עוד ובנוסף נטען, כי בית-משפט קמא הסביר מדוע אין מקום לייחס משקל לראיות המערער, ובית-המשפט המחוזי, בפסק-דינו שניתן על-ידי כב' השופטת נאות-פרי, מצא שאין מקום להתערב בקביעות בית-משפט קמא בעיניין זה.
המשיבים ביקשו לחייב את המערער בהוצאות בגין הליכי סרק.
...
המערער הגיש בקשה לביטול צו ההריסה, ובקשתו נדונה בתאריך 2/10/18 על-ידי בית-משפט קמא, וניתנה החלטה של בית-משפט קמא בתאריך 28/11/18, לאחר קבלת סיכומי הצדדים על נספחיהם, הדוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי, לאחר שבית-משפט קמא הגיע למסקנה כי התקיימו כל הדרישות והתנאים המפורטים בדין להוצאת צו הריסה מנהלי, וכי אין עילה חוקית להתערב בשיקול דעת המשיבים, שהוציאו את צו ההריסה המנהלי.
לאור המסקנה כי המבנה הוקם/הוצב לאחר 6/8/18, קבע בית-משפט קמא כי לא חלפו 30 יום מהקמת המבנה ועד תצהיר המפקח ומתן צו ההריסה המנהלי, ועל-כן נדחתה הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.
בנסיבות אלה, אין אני סבורה כי האמור ב-עפ"א 80048/04, יש בו כדי לסתור את מסקנת בית-המשפט קמא, שדין הבקשה לביטול צו ההריסה להידחות, ואינני סבורה שנפל פגם בראיות המנהליות שעמדו לפני הרשות המנהלית שקיבלה ההחלטה, מסוג הפגמים המצדיקים את ביטול ההחלטה.
לאור האמור לעיל, דין הערעור - להידחות.