הצדדים התגרשו כדמו"י בתאריך כ"ו בניסן תשע"ט (1.5.19), וזאת בהתאם לפסק דין של בית הדין מיום ד' בכסלו תשע"ט (12.11.18), ולפיו חויב הבעל בגט לאחר שבית הדין מצא שהבעל קיים קשרים אינטימיים עם אשה בדואית.
לצורך הבהרת העניין, נביא מדברי האשה בדיון שהתקיים (עוד קודם הגירושין) בתאריך כ"ו בתמוז תשע"ח (9.7.18), שורה 11 לפרוטוקול ולהלן:
"האיש הזה בז לחיי נישואין 40 שנה. הוא לא קיים שום דבר כהלכתו, מאז ומתמיד הוא בגד בי, הוא לא פרנס מעולם אותי ואת הילדים. אחרי שנתיים שלוש מהנישואין הוא התחיל להעלם בלילות ולא היו לי את כל הנכסים, עקבתי אחריו והוא הודה בזה וגם שוחחתי עם הנשים האלה והם אמרו לי שהם היו יחד והאמנתי לו שהוא יתיישר והוא אמר לי שהוא לא יעשה זאת שוב וחוזר חלילה. עד שנת 1980 הופקדה משכורתי. הוא עבד כפועל ביניין כעצמאי והוא גם אמר שהוא כל הזמן משלם, הוא לא הפקיד לחשבון המשותף מעולם ויום אחד ראיתי שהצ'קים חזרו, מיהרתי לבנק וראיתי שיש חובה בבנק. מיהרתי להורים כדי שיעזרו לי. הוריי סגרו את החובות. לא יכולתי לשלם לגנים, לחוגים. ומאז פתחתי חשבון על שמי לבד והוא על שמו. מהחשבון שלי פרנסתי את המשפחה, ובחשבון שלו הוא נהג להוציא כמה פעמים אלפים ולהעביר לאחותו. עכשיו תשאלו למה? לא יודעת. אם אני לא הייתי משלמת מים, חשמל, לילדים לא היה מה לאכול! לא יכולתי לתפקד! הוא תמיד בגד בי! כל החיים ההזויים האלה שהתנהלו הרגשתי יותר ויותר נטולת ערך ויותר קטנה עם הבן בליעל הזה! איך הגעתי עד הלום? לפני שנתיים שוב חשדתי בו, ושכרתי בלש והוא תיעד אותו בוגד בי עם אשה ערבייה מוסלמית במכונית, הוכחתי אותו על כך והוא הודה, והוא אמר לי שהוא מבקר במסגד והוא מתרועע איתה והוא כנראה רוצה להתאסלם. בזמנו היה לי חשש למחלה קשה של חשש מוות, והוא מצא לנכון להתגורר ליד אותה אשה ערביה. הוא ביקש לאחר זמן והפציר בפני והתחנן לחזור הביתה. הייתי מאוד חלשה. נעתרתי, חזרנו, אחרי שבועות מספר הוא חזר לבגוד בי עם אותה אשה ערבייה, הוא דיבר אתה בטלפון, והוא שאל אותה מה שלום הנכדים הערבים! הילדים שלנו לא רוצים לשמוע את השם שלו! הנכדים לא מכירים אותו! הם גרים במנצ'סטר! הם לא רוצים לשמוע אפילו את השם שלו! היתנהגות שלו הסלימה, הוא בעט בי, דיבר אלי קשה, וגם סרב לקיים חיי אישות, הוא הודה בפני שהוא מעוניין בבדואית! הבן שלי בגללו סובל מבעיה נפשית! הוא שמע אותו, הוא הפעם שמע אותו חופשי מדבר עם הערבייה והוא לומד ערבית והוא התאסלם."
על כך השיב הבעל:
"אני המום לשמוע את דברי אישתי אחרי 40 שנה, יש לנו שני ילדים, היינו בחו"ל אנספור פעמים".
בהמשך נחקרה האשה על ידי בא כוח הבעל (שורה 64 לפרוטוקול ולהלן):
בא כוח הבעל: הן בדירה הנוכחית והקודמת ישנה משכנתא על שם שניכם?
האשה: שאני שלמתי אותה.
]) נרכש לדברי האשה מסכום של 120,000 ש"ח שנתנו הוריה לפני כ 30 שנה, כדי שיהיה לבעל מקור פרנסה לפרנס את משפחתו.
משכך בית הדין קובע כי הבעל ישלם לאשה בעבור כתובתה סכום של 440,000 ש"ח.
לאור האמור לעיל:
האשה תשלם לבעל בגין חלקו בבית הצדדים ברחוב מ' סכום של 1,350,000 ש"ח.
הבעל חייב לשלם לאשה עבור חיוב הכתובה סכום של 440,000 ש"ח.
לאמור – הסכום שתשלם האשה לבעל בגין חלקו בבית בנכוי חיוב הכתובה יהיה – 910,000 ש"ח.
סכום זה ישולם לבעל 60 יום מיום היות פסק הדין חלוט.
...
ומכאן למסקנה שעיקר נטל פרנסת הבית נפל על האישה.
וכאמור, לא מצאנו שהבעל השתתף באופן משמעותי בהוצאות הבית.
אנו סבורים שגם מטעמים של צדק ויושר, אין זה נכון שהאישה תצטרך ליתן לבעל חלק מכספים שצברה במהלך שנות עבודתה, כאשר היא הייתה המפרנסת העיקרית, והבעל לא תרם את חלקו באופן הראוי בכלכלת הבית.
