הפסיקה אמנם קבעה כי נזק של הפסד הישתכרות בעבר הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה, אולם בהתאם לפסיקה, כאשר לא ניתן לחשב את הפסדי ההישתכרות בעבר מטעמים אובייקטיביים של העידר נתונים מדויקים וחד-משמעיים, למשל: משום שהניזוק היה בתחילת דרכו המקצועית או מנהל עסק עצמאי, וכשברור שמאז התאונה ועד למתן פסק הדין עשויה הייתה הישתכרותו לגדול או שנגרמו לו הפסדים, אין מניעה לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי גלובאלי: "גם בעיניין זה קבעה הפסיקה כי ניתן לחייב בסכום גלובאלי בגין הפסדי הישתכרות בעבר שנקבע על דרך האומדן המתבסס על מכלול הראיות בהעדרם של נתונים מדויקים וחד-משמעיים (ראו: קציר, כרך א, עמ' 17-18, לרבות האסמכתאות המפורטות שם)." [ת"א (מחוזי ת"א) 1714/04 עיזבון המנוח נעים ז"ל נ' קיינר, פסקה 39 לפסק דינה של כב' השופטת ברון צפורה (פורסם בנבו, 18.11.2009)].
לא שולם פנסיה לתובע בתקופה זו, ולכן לא אפסוק הפסדי פנסיה בגין תקופה זו.
התקופה שהחל מיום 25.10.09 ועד ליום 11.10.10 (עת עבד כסוכן מכירות בחברת נופת דגן בע"מ עד פיטוריו בשל הפיכתה של החברה לחדלת פרעון): בתקופה זו עבד התובע בחברה בבעלות אביה של חברתו, מי שלימים הפכה לאישתו, והשתכר בממוצע סך של 6,413 ₪, לא כולל ההטבות בגין רכב צמוד ופלאפון, שהגיעו לסך של 2,425 ₪, ובסה"כ 8,838 ₪ (ובנגוד לעמדת הנתבעת, יש לקחת בחשבון בחישוב השכר, ובהתאם לפסיקה הנוהגת, גם את שווי ההטבה בגין רכב צמוד ופלאפון, ע"א).
התובע נחקר, הן בעיניין זה, והן בהתייחס לדו"ח רווח והפסד לשנת 2015 (ת/23, נספח 7) בו מופיע כי סך ההכנסות עמד ע"ס של 1,550,196 ₪ וסך ההוצאות לאחר תשלום משכורות עמד ע"ס של 1,522,322 ₪, כך שנותר רווח של 27,873 ₪, והשיב: "אתה שואל אותי לאן הלך הכסף, ואני משיב, שזו חברה בהקמה, קנינו סירה חדשה" (פרו', עמ' 86, ש' 32, עמ' 87, ש' 3-1).
הגב' אסולין הוסיפה בתצהירה כי התובע התגורר אצלה כשנה המתוארת כשנה לא פשוטה כלל ועיקר:
"השנה שמוטי היה אצלנו בבית היתה שנה לא קלה עבורי, גם מבחינה פיזית בגלל הטיפול האינטנסיבי במוטי וכל מה שמסביב, כי חברים רבים היו מגיעים לבקר אותו מדי ערב, כך שהייתי צריכה לבשל בכל יום ובכמות גדולה מהרגיל, הייתי מחליפה לו מצעים בכל יום בגלל המשחות וההפרשות המוגלתיות מהרגל, הכביסות היו מוגברות, הקניות, הבישולים (גם בזמן שהוא היה מאושפז ביית חולים הייתי נוסעת אליו במוניות מיוחדות ומביאה לו אוכל ביתי). גם מבחינה נפשית היה קשה לי לראות את מוטי, שהיה תמיד שמח, במצב שהוא היה" (ת/11, סעיף 12).
אף שלא התרשמתי מטענת התובע כי אילמלא התאונה היה מסתפק בכלי רכב שני בדמות אופנוע/רכב לא אוטומאטי, הרי שבשים לב לנכותו האורתופדית של התובע, ותוך מתן הדעת כי נכותו אכן מצריכה שימוש מוגבר בדלק ו/או הוצאות נסיעה/חניה מוגברות, אפסוק לתובע, בהיתחשב בהוצאות הנסיעה המרובות בעבר, בשים לב לטיפולים הרפואיים הרבים והמעקב הרפואי, וכן בגין הוצאות נסיעה ודלק מוגברות בעתיד, סך גלובאלי של 10,000 ₪ לעבר (נילקחו במסגרת הערכת הסכום הגלובאלי, תקופות הטיפולים והאישפוז, וכן התקופות בהן לא היה לתובע רכב צמוד מהעבודה), וסך של 40,000 ₪ לעתיד (יש לציין כי הנתבעת בסיכומיה הציעה פיצוי בסך של 30,000 ₪ מבלי לערוך איבחנה בין העבר לעתיד).
...
עזרת צד ג' לעתיד:
מקובלת עליי טענת התובע כי נכותו האורתופדית מקשה עליו כבר כיום ותקשה עליו ככל שיתקדם גילו, והוא יזדקק לעזרה מוגברת כולל בפעולות היומיום, מוקדם מאדם בריא.
כן מקובלת עליי טענתו כי נזקק ויזדקק בעתיד לעזרת חברים ולהעסקת אנשי מקצוע לביצוע עבודות תחזוקה ותיקונים בביתו (תצהיר הגב' ליטל אוחנה, ת/3, סעיפים 13-12; תצהירו של אודי אסולין, ת/9, סעיף 21).
סוף דבר:
סך נזקיו של התובע לאחר ניכוי אשם תורם ותגמולי המל"ל, מסתכם אפוא בסך של 550,404 ₪, לפי פירוט כדלקמן:
הפסדי שכר לעבר ופנסיה: 701,182 ₪;
הפסדי שכר לעתיד ופנסיה: 819,000 ₪;
עזרת צד ג' לעבר: 115,000 ₪;
עזרת צד ג' לעתיד: 176,603 ₪;
הוצאות ניידות מוגברות לעבר ולעתיד: 50,000 ₪;
הוצאות רפואיות ואחרות לעבר ולעתיד: 30,000 ₪;
כאב וסבל: 320,000 ₪;
בניכוי אשם תורם בשיעור של 20% בהתאם להחלטה מיום 16.3.16;
ובניכוי תגמולי מל"ל בסך של 1,206,905 ₪ לפי חוות הדעת האקטוארית, נ/5, ולאחר שערוך (הצמדה וריבית) מיום 6.3.16 - סך של 1,219,024 ₪.
