חיוב היועץ המשפטי בהגשת כתב אישום

בהתאם להנחיה הנ"ל ולפי סוג העבירות אשר יוחסו לנאשמים, הרי שסעיף 4(א)(2), להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, חייב את המאשימה להגיש את כתב-האישום בתוך 18 חודשים ממועד קבלת תיק החקירה לידיה.

...

בית-המשפט העליון קבע כי אין סמכות למסור הסכמה בדיעבד בקובעו: "הסקת המסקנה כי ניתן להכשיר כתב אישום, שהוגש ללא סמכות, בדיעבד על ידי מתן הסכמה של היועץ המשפטי, לאחר תום ההליכים בערעור, יש בה לא רק כדי לרוקן את ההוראות הנ"ל אשר בסעיף 38(ב) לפקודה ובסעיף 10(א) לחוק מכל תוכן, אלא היא גם גובלת בהבאת הדברים עד לבלתי סביר. הווה אומר, ניתן להקשות מדוע קבע המחוקק סייג כה חמור, אשר יש בו כדי להפוך כתב אישום, שאיננו ממלא אחרי התנאים, לבטל מעיקרו, אולם משקבע המחוקק תנאי כאמור – ואגב לא הושמע כל טעם סביר מדוע אין להמשיך ולקיימו בחוק – הרי אין לראות בכיבודה של הוראת החוק ובקיומה כפשוטה משום פורמליות שאיננה במקומה. לאור האמור לעיל אינני רואה  מפלט מביטולו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי, כי כתב האישום וההליכים שהתנהלו על פי כתב אישום שלא ניתנה לגביו הסכמת היועץ המשפטי לממשלה – היו בטלים מעיקרם." יצוין, כי לאחר הלכה זו, קבע בית-המשפט העליון את הלכת הבטלות היחסית, שלפיה עצם קיומו של הפגם אינו מוביל להחלטה בדבר אי חוקיות כתב-האישום.

בדרך זו פעלו בתי-המשפט השונים כאשר נתקלו במספר פגמים ובאי חוקיות ולאחר שבחנו את כלל הנסיבות הגיעו למסקנות שונות.

תוצאה: לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.

אם כך הוא הדבר, האם החלטת התביעה לעתור למעצרו של נאשם עד תום ההליכים, אף היא תהא חייבת לעמוד בדרישה לסבירות ולשיוריות, או שמא נוכל להסתפק בהליך אשר בודק את הצורך במעצר לגופו, כפי שנהוג כעת? במילים אחרות: האם יוכל הנאשם לתקוף את עצם הגשת הבקשה לעצרו עד תום ההליכים מטעמי אי-סבירות? אם כן, מדוע לא נקיים ביקורת שיפוטית גם על סבירותן של החלטות הרות-גורל אחרות אשר מתקבלות מטעם המדינה בגדרי ההליך הפלילי, כדוגמת החלטתו של חוקר ילדים לאסור על העדת קטינה שטרם הגיעה לגיל 14 ושלפי כתב האישום נאנסה על ידי הנאשם, ולהסתפק בקבלת הודעתה אשר נגבתה על ידי החוקר מחוץ לכותלי בית המשפט? (ראו: סעיפים 2(א) ו-9 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955); האם ניתן יהיה לבקר גם את סבירות החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד נאשם בעבירת מין לפי סעיף 354 לחוק העונשין? תשובתי הנחרצת לשאלות אלו היא – לא. ברם, מי לידינו יתקע שדוקטרינת הסבירות לא תורחב באופן שיכונן ביקורת שיפוטית על כל מהלך משמעותי של הפרקליטות? עוד אציין כי פקוח שפוטי הדוק על מהלכי חקירה והעמדה לדין פלילי הנו זר לשיטת המשפט האנגלו-אמריקנית עליה מבוססת שיטתנו-שלנו.

...

כפי שבית משפט זה דחה בעניין נוה את "דוקטרינת חופש המידע בפלילים" (רענן גלעדי "דוקטרינת חופש המידע בפלילים – בעקבות עע"מ 2668/15 מ"י נ' הלל וייס" הסניגור 230 עמ' 4 (5/2016), כך דינה של דוקטרינת הביקורת המינהלית בפלילים להידחות.

עם זאת, ועל אף שאני סבור כי הביקורת על שיקול דעת התביעה אינה זרה לדין הפלילי, שותף אני לדעתו של חברי, המשנה לנשיאה השופט נ' הנדל, כי השימוש בעילת הסבירות כעומדת על רגליה שלה, אין בה תועלת של ממש ונזקה עולה על תועלתה.

לסיכום.

הינה כי כן, הוראת סעיף 94 (ג) לחסד"פ, קובעת, כי "אישום שבוטל", לפי סעיף קטן 94 (ב) "לא יוגש מחדש", אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה, "ומטעמים שיירשמו". השאלה שבפניי בית המשפט הנה, האם עבירת השמוש האסור המיוחסת לנאשם, בתיק החדש, הנו "אישום שבוטל", וביתר מיקוד, האם האישום הנוכחי של שימוש אסור במקרקעין, הנו אותו אישום שיוחס לו בתיק הקודם, ולכן, הגשת כתב האישום הנוכחי, הייתה טעונה אישור היועץ המשפטי לממשלה.

הנאשם חייב בהתייצבות לכל הדיונים שאם לא כן יישפט בהיעדרו, או יוצא נגדו צו הבאה.

...

לפיכך, דין הטענה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, נדחית בזה.

לפיכך, הטענה לביטול כתב האישום מחמת התנהלות המאשימה, נדחית בזאת.

סוף דבר, בשים לב לכך, שהסניגור כפר לחלופין כפירה כללית בעובדות כתב האישום, אני מורה כדלקמן: הסניגור ישיב תשובה בכתב מפורטת לכתב האישום, ובה התייחסות פרטנית לכל סעיף מסעיפי האישום.

בית-המשפט העליון קבע, כי במקום בו דורש החוק המפורש כי נידרש אישור מאת היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב-אישום לא ניתן להסתפק באישור בדיעבד.

טענת המשיבה לפיה עסקינן בתיק מורכב, אשר לו קשר לתיק נוסף אשר חייב בחינה יסודית בנוגע למעורבים נוספים עובר להגשת כתב האישום, אף היא תומכת במסקנה זו. הבחנה נוספת בהלכה הפסוקה היא בין רישומים המתארים את פעולות החקירה עצמן, המהוים "חומר חקירה" לכל דבר ועניין, לבין עיבוד והערכה של חומר החקירה הגולמי, אשר אינו חומר חקירה אלא תרשומת פנימית.

...

טענת המשיבה לפיה עסקינן בתיק מורכב, אשר לו קשר לתיק נוסף אשר חייב בחינה יסודית בנוגע למעורבים נוספים עובר להגשת כתב האישום, אף היא תומכת במסקנה זו. הבחנה נוספת בהלכה הפסוקה היא בין רישומים המתארים את פעולות החקירה עצמן, המהווים "חומר חקירה" לכל דבר ועניין, לבין עיבוד והערכה של חומר החקירה הגולמי, אשר אינו חומר חקירה אלא תרשומת פנימית.

לנוכח האמור, הדרישה להעביר לעיון המבקש את ההתכתבויות הפנימיות בין המשיבה ליועמ"ש, לרבות השיקולים והנימוקים להעמדה לדין של המבקש, בין אם הדבר נעשה במועדים הקבועים בחוק ובין אם לאחר שהללו חלפו, אשר לטענת המשיבה ממילא נבעו כולם משיקולים ראייתיים ומחומרי החקירה שהועברו לעיון ב"כ המבקש, אינה במקומה ולכן היא נדחית.

באשר לדרישה לחייב את המשיבה להעביר לעיון ב"כ המבקש רשימת תיקים דומים אשר הוגשו בשלוש השנים האחרונות, דינה להידחות.

לנוכח האמור, הבקשה על כלל חלקיה נדחית.

עדות הנאשמת בבית המשפט לא תעלה ולא תוריד, שכן לא יהיה בעדותה להוסיף על הראיות שנאספו עד כה ואשר אין בהן ממילא לבסס את הנטען כנגדה בכתב האישום ולכן יש להכריע בעיניינה כבר עתה מבלי לחייבה להשיב.

ב"כ הנאשמת הפנה לטענות הנאשמת שהועלו במסגרת בקשה לביטול כתב האישום, לרבות הטענות ביחס לאישור היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום כנגד הנאשמת ולשיהוי בהגשת כתב האישום.

...

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש עד כה, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

נוכח כל האמור לעיל ומבלי לקבוע מסמרות לגבי התוצאה הסופית בתיק, אני סבורה שדי בתשתית הראייתית שהציגה המאשימה כדי לדרוש את הסברי הנאשמים ועל כן אני דוחה את הבקשה ומחייבת אותם להשיב לאשמה.