חיוב הבעל בגירושין בטענת מאיס עליה

וראו עוד בהחלטת ביה"ד הרבני בת"א בתיק 885699/3 בהרכב הדיינים הגאונים רבי נחום פרובר רבי יצחק הדאיה ורבי מרדכי רלב"ג, כאשר לדעת הרוב אין לפסוק חיוב גט בטענת מאיס עלי בטענה מבוררת, ואילו לדעת רבי מרדכי רלב"ג (כיום ראב"ד הרכב זה) ניתן לפסוק חיוב גט במקרה זה. יצויין כי כב' הראב"ד הגר"מ רלב"ג שליט"א חזר על עקרי נימוקיו גם בנידון שלפנינו כמובא בסוף פסק דין זה, ושם הביא ראיה לזה מדברי האג"מ. ויש לציין כי דעת הרוב שם סברו כי האג"מ מדבר באופן ששני הצדדים אינם מעוניינים בשלו"ב כנה, ולכן על ביה"ד לחייבם להתגרש כדי שלא יעגנו זה את זה, ואין זה שייך למקרה כ בנידון דידן שהבעל רוצה בשלו"ב. אכן כבר התבאר במקרה שלנו כי ספק גדול אם יש לבעל זה את הנתונים ואת הכלים להגיע לשלו"ב עם אישתו, אבל עכ"פ אינו דומה למקרה האג"מ שכל צד עקרונית מעונין בגירושין.

אבל גם לדבריו מעולם לא חשב לזנוח את אישתו מחמת כן, ובודאי שאין לקבוע כי הוא מורד מתשמיש בגין כך. עוד הביאו חבריי הדיינים שליט"א מפד"ר כרך י"ב: "אמנם יש להסב לנפסק באריכות בפד"ר יב' עמודים 24-30 בהרכב הדיינים: שאול ישראלי, יוסף קאפח, מרדכי אליהו, הדנים שם בין נושא רועה זונות שהעלו בנימוק הראשון, ובין בנושא של מאיס עליי באמתלא מבוררת, ונקבע שם כי אשה המואסת בבעלה מחמת שמבלה עם נשים זרות יש לחייבו בגירושין גם מדין "מאיס עלי", ואף שם הוסיפו נימוק לחיוב מצד הסכנה שידבק מהאחרות.

...

ובאשר לעניין שמותר לקרוא לו עבריין, ביאר הגר"ב בארי וז"ל: "כי בנקל אפשר לפרש שגם אם יש כאן מצוה ולא חיוב שרי למיקרי עבריינא כיון שאינו מקיים את המצוה, אע"פ שזו מצוה שאין בה חיוב גט, כי אין בתורה וגם בגמ' ציווי מפורש לעשות זאת. ומצאנו דוגמתה ביחס למצות "ודברו אליו" האמורה ביבם שלא כופין עליה ואף לא מחייבים אותו בחליצה.

אך באמת מצאנו גרסאות אחרות בעניין זה: בנוסח המהרי"ו, הובא באגודה שבפרויקט השו"ת, נאמר "שראו אותו עם המנאפים" ולא "כדרך המנאפים". גם הרמ"א באה"ע סימן קנד א כתב "שראו אותו עם מנאפים". אין ספק שלפי גרסה זו לא קשה מה שהקשינו לעיל.

נראה פשוט שבאור הדבר הוא כדלהלן: מצאנו בש"ס, כתובות עז., שאם הבעל מוכה שחין וכיו"ב שכופין להוציא, ובזה לית מאן דפליג.

אך עיין לרבנו הראש"ל יש"א ברכה בשו"ת בני בנימין (סי' לו) שחלק על דברי הרב מור ואהלות, וכעין זה הסיק להלכה גם הגר"א אשכנזי (שם סי' לז) ולפלא שלא זכרו רבותינו אלה הנאדרים בקודש את דברי המהרי"ט. ועיין עוד שם בדברי מר"ן אביר הרועים הראשל"צ זצ"ל שמכל המובא לעיל העלה לדחות את דברי מר"ן הגראי"ה קוק זצוק"ל, כל"ה: "שאפי' למ"ד דמורדת דמאיס עלי יש לה כתובה, מ"מ מזונות אין לה. ולפ"ז גם לתוס' רי"ד (כתובות סד) שכ' דבמ"ע הויא כאנוסה ויש לה כתובה, מ"מ אין לה מזונות, ושלא כמ"ש הגרא"י קוק בתשו', והיא לו נדפסה בשו"ת דברי יחזקיהו שבתי (חאה"ע סי' ב עמוד טו). ועמ"ש הגאון הראש"ל בשו"ת משפטי עוזיאל (חאה"ע סי' סד) לדחות ראיתו, דהתוס' רי"ד שמחייבו בכתובה, אה"נ שמחייבו במזונות, אבל לדידן דלא קי"ל הכי פטור ממזונות. ע"ש. ואין צורך בזה וכמש"כ. (וע' בתשו' הרהמ"ח דברי יחזקיהו שם. ובשו"ת היכל יצחק ח"א (סי' ג). ואכמ"ל יותר)." והינה דברי מר"ן הגראי"ה קוק זצוק"ל, מרא דארעא דישראל, שבו ונדפסו בתוספת ברכה גם בספרו עזרת כהן (סי' נ"ה – נ"ו) בתשובה בה דן באישה הטוענת מאיס עלי באמתלא מבוררת ובעלה מעכב את הגירושין, וכתב דאינה מפסידה את מזונותיה שכן היא אנוסה בדבר ואין לקונסה, ועוד שבכה"ג הוא מחויב לגרשה, וממילא כאשר אינו מגרשה זכאית היא למזונות מדין מעוכבת.

...

ולמעלה מכך ראה את דברי חבר ביה"ד הרבני הגדול הגר"צ אלגרבלי שליט"א (תיק מספר 880581/9‏) שבא לפניו מקרה דומה והעלה : "לאחר העיון, נראה לי שבעל שחייב לתת גט או שכופין אותו לגרש, אין הוא יכול להתנות תנאים לקיום דיון ובירור בתביעותיו לפני הגט [עיין הגהות רע"א משניות סוטה פרק א משנה ה בגליון רע"א או' ה ושו"ת אור לציון כתובות סימן ה ענף ב], בפרט כשאין שום ביטחון שהצדק עם המתנה בתביעותיו, וק"ו כשהתביעות מטבען הן מתמשכות, בהיעדר כלים עכשוויים למיצוי האמת, ויש צורך בהפעלת כלים מקצועיים, היות והאפשרות להצבת תנאי מצד הבעל בהקשר זה הוא מצד דין "עביד איניש דינא לנפשיה", ותחום הלכה זו מוגבל באופן ברור, וכו'.

" אשר על כן אין מנוס מלקבוע כי גם בנד"ד אין הבעל רשאי לעכב את סידור הגט ולהתנותו בפתיחת הליך רכושי נוסף על כל המשתמע מכך.

מסקנות לאור כל האמור לעיל באורך, ביה"ד לא מצא כל עילה לדחות את תביעתה של האשה למזונות מעוכבת.

דבר שיש בו בכדי להטיל על הבעל הרחקות דר"ת כפי שהארכתי כבר במספר פסקי דין, שעל אף שלא ניתן לפסוק חיוב בגירושין ניתן לפעול לגירושין באמצעות הרחקות דר"ת, ואביא את מה שכתבתי במקום אחר בנוגע לאי חיוב בגירושין בטענת מאיס עלי באמתלא מבוררת: מאחר שהתפרסם לאחרונה, שמנהג בתי הדין לחייב בגירושין בטענת מאיס עלי באמתלא מבוררת.

לעומת זאת, חז"ל החמירו וחייבו בגירושין במקום בו הבעל פושע או פוגע באישתו אפילו בהתעללות קלושה כגון לאסור עליה אכילת פרי גם אם הוא פרי רע שלא טעמה מעולם (תוספתא כתובות) או שמונע ממנה ללכת לבית אביה על מנת לספר בשבחה, על שמדובר בדברים שלכאורה נמצאים ברף הנמוך של היתעללות, מאחר שיש כאן שתלטנות הפוגעת בהרגשת החרות של האשה ומשפילים את כבודה, חייבו חז"ל את הבעל להוציא ולתת כתובה, כל שכן במקום שמשיא לה שם רע בשכנותיה או שמנתק אותה ממשפחתה שהאשה ניתנה לחיים ולא לצער.

...

ועוד מצאנו בתוספות (כתובות מ"ח ע"א ד"ה "ר' אליעזר בן יעקב"), שכתבו: פירש רשב"ם, דרבי אליעזר בן יעקב סבר נמי דמזונות דאורייתא דהכי מתניא סיפא דברייתא.

סוף דבר הבעל מחויב להוציא את שאשתו, וחייב בכתובתה.

יצאתי מאיזון, יצאתי מהכלים, אני מקבל את הכלים דרך שלום המשפחה.

אלא שאם כי אין האישה מחוייבת לחכות בצפיה להבראת הבעל, אבל מכיון שיתכן כי הוא יבריא, ומכיון שקשים גרושין, על ביה"ד לחפש דרכים למנעם, גם לטובת הבעל וגם לטובת האישה, וביה"ד רשאי וחייב להשהות את הגרושין בדרכי השפעה וריצוי, להסביר לאישה כי עליה ללכת בדרכי המוסר והצניעות של בנות ישראל, ולא למצות את הדין - בזכותה לגרושין.

" עד כאן ציטוט מפסק הדין האמור, ממנו עולה שלכל הדיעות, אפשרות הריפוי של הבעל לא מבטלת את עילת הגירושין בטענת חוסר בגבורת אנשים ובמקום בו אין סיכוי שהצדדים ישלימו, יש לפסוק את הדין לחיוב בגט לאלתר.

משכך לא קמה עילת גירושין נוספת, אך נראה שהטעויות בהם הודה הבעל גרמו לריחוק של האישה מהבעל וחיזקו את המאיסות של האישה בבעל.

...

הדיון בענין הרכוש הרי יארך זמן וזמנים, ואין שום חשש שהאשה תפנה לבית משפט בחו"ל, כי לאור החלטה זו שאנו מקבלים את הצהרת האשה, שלא תתבע אותו בשום מקום בענין הרכוש, אלא בפני כבוד ביה"ד האזורי.

לפיכך אנו מחליטים: דוחים את הערעור.

בנסיבות אלה, אין מנוס מהקביעה שהעיכוב שהבעל נוקט בו בא כדי לאפשר לו להשיג הישגים בחלוקת הרכוש תמורת נתינת הגט.

אך מאחר והבעל חייב בנתינת הגט אין לאפשר זאת.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1129765/2 בבית הדין הרבני איזורי אשקלון לפני כבוד הדיין: הרב **** גודיס התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ישראל דוד יפרח) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אלי אביב) הנידון: חיוב הבעל גירושין בטענת 'מאיס עלי', במורדים זה בזה ובפירוד ממושך נימוקים – הרחבת נימוקי דעת הרוב[footnoteRef:1] [1: פס"ד לחיוב גט חתום בשלושה עם נימוקים קצרים ניתן ביום ג' בשבט התש"פ (29/01/2020), כאשר לדעת הרוב יש לחייב בגט, ולדעת המיעוט מצווה על הבעל לגרש. כאן הרחבת נימוקי הרוב מאת הרה"ג **** גודיס שליט"א.]

לאחר תאור הדיונים והחלטות ביה"ד, מכאן נבאר את נימוקי הרוב בהחלטת ביה"ד שיש לחייב את הבעל בנתינת גט, ובמידה והבעל לא יתרצה לתת גט יש לנהוג עמו בכל ההרחקות דרבינו תם. נימוקי פסק הדין טענת מאיס עלי, אימתי נטענת, ודעות הפוסקים בזה (א.) כדי לידון בטענת מאיס עלי, האם צריך שהאישה תטען כך במפורש או די בדבריה כדי להשתכנע שהבעל מאוס עליה.

...

וכתבו על זה, אדרבה, לא מצאנו בפוסקים חבר לרבינו ירוחם, וגם הבית יוסף לא הביא דין זה מרבינו ירוחם.

עוד כתב לבאר שהגרח"פ מיירי שהקטטות הם משני הצדדים, אולם אם רק הבעל מרגיל בקטטה, ועיניו נתן באחרת, בזה לא דיבר הגרח"פ ז"ל. שו"ר בפסקי הדין הרבניים ח"ט (עמ' 213) מהדיינים הרבנים הגאונים גורן, קאפח והגר"מ אליהו שכתבו שאין להסיק מתשובה זו של הגרח"פ שום מסקנה הלכתית חדשה בדבר כפייה לגט, כל שכן שמדובר בכפיית הבעל לנתינת גט, ואף אין לכוף אשה לקבל גט אא"כ האשה מורדת, או שטוען הבעל שמאוסה עליו ויש סיבה מבוררת לכך, וגם יש רגלים לדבר שטענתו אמת, שאם בנוסף על כך חיים בנפרד זה מזו כמה שנים ואין תקווה לשלום בית, אז כופין אותה לקבל גט. ועכ"פ גם לדבריהם היכא שהאישה מורדת, שזה לבדו אין לכופה להתגרש לאחינו האשכנזים שנוהגים בחדר"ג, מ"מ בצירוף פירוד י"ח חודש, יש לכופה להתגרש, וכן לדבריהם היכא שהבעל טוען שמאוסה עליו, ויש סיבה מבוררת לכך, וגם יש רגליים לדבר יש לכופם על הגט.

ומסוף דבריהם שם מוכח שכל שהתאמת לביה"ד שהאשה מסרבת להתגרש מחמת נקמנות גרידא, יש לחייבה לקבל גט, וכדמוכח מדברי הרמב"ם ומדברי הגרח"פ. ופסק דין זה נכתב ע"י הגרי"ש אלישיב ז"ל והובא בספרו קובץ תשובות ח"ב (סימן קט"ז).וכן חזינא בשו"ת שמע שלמה ח"א (סימן א).