לדבריה הבעל מהמר כפייתי, ומכור להימורים זה כעשרים וחמש שנה.
לעניין חיובו של בעל מהמר בגירושין, הן בשל מאיסותו, והן מטעם שאינו זן ואינו מפרנס, והן מטעם מאבד הון, ראה בפסק בית הדין האיזורי בתל אביב בתיק 1005966/5.
לחיובו של בעל אלים בגט ראה: פסקי דין רבניים כרך י"א עמ' 327, שו"ת משפטי שמואל סי כ"ג, שו"ת שמע שלמה ח"א אבה"ע סי' ט"ו, שו"ת עטרת דבורה ח"ב סי' צ"ב, שו"ת משפטיך ליעקב ח"ב עמ' תקמ"ג-תקנ"ב.
השתכנענו בכנות האישה בטענתה שהבעל אינו מאפשר לה לשמור טהרת המשפחה.
...
וז"ל הרב תומת ישרים שם אחר שהביא דברי הריא"ז:
"וכן אם הוא טען ודאי איני יכול לשמש עתה בעת חליי, אבל תמתין לי עד שאבריא, אם החולי הוא מהחולאים המקבלים רפואה, ימתינו לו עד שיתרפא, וכ"כ הר"י מטראנה (הוא הריא"ז) בפרק אע"פ וז"ל, אע"פ שאין אדם יכול לפחות עונת אשתו וכו', ונראה בעיני שאם היה מחמת חולי הראוי לרפואה שימתינו לו עד שיבריא, עכ"ל, נראה מדבריו שהרמב"ם שקבע עונת ששה חודשים למי שתשש כחו מחולי, היינו דוקא בחולי שאינו מקבל רפואה אבל בחולי המקבל רפואה ימתין ואפילו ביותר מזה, אלא שמדברי הרמב"ם נראה שאפילו בחולי המקבל רפואה לא ימתין עוד יותר מששה חודשים, מדקא דייק בלשונו וקאמר "שמא יבריא" משמע דמקבל רפואה, ולפי זה הר"י מטראנה חולק עם הרמב"ם בזה, ואפשר לדחות ולומר דשמא יבריא דקאמר בשאינו מקבל רפואה קא מיירי, ואתא לאשמועינן דאפילו דאינו מקבל רפואה והיה ראוי לכופו תיכף לגרש וליתן כתובה, מ"מ משהינן ששה חודשים שהיא העונה היותר גדולה משום חששא רחוקה, ומצאנו עונת ששה חדשים שהיא עונה, אע"ג דחששא רחוקה היא מ"מ כיון שאין הזמן שאנו נותנין לו עובר מהעונה היותר רחוקה, תמתין עד הזמן ההוא, ומינה דבחולי המקבל רפואה שיש חששא קרובה לשיתרפא, אע"פ שיארך יותר מששה חדשים שהוא גבול העונה היותר רחוקה ממתינין לו, ולפי"ז הר"מ והר"י מטראנה מסכימים, וכיון שדברי הרמב"ם סובלים עוד פירושים יכול הבעל לטעון דס"ל כהרמב"ם לפירוש זה, דבשלמא אם הר"מ והר"י מטראנה חולקים בפירוש אפשר שלא היה יכול לומר אנא קים לי כהר"י מטראנ', דלא אמינא אנא קים לי כפלוני אלא כששניהם שוים ומפורסמים כאחת, ונתפשטו ספרי שניהם בכל ישראל, אבל עכשיו שדברי הרמב"ם סובלים שני הדברים יחד, ובפרט שמדברי הר"י מטראנ' נראה שנותנים לו עונה עד שיתרפא בחולי המקבל רפואה, שפיר יכול הבעל לומר אנא סבירא לי כהר"מ ופירוש דבריו כך, וימתינו לי עד שאבריא, וא"כ בנ"ד אם הוא חולי מקבל רפואה ימתינו לו עד שיתרפא, ואם הוא חולי בלתי מקבל רפואה ימתינו לו ששה חדשים.
"
והגאון מהר"ח אלגאזי בס' נתיבות משפט (דף קס"ג ע"א) הביא דברי הריא"ז, וכתב:
""ולכאורה נראה שסוף דברי הריא"ז ז"ל הם שלא כדברי הרמב"ם, שהרי דברי הרמב"ם ז"ל הם ג"כ בחולי הראוי לרפואה, כמ"ש "שמא יבריא", ועכ"ז כתב שאחר ששה חדשים יוציא ויתן כתובה, והיאך כתב ריא"ז על דבריו דתמתין עד שיתרפא, ואפשר שדברי הרמב"ם ז"ל בחולי שהוא ספק אם יתרפא אם לא, הלכך עד ששה חודשים צריכה להמתין על הספק.
נראה לנו ברור שהבעל חייב בהחלט לגרש את האשה, יש לכפות עליו מתן גט לאשתו על ידי החמרת תנאי מאסרו בסנקציות שיפורטו להלן.
