חיוב בעל חברה בתשלום חוב לעובדיו עקב הרמת מסך ההתאגדות

יאמר מיד כי הדיון בבקשה התעכב למשך זמן רב, בשל בקשות דחיה רבות מטעם המשיבים, ובירור התביעה התארך, גם לנוכח חילופי ייצוג וכשלים דיוניים מצד הנתבעים, בנסיבות שאין זה המקום לפרטן ואשר בגינן חוייבו המשיבים בהוצאות משפט בנפרד.

בית הדין עמד על כך שמדובר ביצירת מצג שווא ובשליחת יד בכספי העובד, וראה בכך עילה מספקת לצורך הרמת מסך ההיתאגדות וזאת אף מבלי שנדרשה ראיה בדבר עירוב נכסים או בדבר הקמת חברות סדרתית (היתנהלות המהוות בדרך כלל אינדיקאציה לשימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה).

לנוכח האמור, אני סבורה כי בכל הנוגע לתביעה האישית, עלה בידי התובעים להוכיח כי יש להרים את מסך ההיתאגדות וליחס למר פארס את חובות החברה כלפי התובעים.

הגישה הזהירה של הדין והפסיקה ביחס להרמת-מסך מחייבת כי לא בכל מקום בו חברה הפרה את הדין שבעל-מניות או נושא משרה היה מודע להוראותיו, יורם מסך ההיתאגדות.

ודוק, בבחינת ידיעה שיפוטית היא כי לעיתים קרובות עיכובים בהעברת כספים לקרנות פנסיה נובע ממשטר התשלומים הבעייתי במשק ( שוטף + 60, ,שוטף + 90) שבגינו נותני שירותים רבים, ובפרט כאלה ששולי הרווח שלהם נמוכים, נקלעים למצוקה תזרימית שגוררת עיכובים בהעברת כספים לקרן פנסיה אף במקרים בהם לא היתה כוונה להשתמש באישיות הנפרדת של החברה לצורך הונאת עובדים אלא שהיתה כוונה להעביר את הכספים לקרן הפנסיה עם קבלת התשלום מהמשתמש.

...

לסיכום מר פארס ישלם לתובעים בתוך 30 יום את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: לתובע 1: הפרשות חסרות לפנסיה – 5,265 ש"ח הפרשות לקרן השתלמות – 3,900 ש"ח דמי הבראה – 1855 ש"ח לתובע 2 : הפרשות חסרות לפנסיה – 5,265 הפרשות לקרן השתלמות – 3,900 דמי הבראה – 1855.

הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.

משנדחתה הבקשה לאישור ואילו התביעות האישיות התקבלו במלואן, ובשים לב להתנהלות הצדדים בתיק אני קובעת כי מר פארס ישלם לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט ושכ"ט בסך 2,000 ₪.

המחלוקת בין הצדדים נסובה על גובה החוב, וכן על השאלה האם נסיבות העניין מקימות עילה להרמת מסך היתאגדות נגד יוסי, בעל המניות והמנהל של ביוטי מינראל.

החריגים לכלל זה מוסדרים בסעיף 6 לחוק החברות, לפיו רשאי בית המשפט לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים בהם שימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, כמבואר בסעיף.

מגעיו עם שמעון לגיבוש טיוטת מיסמך הבנות היו לשוא, ולמעלה מכל, כאשר התחייב בשמה של ביוטי מינראל לשלם החוב בהסכם הפשרה, ידע כי אין ביכולתה של ביוטי מינראל לעמוד במילתה, וכי למעשה היא אינה פעילה מזה זמן רב. יוסי היה מודע לכך שהחברה בבעלותו זקוקה ל"החייאה", כלשונו, אך חרף זאת יצר מצג כלפי נרקיס כאילו ביוטי מינראל חברה פעילה ובעלת יכולת לעמוד בהתחייבויותיה.

עוד הפנה יוסי לפסק הדין בע"א (ת"א) 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' דניר דננברג בע"מ (פורסם במאגרים, 5.11.03) במסגרתו נקבע, בין היתר, כי בנסיבות בהן התנהלו קשרי מסחר במשך שנים בין המשיבות שם לבין החברות בבעלות המערער, מתוך ידיעה ברורה שהחברות רשומות בעירבון מוגבל, ומשלא טרחו המשיבות להחתים הבעלים על ערובה אישית לחובות החברות, אין לחייב הבעלים בחובות החברות (בפיסקה 4).

...

בנסיבות אלה, ומאחר ששמעון לא שלל האפשרות כי התשלום נעשה על חשבון החוב, אני מקבלת את טענת יוסי וקובעת, כי אכן התשלום הראשון ע"ח החוב הוסדר.

לסיכום, ביוטי מינרל היתה שקועה בחובות בשנת 2014 – השנה בה נקלעה למשבר אליבא דעדותו של יוסי.

יוסי מסר לנרקיס שני שיקים דחויים על חשבון החוב (שחזרו בסופו של דבר), הוא ניהל עם שמעון מגעים להסדרת החוב, ואף היה מעורב בגיבוש טיוטת מסמך הבנות.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 226,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪, וזאת בתוך שלושים יום.

עם זאת, בסעיף 6(א)(1) לחוק החברות נקבע, כי "במקרים חריגים" רשאית הערכאה השיפוטית "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההיתאגדות.

בע"ע 35231-02-18 יד שירותי ייעוץ ולווי חברות בע"מ ואח' נ' אלעד סטפנסקי (17.3.22), פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי במסגרת שקולי הצדק עשויים להתקיים מקרים בהם ימצא בית הדין לנכון לעשות שימוש חלקי בסמכות הרמת המסך, ואולם, "הרמת מסך – מלאה או חלקית – אינה ענין טכני, אלא היא פרי הפעלת שיקול דעת פרטני, ואין מקום לצאת מנקודת מוצא גורפת בדבר עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות זאת". במקרה שהובא בפני בית הדין האזורי, הוא הורה הרמת מסך ההיתאגדות באופן חלקי ביחס לחוב הנובע מאי העברת הנכויים וההפקדות לגמל ולפיצויים ביחס לשתי תקופות העסקה ונימק זאת בכך שבתקופת ההעסקה השניה החברה נכתה משכרו של העובד את חלקו כביכול בדמי הגמולים אך לא העבירה את אלה לקופת הגמל.

ליאור אכן הסביר בעדותו כי ניסה להמנע מסגירת פעילות החברה, ובתוך כך, ביצע פעולות שונות, ובין היתר, תשלום לספקים, וכדבריו: "ניסיתי לסגור עם הספקים כמה שיותר [...]" ובהמשך: "סגרתי עם הספקים, ניסיתי לגבות חובות שהיו לי בחוץ [...] ניסיתי למכור את הרכבים ואז התחיל התהליך שהוא עשה לי במשפט הראשון, הוא עשה לי עיקולים על הרכבים ולא הצלחתי למכור את הרכבים בשביל לשלם, נכנסתי לברוך ענק. הודעות כמובן לעובדים שמה ששלמתי להם, את הפיצויים, מה שהיה בקרן, ובכל וכל הזה". ובהמשך עדותו: "[...] כן, ניסיתי לעשות את כל ה, טכנית מה שאפשר. אני עוד, כמובן אחרי ה – 31 לדצמבר עוד המשכנו, אתה יודע הרי, לא סגרתי עם כולם, והגעתי ל, ניסיתי להגיע להסדרי חוב כי לא היה לי כסף באותו זמן, וכל הספקים וכל הזה שהייתי חייב להם, עשיתי להם פריסה, אני עד היום משלם לחלק מהם. זה אוטוטו ניגמר, אבל, זה מה שעשיתי" (עמ' 80 לפרוטוקול מול שורה 7 ואילך).

במקרה דנן, אין מחלוקת כי פעילותה של הנתבעת הופסקה כליל בשל העובדה שהגיעה למבוי סתום מבחינה עסקית, ולכן, לא ניתן לקבוע כי אילו קוים הליך שימוע כנדרש, התוצאה המעשית – פיטורי אריאל - היתה משתנה.

...

בע"ע 35231-02-18 יד שירותי ייעוץ וליווי חברות בע"מ ואח' נ' אלעד סטפנסקי (17.3.22), פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי במסגרת שיקולי הצדק עשויים להתקיים מקרים בהם ימצא בית הדין לנכון לעשות שימוש חלקי בסמכות הרמת המסך, ואולם, "הרמת מסך – מלאה או חלקית – אינה ענין טכני, אלא היא פרי הפעלת שיקול דעת פרטני, ואין מקום לצאת מנקודת מוצא גורפת בדבר עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות זאת". במקרה שהובא בפני בית הדין האיזורי, הוא הורה הרמת מסך ההתאגדות באופן חלקי ביחס לחוב הנובע מאי העברת הניכויים וההפקדות לגמל ולפיצויים ביחס לשתי תקופות העסקה ונימק זאת בכך שבתקופת ההעסקה השניה החברה ניכתה משכרו של העובד את חלקו כביכול בדמי הגמולים אך לא העבירה את אלה לקופת הגמל.

אחרית דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה ואני מחייב אותה לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) בגין השלמת פיצויי פיטורים – 28,690 ₪; (2) בגין פיטורים ללא שימוע – 4,000 ₪; (3) בגין הודעה מוקדמת – 9,614 ₪ טענות הקיזוז שהעלו הנתבעים נדחות, באשר אריאל תבע בגין רכיבים שהוחרגו בהסכם הפשרה, ולא כפי שנטען בסעיף 103 לכתב ההגנה.

כמו כן, בהיעדר ראיה כלשהי שתתמוך בטענת הקיזוז שהועלתה בסעיף 104 לכתב ההגנה, גם טענת קיזוז זו נדחית.

התביעה כנגד הנתבע 2 – נדחית.

להלן הפלוגתות בהן עלינו להכריע בכל הקשור לתביעה העיקרית: האם נימסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו? והאם התובע זכאי לפצויי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה? מהו היה שכרו הקובע של התובע? האם התובע עבד מעבר לשעה 17:00 ואם כן האם זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות אלו? האם יש לנכות זמן הפסקה משעות העבודה שדווחו ע"י התובע? האם התובע זכאי לגמול נוסף בגין עבודה בשבת? האם התובע זכאי לתשלום בגין הפרשות חסרות לגמל (חלק מעביד)? האם התובע זכאי להשלמת פצויי פיטורים? האם התובע זכאי למשכורת בגין חודש 2/19 ? האם התובע זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה? האם התובע זכאי לתשלום דמי חגים? האם התובע זכאי לתשלום דמי הבראה? האם יש להרים את מסך ההיתאגדות בין הנתבעת לבין בעל המניות - הנתבע? למען הסדר הטוב ולמען שלמות התמונה נציין כי שלוש הפלוגתות שלהלן, אינן דורשות הכרעה בשל עניין עלוש שבו נקבע כי צו ההרחבה בענף ההובלה לא חל על יחסי העבודה שבין הנתבעת לעובדיה ובשל בקשת התובע מיום 18/12/22 וכן החלטת בית הדין בקשר לכך: * האם צו ההרחבה בענף ההובלה 2007 (להלן - צו ההרחבה) חל על יחסי העבודה שבין התובע לבין הנתבעת? * האם התובע זכאי לתשלום בגין אש"ל? * האם התובע זכאי לתשלום קרן הישתלמות? להלן הפלוגתות בהן נדון בקשר לתביעה שכנגד: א. האם יש לחייב את הנתבע שכנגד בפצוי בגין גניבת סוד מסחרי ? האם התובעת שכנגד זכאית לפצוי עקב הפרת חובת תום הלב והאמון מצד הנתבע שכנגד? האם התובעת שכנגד זכאית לפצוי עקב סיכול הזדמנויות עסקיות שנגרמו ע"י הנתבע שכנגד? להלן נדון בפלוגתות לפי סדרן ובהתחלה – הפלוגתות בקשר לתביעה העיקרית; האם נימסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו? והאם התובע זכאי לפצויי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה? התובע טען כי לא נימסרה לו הודעה על תנאי העסקתו (להלן - הודעה) וכי בטרם התחיל לעבוד אצל הנתבעת הוא נפגש בבית קפה עם שניר (אחיו של הנתבע) ושם דיברו על תנאי העבודה וסיכמו ביניהם בעל פה לצורך התחלת העבודה כי התובע יעבוד בין השעות 07:00-17:00 ויקבל שכר של 7,500 ₪ נטו.

בע"ע 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי הפועל תל-אביב ישראל שיינפלד), נקבע: "הכללים בדבר הרמת מסך מחייבים בחינה מיוחדת בתחום משפט העבודה, בשים לב לחובת האמון המיוחדת שחבה החברה לעובדיה, ובקשר למעמדם המיוחד של עובד החברה, כנושיה. חובת תום הלב מחייבת את המעסיק, בין השאר, לבחון את מידת יכולתו הצפויה לעמוד בפרעון התחייבותו כלפי עובדיו. חוסר תום לב מובהק, המצדיק הרמת מסך ההיתאגדות טמון במקרה של הקמת חברות סדרתית, כאשר לשם הבחנה בין תכניה של הפעילות העסקית המסתתרת מאחורי מסך ההיתאגדות, בימ"ש יוכל להסתמך על סממן התדירות". בכל הנוגע לאי העברת חלק העובד בגמל לפנסיה, פסק בית הדין הארצי בע"ע ע"ע 21196-05-18 מיכאל שון נ' נעמי קאהן - לינדר, כך: שליחת היד בכספי העובד ביחד עם הניסיון לטשטשה באמצעות רישום מטעה בתלוש השכר מהוה מעשה פסול שנועד להונות את העובד, ולכן היא עשויה להוות עילה להרמת מסך ההיתאגדות.

...

דיון והכרעה - נציין כי בטרם יגביל ביה"ד את עיסוקו של העובד עליו לבחון את הנסיבות הבאות: סוד מסחרי השייך למעסיק; הכשרה מיוחדת; חובת תום הלב וחובת האמון המטילה על העובד נורמות התנהגות חמורות יותר מאשר קיום חוזה רגיל בתום לב. לאחר שבחנו את שנטען לפנינו מצאנו כי פעולות הנתבע שכנגד אינן מהוות הפרה של חובות האמון ותום הלב בהם חייב היה כעובד כלפי מעסיקתו - התובעת שכנגד.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ולאחר שדחינו את התביעה שכנגד במלואה וכן דחינו את בקשת התובע לבצע הרמת מסך בין הנתבע לנתבעת ובכך דחינו למעשה את התביעה כנגד הנתבע הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 5,000 ₪ מכוח סעיף 5(ב)לחוק הודעה לעובד אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק, מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בכל הקשור לענין זה - בהתחשב בטענות הנתבעת אשר לעבודה הרבה שנדרשה לעשות (כפי שהדבר אכן בא לידי ביטוי בסיכומיה) מאחר והתובע התעקש לעמוד על טענותיו לענין חלות צו ההרחבה בענף ההובלה, עד אשר התקבל פסה"ד של הארצי בעניין עלוש וכן בהתחשב בפער הגדול מאוד בין סכום התביעה לסכום שפסקנו לתובע בסופו של דבר וכן בהתחשב בכך שדחינו את התביעה כנגד הנתבע, שקלנו לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת ו/או הנתבע אלא שבסופו של דבר החלטנו שלא לעשות כן ושכל צד יישא בהוצאותיו וזאת בשל התביעה שכנגד, בסכום של 500,000 ₪ שבחרה הנתבעת להגיש כנגד התובע - תביעה שכנגד אשר כולה נדחתה על ידינו.

התובע ביקש לחייב את הנתבע 2 (להלן גם: "מר אטיאס") מכח דוקטרינת הרמת המסך בינו, כבעל המניות היחיד, לבין החברה שבבעלותו.

אף אם יתקבלו טענות התובע, אין בכך משום עילה להרמת מסך ההיתאגדות בין מר אטיאס לבין החברה.

התובע היתחמק ממתן תשובות לטענות הנתבעים ובכלל זה לרשימת תיקי ההוצל"פ המתנהלים כנגדו ותביעות החוב שהוגשו על סך 12108129.94 ₪ אשר צוינו בדו"ח מימצאי בדיקת הנאמן (נספח 11 לבקשה) ולא ברור הכיצד יוכל התובע לשלם את ההוצאות שייפסקו כנגדו ככל שתביעתו תדחה, נוכח מצבו הכלכלי הקשה.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

...

לא היתה התייחסות בתגובת התובע לסיכום בין הצדדים בסוף שנת 2018, כי החברה תחייב את התובע בסכומים שנרשמו לזכותו בתלושי השכר, פעולה המהווה ביטול של תלושי השכר מבחינת תוצאה.

ובהמשך – "6.6. בדברנו בתושבי ישראל, השיקול העיקרי והראשוני לחיוב בהפקדת ערובה טמון בבחינה מוקדמת של סיכויי התביעה. ככל שאין לשלול את סיכוייה, לא יחויב התובע, גם אם אביון ודל הוא בהפקדת ערובה". לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן בכתב התביעה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הבקשה נדחית.