חיוב בתובענה ייצוגית עקב הוצאות בגין היעדר תום לב

, פ"ד מח(4) 133, 201 (1994)), מכאן שהמשמעות היא שגם בהעדר הוראה מפורשת בתקנות האוסרת על העלאת טענות משפטיות סותרות הרי שימוש שכזה בהליך הייצוגי עולה לכדי הפרה של חובת תום הלב ואף יכול שיהיה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, זאת מאחר שחובת תום הלב הדיונית שחב מבקש אישור תובענה ייצוגית שמשקלה הסגולי הוא משמעותי ביותר בהליך הייצוגי.

"הלכה היא כי על בית המשפט לנהוג במתינות בבואו להטיל הוצאות בגין דחיית בקשות לאישור תובענה ייצוגית... ואולם, כלל זה אינו חל לגבי מקרים בהם מוגשת בקשת סרק בחוסר תום לב. במקרים כאלה חשוב להרתיע בדרך של פסיקת הוצאות ריאליות מפני ניצול לרעה של מוסד התובענה הייצוגית" (ע"א 2729/14 ארומה אספרסו בר בע"מ נ' נג'ם, פסקה 5 (24.3.2016)).

לאור הדברים שציינתי בהחלטה ראוי לחייב את המבקשים ביחד בהוצאות שיתנו ביטוי לעמדתי כי יש לחייב בהוצאות ריאליות שהוציאו המשיבים, שלושה במספר, בעניינינו, אך בכל זאת ראיתי לאזן בין האינטרסים השונים ולא למצות את חיוב המבקשים בכל ההוצאות הריאליות של ניהול ההליך נגד שלושה משיבים.

...

כאשר בית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי התנאים לעיל ההכרחיים לאישור תובענה כייצוגית לא מתקיימים, מסור לו שיקול הדעת לבחון האם בנסיבות העניין יש להורות על דחיית התובענה כייצוגית או שמא יש להורות על אישור התובענה כייצוגית תחת שימוש בסמכות בית המשפט להורות על החלפת תובע מייצג ו/או בא כוחו (ראו: רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, פסקאות מ-מב (6.9.2017) (להלן: "עניין שלמה תחבורה"); ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פסקה 22 (28.5.2012)) (בענייננו אף הציעו המבקשים עצמם להחליף את המבקשים בתובעים מייצגים אחרים כשהבינו את משמעות ההתנהלות (סעיף 16 לסיכומי התשובה מטעם המבקשים)).

לטעמי, לא מדובר בענייננו בהסתלקות גרידא מטעמי טעות סתמית ואני סבורה כי יש לעובדה שהוגש הליך אחר שהסתיים באופן שהסתיים משמעות משפטית כבדת משקל במישור האיסור על התנהלות של שימוש לרעה בהליכי משפט.

סיכום ומסקנות בהתאם לאמור לעיל, ובהינתן שלאחר שעיינתי בבקשת האישור ובטענות הרבות והסתמיות שנכללו בה, ולאחר שגם לגוף הדברים מצאתי כמו כבוד השופט גרוסקופף לעיל כי "דרך פעולה זו של הבנק היא בהתאם לאמור בתעריף ובהתאם לדין וממילא אין מקום לניהול תובענה כנגד הבנק בעניין זה" (עניין שאולי) ולא הוצגה כל הוראה שבדין האוסרת על המשיבים לפעול כפי שהם פועלים הרי שהתרשמתי כי אין מדובר בבקשה המגלמת אינטרס ציבורי כלשהו עד כדי תמיכה בהמשך בירורה, שבעתיים כך לאור התנהלות המבקשים כמתואר בפירוט בהחלטה דנא, ומשכך אני דוחה את בקשת האישור.

מהי המשמעות האופרטיבית של המסקנה הנזכרת לעיל? סעיף 8(ג)(2) בחוק תובענות ייצוגיות קובע כי ככל שמצא בית המשפט כי היתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות לצורך אישור תובענה ייצוגית, אך אין למבקש עילה אישית (תנאי הנידרש לפי סעיף 4(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות) - "יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג" לכאורה, לשונו של סעיף 8 היא מנדטורית, דהיינו מקום בו היתקיימו כל התנאים נדרשים לאישור תובענה ייצוגית למעט קיומה של עילית למבקש, יש להורות על החלפת המבקש בתובע מייצג אחר.

האמור לעיל נועד להדגיש כי מחיקת התובענה שבכותרת בשל העידר עילת תביעה אישית, מתייחס לתביעה הנוכחית שהיא תביעה נספחת לתביעת קנון, שנותרה לאחר שהושג הסדר פשרה בעיניין קנון, בו נפסק פיצוי לקבוצה, ומרבית עילותיה של התובענה שבכותרת מוצו ופוצו.

הדבר מתבקש ומחויב המציאות, שהרי המבקשת ובא כוחה לא ידעו לטענתם על קיומה של התובענה הייצוגית נגד קנון, והדעת נותנת כי בראש ובראשונה תיתבע היצרנית, כפי שנהג ב"כ המבקשת בהגשת תביעה ייצוגית באותו נושא בדיוק נגד HP היצרנית ונגד היבואניות כאחד, במסגרת ת"צ 51324-03-14, שנזכרה לעיל.

מסקנות שילוב שני הנושאים הנ"ל מלמד כי קיים קושי ניכר לקבוע כי היתקיימו התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו-8(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות, דהיינו כי קיים יסוד סביר להניח שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב (בשל אי אזכור תביעת קנון בבקשת האישור שבכותרת), וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת (בשל ההתנהלות שפורטה לעיל בנוגע לבקשת האישור ולעילת תביעתה האישית של המבקשת).

היתנהלותה של המבקשת מצדיקה חיוב בהוצאות גבוהות בשל הליך זה, אולם יש להביא בחשבון גם את הפרת חובת הסימון על ידי המשיבה (שתוקנה לאחר מכן על ידה), ולפיכך מחויבת המבקשת לשלם למשיבה הוצאות בסכום כולל מתון יחסית של 15,000 ₪.

...

עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב החלטתי בדבר העדר עילה אישית מייתרת את הצורך לדון בסוגיה דנן, הכוללת שני נושאים, ולפיכך אתייחס אליה להלן בקצרה (ככל האפשר).

סיכום לאור כלל האמור לעיל, איני מקבל את בקשת האישור, ודינה – מחיקה.

תביעתה האישית של המבקשת – נדחית.

המבקשים ייחסו למשיבה שורה של עילות תביעה: עשיית עושר ולא במשפט, וכן עילות מנהליות של חוסר סבירות, חוסר תום לב, העידר מידתיות, ולרבות עילה של הפרת חובה חקוקה.

הצדדים מציינים, כי במסגרת פסק הדין שניתן ב-ת"צ (מחוזי חיפה) 14018-12-16 וינטראוב נ' עריית חדרה (29.3.20) (להלן: "עניין וינטראוב"), התחייבה המשיבה לגבות ולחייב בהוצאות בגין מכתב בדואר רגיל לפי סך של 15.5 ₪ (כולל מע"מ) ובגין מכתב הנשלח בדואר רשום לפי סך של 23 ₪ (כולל מע"מ).

בהודעה משלימה מטעם המבקשים, וכן בשים לב להודעת הבהרה משותפת שהוגשה ביום 30.8.20, בעקבות פנייתי, צוין, שסך הגבייה שבוצעה (להבדיל מיתרות החוב הנ"ל שטרם נגבו) ב- 24 החודשים שקדמו למועד הגשת התובענה בגין הוצאות אכיפה שמעבר ל- 150% מסכום החוב הסתכם ב- 319,000 ₪.

כל האמור בהודעות אלה, לרבות ההתחייבויות למיניהן וההצהרות, כמפורט בהודעת החדילה, מהוה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה. נוכח הודעת החדילה המוסכמת, ובשים לב להוראת סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, אני מורה על דחיית בקשת האישור.

...

כל האמור בהודעות אלה, לרבות ההתחייבויות למיניהן וההצהרות, כמפורט בהודעת החדילה, מהווה חלק בלתי נפרד של פסק דין זה. נוכח הודעת החדילה המוסכמת, ובשים לב להוראת סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות, אני מורה על דחיית בקשת האישור.

אני מחייב את המשיבה לשלם לכל אחד משני המבקשים גמול בסכום של 15,000 ₪ (כולל מע"מ), וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 125,000 ₪, בתוספת מע"מ, לבאי כוחם של המבקשים.

נוכח הודעת החדילה ובשים לב לתקנה 7א(ב)(3) של תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, אני מורה למזכירות בית-המשפט להחזיר לידי ב"כ המבקשים, עבור המבקשים, את האגרה ששילמו המבקשים לבית המשפט (כערכה במועד התשלום), בניכוי הסכום הנקוב בפריט 33 בתוספת (כערכו במועד התשלום).

מצאתי אף לקבל את דברי העד רבינוביץ' שנשאל מדוע לא צורפו "אישורי העידר תביעות לגבי ששת המבוטחים שמופיעים בנספח כז", לפיהם "אנחנו צריכים להראות רק ששולם להם. לא היינו צריכים להראות משהו אחר [...] הטענה הייתה שלא שולם להם, וזו ההוכחה ששולם להם" (עמוד 105, שורות 13–17).

נתתי דעתי לעובדה כי נפסקו לזכות התובעת בגין הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך של 50,000 ₪ במסגרת ההחלטה אשר אישרה את התובענה כייצוגית .

בגדרי החלטה זו אף לא ניתן להיתעלם מגילה של התובעת ומהיותה אלמנת נכה צה"ל. נילקחה בחשבון העובדה שנענתה בחיוב בקשת התובעת להכיר בתובענה כייצוגית , כך שלא ניתן לומר שתביעתה הנה תביעת סרק, נטולת בסיס וחסרת תום לב. בגדר השיקולים בפסיקת הוצאות המשפט אף נילקח בחשבון האמור בסעיף 139 להלן, אשר יכול והיה בכוח האמור שם, לייתר את הצורך בנקיטת ההליך בתיק זה. יצוין כי בדיון מיום 24.12.18 טען ב"כ הנתבעים כי הוצאות מרשיו עד אותה עת הסתכמו בסך של למעלה מ־400,000 ₪ (ר' עמוד 53 לפרוטוקול, שורות 27–31).

...

בסעיף 15 להחלטה קבע בית המשפט כי: איני מקבלת את טענת המשיבים, כי מעיון בפוליסה ובתעודת הביטוח "ברור שהביטוח יסתיים בגיל שהוא הגיל המירבי בהסכם, כלומר גיל 75 הביטוחי, שהוא היום האחרון בשנה בה מלאו למבוטח 75". הוספת המילה "כולל" לביטוי "עד גיל 75" מאפשרת פירוש לפיו הביטוח חל עד גיל 76, כלומר – עד וכולל היום שלפני היום בו מלאו למבוטח 76 שנים.

בסופו של יום ולאחר שמיעת כל העדויות בתיק ובחינת הראיות שבאו בפניי, באתי לכלל מסקנה – אשר לטעמי מתיישבת עם הציפיות הסבירות הן של המבוטחים והן של הנתבעים (ובמיוחד של הנתבעת 1) – כי מטרת הפוליסה (אשר בהוראותיה לא דנתי מן הטעמים שפורטו מעלה), כעולה מתעודות הביטוח שהובאו בפניי, היא לבטח את נכי צה"ל עד תום השנה הקלנדרית בה מלאו להם 75 שנים.

התנהגות הנתבעים, כמו גם עמדתו של משרד הביטחון, אף היא מחזקת את המסקנה כי פרשנותה של התובעת מוטעית וכי עמדתם של הנתבעים, לפיה הכיסוי הביטוחי הוא עד תום השנה הקלנדרית בה מלאו למבוטח 75 שנים, היא הפרשנות הסבירה, והמתחייבת מלשונן של תעודות הביטוח.

התובעת תשלם לנתבעים את ההוצאות כפי שנקבע לעיל.

ניפתח בטענת המבקש כי הבקשה הוגשה בנגוד לסדרי הדין, משום שלא הוגשה במועד הקבוע בתקנה 2א(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: התקנות), ואין היא כלולה בבקשות שניתן להגישן, שלא במסגרת רשימת בקשות שבעל הדין מחויב להגישה לפני קדם המשפט הראשון.

עם זאת, ועל אף שהחלטתי לקבל את הבקשה – המשיבה תחויב בהוצאות בגין מחדלים אלו, ובפרט בגין העדר טיעון בסוגיות הדיוניות.

כמו כן, מקובלת עליי טענת המבקש כי ראוי היה כי המשיבה תגבש את בקשתה לגבי הפניה לרשות החשמל מבעוד מועד ולמצער זמן קצר לאחר קדם המשפט, אך איני רואה בכך חוסר תום לב דיוני (בהנתן מצב החירום על כל המשתמע מכך).

...

בתשובתה לבקשת האישור, טענה המשיבה, כי דין הבקשה להידחות.

לפיכך, אני מחליט לקבל את הבקשה.

לאור הערתי בפסקה 12 להחלטה, הגם שקיבלתי את הבקשה – אני מחייב את המשיבה לשלם הוצאות הן למבקש והן לאוצר המדינה בסכום כולל של 2,500 ₪ לכל אחד (סה"כ 5,000 ₪), שישולמו תוך 30 ימים.

אני מורה אפוא לרשות החשמל למסור את עמדתה ביחס לשאלות הבאות (אשר נוסחו לאחר עיון בשאלות שהוצעו על ידי הצדדים): א) לפי איזה מנגנון/שיטה נכון וראוי לזכות את הלקוח בגין אי-קריאת מונה במקרה של חשבון לפי הערכה בעקבות דילוג יזום? האם החישוב צריך להיעשות לפי סכום קבוע (לפי לוח 1-5.4.1 או כפל הסכום האמור בחשבון על בסיס דוח חודשי), או לפי חישוב יחסי מותאם לימים הכלולים בתקופת החשבון, באופן בו נעשה הדבר בגין חיוב עבור קריאת מונה? נבקש להבהיר מה התכלית העומדת מאחורי כל עמדה שתוצג? ב) האם לוח 1-5.4.1 בלוחות התעריף קובע זיכוי בסכום קבוע? ומדוע לא נכון והוגן לחשב את סכום הזיכוי באופן המותאם לתקופת החשבון (שבמקרים רבים חורג מתקופה של חודש או חודשיים).