי (7.7.19)): "בעיניין בר לבב... שב בית הדין וחזר על ההלכה שלפיה יש ליתן למבוטח זכות טיעון בקשר להווצרות החוב, שיעורו וקיזוזו. עוד נפסק, כי גם אם טענות המבוטח לעניין הווצרות החוב ושיעורו נדחות, אין בכך סוף פסוק, שכן על המוסד לשקול את עצם קזוז החוב, האם לחייב את המבוטח בהפרשי הצמדה למדד, ואת אופן הקזוז, דהיינו שיעור הסכום שינוכה מהגימלה המגיעה למבוטח. בעיניין בר לבב צוין כי על המוסד להביא בין כלל השיקולים, בין היתר, את מצבו הכלכלי והבריאותי של המבוטח, בהיתחשב גם בגילו של המבוטח; ההשלכות שיש להפחתת הגימלה על יכולתו של המבוטח לספק לעצמו את צרכי המחייב השופטים והחיוניים. עוד נפסק (מפי נציג הציבור מר ישראל דורון, שלהערותיו הצטרפו רוב חברי המותב) כי עת מדובר בקיצבת זקנה יש להיתחשב גם בתלותו המשמעותית של המבוטח בקיצבת זקנה, ובכך שהוא נמצא במצב של מוגבלות ממשית בכל הנוגע ליכולתו "לתקן" את טעויות העבר (שלא תמיד נגרמו באשמתו או בידיעתו).

...

האם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לבנו, מר בראנסי מוצטפא, בתקופה שמאוקטובר 2014 לפברואר 2018? זוהי השאלה המרכזית שבה עלינו להכריע במסגרת תביעה זו, בעקבות החלטת הנתבע לשלול את זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה, לאחר ממצאי חקירה' שהובילו אותו למסקנה כי לא התקיימו ביניהם יחסי עבודה.

לאור הלכה חד-משמעית זו, ובשים לב לכך שהמוסד לא טען בכתב הגנתו או בשום שלב בהמשך ההתדיינות, וממילא גם לא הוכיח, כי ביצע לתובע שימוע קודם להחלטתו ליצור לו חוב בשיעור כה גבוה (קרוב ל- 100,000 ₪) הרי שדין תביעתו של התובע להתקבל בהיבט זה, והחוב שיצר לו הנתבע מבוטל בזאת.

סוף דבר התביעה נדחית, ככל שהיא נוגעת לעצם זכאותו של התובע לקצבת הבטחת הכנסה החל מאוקטובר 2013 ועד פברואר 2018.

עם זאת, התביעה מתקבלת ככל שהיא נוגעת להחלטה ליצור לתובע חוב בגין קצבאותיו שקיבל בעבר.

לעומת זאת, בחוק הביטוח הלאומי נחקקו הוראות השוללות במקרים מסוימים את זכאותם של מי שביצעו עבירות מתוך מניע לאומני (או בזיקה לפעילות טירור), גם לאחר שסיימו לרצות את עונשם.

הינה כי כן, יש לקבוע כי דינו של סעיף 325(ב) לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר פגיעה בזכות החוקתית לשויון, על-ידי שלילת הקצבה הסוציאלית, בהתבסס על נסיבה שאיננה מופיעה לרוב בדין הפלילי, ומבלי להתנות זאת בקביעה שיפוטית, או בהתוויית אמות מידה בחקיקה הראשית ומתן זכות טיעון – הוא בטלות.

"זכותו" המהותית של הילד לקבלת התוספת המשולמת להורהו, באה לידי ביטוי בולט בהקשר של גמלת המזונות, שתכליתה "להבטיח תשלום מינימלי לילדים ולנשים שנפסקו לזכותם מזונות והחייב מסרב לשלמם" (עע"ם 4445/16 שטיין נ' משרד הבינוי והשיכון, פסקה 27 (4.12.2017)).

ההורים זכאים לגימלה (או לתוספת התשלום), "בשם הילד" ועבורו, כך שאם קיימת הצדקה להוצאת הילד מרשת הבטחון שמספק המוסד לביטוח לאומי, אין מניעה לעשות זאת.

...

כשלעצמי, סבורני כי עיון מדוקדק בלשון התיקון מאפשר להעניק מענה פשוט יחסית לקשיים אלה – ולקבוע כי המחוקק מעולם לא העניק לפקידי המוסד לביטוח לאומי שיקול דעת כלשהו בנוגע לקביעת המניע לביצוע העבירה, או זיקתה לפעילות טרור.

לו תישמע דעתי, נדחה, אפוא, את העתירה – בכפוף להבהרה האמורה לגבי הצורך בהכרעה שיפוטית, ושיפוטית בלבד, בשאלות המניע והזיקה.

זאת, כנגד דעתם החולקת של השופט נ' הנדל, השופט י' עמית, השופט נ' סולברג והשופט ד' מינץ, שלדעתם דינה של העתירה – להידחות.

לגופה של ההחלטה טוען הבעל כי הועדה לא שקלה במידה מספקת את העובדה שהחוב נוצר בלעדית עקב טעות של הנתבע, בעוד רעייתו והוא נהגו בתום לב מוחלט בכך שמסרו לנתבע את כל המסמכים הרלוואנטיים, ולא הסתירו דבר.

בטרם קבלת החלטה על שלילה רטרואקטיבית של גמלה והיווצרות חוב, על המוסד ליתן למבוטח זכות טיעון, הן לעניין עצם הווצרות החוב, הן לעניין עצם גביית החוב (לרבות אפשרות לוויתור חלקי או מלא עליו), והן אופן הנכוי או קזוזו (עב"ל 65145-05-16 אבידר נ' המוסד לביטוח לאומי (7.7.19).

על פי הנוהל, נקבעו ארבעה פרמטרים לבחינת החוב ואי גבייתו: נסיבות הווצרות החוב (אשמה במעשה של החייב, אשמה מופחתת של החייב, טעות המוסד), הכנסות התא המשפחתי, משך תשלום הגימלה שלא כדין, ומשך הזמן ממועד הווצרות החוב ועד פעולת המוסד האחרונה לגבייתו.

...

ביום 20.4.20 הגיש הנתבע "בקשה לדחיה על הסף במקום כתב הגנה" שבו נטען, בין היתר, שבהינתן שההחלטה התייחסת לחוב שנוצר לבהרם, בן זוגה של מורין, הרי שיש לדחות את התביעה על הסף בהיעדר יריבות בין מורין לנתבע.

עוד טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות אף לגופה, שכן והחלטת הוועדה על ביטול 30% ממנו בלבד הינה סבירה, בהיעדר מחלוקת שבני-הזוג קיבלו כספים מקופת הציבור שלא כדין.

מעיון בהחלטות הוועדה עולה שמצוינת בהם הסיבה להיווצרות החוב ("עדכון הכנסות האישה") אך לא מצאנו מהם כל התייחסות למידת האשמה של החייב בהיווצרותו, נוכח טענותיו כי רעייתו והוא נהגו בתום לב גמור לאורך כל השנים.

נוסיף, כי בהיעדר מחלוקת בדבר מצבם הכלכלי "החלש" של בני הזוג (כהגדרת הועדה לביטול חובות עצמה), שאין להם פנסיה או הכנסות נוספות מלבד קצבת הזקנה, לא עלה בידינו לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה והסיבות לכך שהחליטה להפחית רק 30% מהחוב ולא מעבר לכך, ואף מטעם זה סבורים אנו שיש מקום להחזיר את העניין לדיון נוסף בפניה.

סוף דבר – התביעה מתקבלת במובן זה שעניינו של התובע מוחזר לוועדה לבחינת חובות, שתקיים דיון נוסף בתיק.