על פי הוראות ההסכם, ובפרט סעיפים 5, 7, 9 והסיפא להסכם, הצדדים היו מיוצגים כולם על ידי עוה"ד ג'אודאת אבו אל מוהנד אשר לפי ייפוי כוח בלתי חוזר מיום 11.12.15, שלושת אחיו של תאופיק (סעיד, פהמי ווליד) ייפו את כוחו של עוה"ד לעיל לשם העברת זכויותיהם בהקף של 766 מ"ר ע"ש תאופיק.
בעת שרכש המשיב המנוח, בחייו, את כל זכויותיו של תאופיק (766 מ"ר) ביום 6.8.17, וזכותו של המשיב הסתיימה ברשום, וכפי שברור מתוך חומר הראיות, לא ידע המשיב המנוח על קיומה של התחייבות על פי הסכם המתנה בין תאופיק לבנו שריף מיום 2.8.15, לא ידע כי קיים הסכם מכר בתמורה בין שריף לחייב מיום 12.12.17, ולא ידע ולא יכול היה לדעת, בהיעדר כל אינדיקאציה (גם לא בדיון שהתקיים בת"א 32065-08-17), כי תאופיק היה בקשיים כספיים או תחת צו כנוס.
הילכת גנז הקובעת כי אפשר שזכותו של הראשון בזמן, העדיף על פי סעיף 9 לחוק מקרקעין, ואשר פעל בחוסר תום לב אובייקטיבי, תסוג מפני השני בזמן, אינה רלוואנטית לענייננו.
...
טענות החייב:
החייב טען בתגובתו כי יש לדחות את בקשת הנאמן מן הטעמים כדלקמן:
בהתאם לחריגים שנקבעו בסעיף 96(ג) לפקודה, לא ניתן לבטל את עסקת המכר מאחר שהחייב רכש את הנכס בתום לב ובתמורה בת ערך שיש להכיר בה כתמורה מלאה.
להפך! לטענתם: "אין כל ראיה ו/או ראשית ראיה המלמדת כי החייב הסכים למחוק את תביעתו תמורת תשלום בכל צורה שהיא".
סוף דבר, אני קובעת כי בתחרות בין זכויות המשיב המנוח לזכויות שריף, ידו של שריף על העליונה.
לפיכך, אני נעתרת לבקשה למתן הוראות וקובעת כי החייב זכאי להירשם כבעלים של 500 מ"ר במקרקעין הידועים כחלקה 23, גוש 8757, וכי זכויות אלה תיגרענה מן הזכויות במקרקעין שנרשמו ביום 25.11.18 ע"ש המנוח מואסי פהמי ז"ל על פי שטר מס' 27474/2018/6.
המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.
