חיוב הוועדה לתכנון ובנייה לעמוד בלוחות הזמנים

בנוסף נטען כי שינוי זה, אשר לא היה מתוכנן מלכתחילה הסב עיכוב ניכר בלוחות הזמנים שנקבעו.

לקביעה זו, השלכה על שאלת חפוי האבן של הקיר, שכן מהעדויות עלה כי עפ"י דרישות הועדה לתיכנון ובניה, יש לחפות את קיר הבטון באבן, שעה קיר דבש אינו מחייב חפוי.

] מלינה השיב למייל זה, באותו יום, "בעיקרון אני מסכים עם דבריך לגבי פייסל, אבל מנסה לסיים את העבודה בכל זאת". מלינה העיד, כאמור, כי פאחורי איחר סדר גודל של חצי שנה והוסיף "אני חייב לציין שמאחר ובוצעו עבודות נוספות שלא היה חלק מתהליך הבנייה, מקובל שלכל עבודה שניתן עבור הזמן מסוים במידה וישנן עבודות נוספות, יש משך זמן נוסף" (עמ' 43, שו' 15).

מלינה נישאל ע"י ב"כ הנתבעים אודות תמונה זו ולא ידע לומר אם באותם זמנים הסתיימו עבודות הפנים ובין היתר אם בוצעו מחיצות פנים (עמ' 83), אלא שבנקודה זו לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי באותו יום ממש, 14.8.14, שלח מלינה מייל אל הנתבע בו המליץ לעכב סכום של 135,000 ₪, מתוך התמורה לה זכאית התובעת עפ"י ההסכם, עובדה אשר סותרת בהחלט את התיזה של התובעת לעניין עמידתה בלוח הזמנים, על סמך תמונה זו (מספר 17).

...

אוסיף כי איני מקבלת את עדותו של מלינה במלואה לעניין תקופת העיכוב שנגרמה עקב העבודות הנוספות שנדרשו, הן מפני שאינה עולה בקנה אחד עם המייל ששלח בחודש אוגוסט 2014, הן בשל התמונות שהגיש הנתבע והן מפני שאין זה סביר כי הזמן שהיה כרוך בעבודות הנוספות, לשיטתו, תואם את פרק הזמן אשר מלכתחילה שני הצדדים סברו כי הוא מספיק לצורך ביצוע כל עבודות השלד! לאחר שלקחתי בחשבון את היקף העבודות הנוספות, את הזמן הנדרש לקבלת החלטות מתאימות הכרוכות באותן עבודות, את פרק הזמן אשר מלכתחילה סוכם לביצוע העבודות ולאור כלל העדויות, אני מייחסת עיכוב לתקופה של חודשיים לשינויים שנדרשו ובוצעו ואת יתר התקופה למחדלי התובעת, וכפועל יוצא מכך, אני מחייבת את התובעת בתשלום פיצוי מוסכם עבור תקופה של שלושה וחצי חודשים (105 ימים), בסכום של 52,500 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה בנוגע ליתרת התמורה שלא שולמה בסכום של 50,000 ₪, ובנוגע לעבודות נוספות בסכום של 55,280 ₪ (17,280 ₪ +38,000 ₪), ובסה"כ בסכום של 105,280 ₪, בתוספת מע"מ- סכום של 123,177 ₪ כולל מע"מ. מנגד, אני מקבלת את טענותיהם של הנתבעים בחלקן וקובעת כי הם זכאים לפיצוי מוסכם בסכום של 52,500 ₪, ולעלות עבודות נוספות בסכום של 8,815 ₪ (סכום של 6,860 ₪ בצירוף פיקוח הנדסי ומע"מ לפי חוות דעת השמאי), ובסה"כ סכום של 61,315 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות בסכום של 2,000 ₪ [footnoteRef:14] ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 19 יולי 2022 עמ"נ 35557-04-21 גיטליץ ואח' נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה תל אביב לפני כבוד השופט ה' קירש המערערות 1. ישראלה גיטליץ 2. נילי בן שמש בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מורן גור המשיבה הועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב-יפו ע"י ב"כ עו"ד עוז חנגאדי פסק דין

" דהיינו, המערערות ביקשו אחד משלושה סעדים: הקטנת חיובן בהיטל השבחה באופן התואם את חיובה של מרגו; או מתן אפשרות לחדש את הליך השומה המכרעת שבוטל לבקשתן באוקטובר 2018; או מתן ארכה להגשת ערר לועדת הערר.

אדגיש כי אין להמעיט בחשיבות עקרונות הסופיות, הוודאות והצורך להקפיד על עמידה בלוחות הזמנים הקבועים בחוק לנקיטת פעולות וצעדים שונים.

...

לדעתי, בנסיבות אלו, אף אם היה ביכולתן של המערערות למנוע את הבעיה כולה על ידי קיום הישיבה שהייתה קבועה ליום 16.10.2018, יהיה זה בלתי מידתי לחייבן במס אשר בבירור איננו "מס אמת" בגלל העדפתן לביטול הישיבה האמורה והפסקת ההליך בשלב זה. לנוכח המסקנה אליה הגעתי, אינני צריך להידרש לטענתן המוקשית של המערערות לפיה שוברי התשלום שהוצאו להן בחודש נובמבר 2019 יצרו למעשה שומה חדשה, וכפועל יוצא מכך באותה עת טרם חלף המועד להגשת ערר וכלל לא נדרשה ארכה לשם הגשתו.

לטעמי, קיימים במקרה זה "טעמים מיוחדים" ברורים להיעתר לבקשת ארכה ועם כל הכבוד יהיה זה בלתי צודק להשאיר את החלטת ועדת הערר על כנה.

אני מורה אפוא על ביטול החלטת ועדת הערר כך שעררן של המערערות יידון לגופו בפני ועדת הערר.

בית המשפט חייב את התובע בתשלום פיצויים בסך של 150,000 ₪, וכן בתשלום הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ וסכום האגרה, כך שהסכום המלא שהנתבע נידרש לשלם לתובע עמד על סך של כ- 205,000 ₪ (להלן גם: "פסק הדין בהליך הקודם").

בתמצית, הנתבע מלין על כך שהתשובה שניתנה אינה מספקת, ואף לא ברור מי עומד מאחוריה, והוא מחדד את דרישותיו שעניינן שלילת זכויות החתימה של התובע, השעייתו מנציגות במועצה האזורית ובועדה המקומי לתיכנון ולבניה, ודיון בעבירת הבניה שחשף לטענתו.

עוד העיד כי בנסיבות של היתר בניה המותנה בבצוע הריסה, המצב האופטימלי הוא ביצוע ההריסה בטרם הבניה החדשה, אך במקרים שבהם הבן או הבת מתגוררים במבנה המיועד להריסה, מבצעים back to back"" שמשמעותו ביצוע הריסה לאחר השלמת הבית החדש, תוך הפקדת ערבות להבטחת ביצוע ההריסה (דיון 1, עמ' 31 ש' 31 – עמ' 32 ש' 3). יחד עם זאת, הוא ציין שלצורך הארכת תוקף הערבות, על מפקיד הערבות להגיש בקשה, ובקשתו נבחנת על ידי מהנדס המועצה והיועץ המשפטי (דיון 1, עמ' 26, ש' 12-13; וראו גם דיון 1, עמ' 30 ש' 26-30). כן ציין כי מחלקת הפיקוח של המועצה עוקבת אחר עמידה בהתחייבויות להריסה שמופקדת עבורן ערבות (דיון 1, עמ' 30, ש' 26-35) ובמידה שאדם לא עומד בלוח הזמנים, מביאים את הדברים בפני מהנדס המועצה והיועץ המשפטי לבחון האם יש טעם למתן אורכה, וככל שלא והאדם אינו מבצע הריסה, תובעים אותו (דיון 1, עמ' 33, ש' 1-4). הגורם שלטענת מר אידן מקבל את ההחלטה האם ליתן אורכה נוספת הוא מהנדס המועצה (דיון 1, עמ' 33, ש' 15).

...

כן נדחה הערר שהגיש לוועדה המחוזית, אשר בגדרם העלה הנתבע את טענותיו לעניין מסוכנות תכנונית של הצומת, כשלים בהליך האישור והתעלמות מחלופות עדיפות, וכן הפקת טובת הנאה על ידי התובע בשל קיצור מרחק נסיעה לתושבים מעטים.

כדברי בית המשפט (כב' השופט א' מצא) בעניין שרון (בעמ' 267): "כאשר הנפגע מפרסום לשון הרע הוא איש ציבור, והפרסום נוגע לנושא הכרוך בעיסוקיו הציבוריים ושהוא מעניינו של הציבור, הרי שבפרשנות משמעותו של הפרסום לעניין תחולתה על המפרסם של איזו מההגנות הנתונות לו לפי החוק, יש להעדיף את הנוסחה הפרשנית המתיישבת עם עקרון חופש הביטוי על פני הנוסחה הפרשנית המייחסת את עיקר המשקל לזכותו של הנפגע להגנת שמו הטוב". סיכומם של דברים: פרסום הנתבע מוגן בהגנת הבעת דעה בתום לב על איש ציבור ובקשר לעניין ציבורי, ולכן התביעה ביחס לפרסום זה נדחית.

סבורני כי בהתבטאויות הנתבע כלפי התובע בפרסום דנא, הוא חצה את רף הסבירות הראוי להכלה במסגרת חופש הביטוי.

ביום 19.5.2021 השיב כונס הנכסים כי מבירור שערך עם גורמי המיקצוע הרלוואנטיים, מסתמן כי הקבלן הראשי עומד בלוחות הזמנים להשלמת הפרויקט ובניית הדירות.

ביום 23.2.2022 הגיש כונס הנכסים דו"ח, במסגרתו עידכן כי עבודות הבניה בפרויקט לצורך קבלתו של טופס 4 הושלמו, וכן נתקבלו כל האישורים הנדרשים על מנת לקבלו, למעט אישורה של ועדת התיכנון והבניה נתניה.

אף על פי כן, מחיקת התגובה על הסף תהווה סנקציה מחמירה יתר על המידה בנסיבות הענין, כאשר בין כה וכה, ואף מבלי להזקק לגופם של הדברים שנטענו בתגובה, לא מצאתי כל בסיס עובדתי או משפטי שבגינו ניתן לחייב את קבלן המשנה בפיצויים המוסכמים לרוכשים, שנקבעו מכוחו של הסכם השלמת הבניה, שהוא איננו צד לו. במה דברים אמורים? כזכור, הסכם השלמת הבניה הנו חוזה שנכרת בין כונס הנכסים, כמזמין שירותי הקבלנות, לבין הקבלן הראשי בלבד, בעוד שקבלן המשנה איננו צד לאותו הסכם.

...

בלאו הכי, מסגרתה של הבקשה נתחמה בסופו של דבר אך ורק למתן סעד הצהרתי נגד הקבלנים.

ממילא, הסעד שהתבקש נגד הכונס לעיכוב הכספים כבר איננו רלוונטי, וכבר מטעם זה דין הבקשה נגד כונס הנכסים- להידחות.

סיכומו של דבר – הבקשה מתקבלת נגד הקבלן הראשי בלבד.

עוד נטען, כי התברר לתובע כי הנתבע הציג את עצמו בפני רשויות המס כאילו היה התובע והוא חתם, ללא רשות התובע, בשמו ובמקומו על מסמכים שונים, ובהם גם בקשות שהגיש לרמ"י או לועדת התיכנון והבניה, לקבלת היתר בניה במיגרש, ואף פנה לתאגיד המים העירוני 'מי נועם' ופתח חשבון ע"ש התובע ואישתו לצורך אספקת מים למגרש (ראו: סעיפים 4-6, 9-28 לכתב התביעה).

לעניין מס הרכישה, נטען כי חיוב התובע נבע מהוראות הדין המהותי המחייבות מגורי התובע בדירה שתיבנה על המיגרש כתנאי לקבלת פטור (כנכה צה"ל), כך שמכירת המיגרש במועד מוקדם, איינה את זכאותו לקבל את הפטור, ללא תלות במועד גמר הבניה.

עוד קבעתי כי הבקשה לוקה בשיהוי משמעותי, שכן הפרת הסכם המכר, המתבטאת באי-עמידה בלוח הזמנים להשלמת הבניה של הנכס מושא הסכם הרכישה, הנה מחודש יוני 2022, וכי אי תשלום מס הרכישה ע"י הנתבע, כמתחייב מההסכם והטלת העיקול בגינו, הנם מחודש אוגוסט 2022.

...

לעניין הנדבך השני של בקשת התיקון, נחה דעתי כי יש להתיר את התיקון המבוקש, תוך חיוב התובע כאמור בהוצאות המשקפות את דרך התנהלותו הדיונית בהקשר זה, ואבאר.

עם זאת, מקובלת עלי טענת הנתבע כי אי הבאת התשתית העובדתית המלאה בכתב התביעה המקורי, יש בו כדי להצדיק, בנסיבות העניין, הטלת הוצאות על שכמי התובע המשקפות דרך התנהלותו הדיונית של האחרון, שאין להשלים עמה.

לסיכום - אני נעתרת לבקשה ומורה על תיקון כתב התביעה כמבוקש, ומתירה את הגשת כתב התביעה המתוקן בנוסח שהוגש.