חיוב בנק על פירעון שיקים

התובעת אישרה כי חתמה על בקשות למשיכת הכספים ואין זה סביר שלא תוודא שהכספים אכן יגיעו אליה או לפחות תפנה בתלונה משלא נעשה כך. הנתבעת הציגה העתקי המחאות התואמים את הסכומים שנצברו לתובעת ואישור בנקאי על פרעון ההמחאות.

בשולי הדברים נציין, כי גם אם בפועל כספי התובעת נמשכו במירמה על ידי אחר, ואין בידינו לקבוע זאת (ולא נסתרה מעינינו העובדה שההמחאות הנדונות מופנות לתובעת, באמצעות הוועד הפועל), הרי שבהנתן שהמשיכה בוצעה על סמך בקשות שהתובעת חתמה עליהן ובאמצעות המחאות לפקודת התובעת (למוטב בלבד), לא מצאנו כי אפשרות זו מצדיקה חיוב הנתבעת בתשלום הכספים פעם נוספת.

...

לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

בשולי הדברים נציין, כי גם אם בפועל כספי התובעת נמשכו במרמה על ידי אחר, ואין בידינו לקבוע זאת (ולא נסתרה מעינינו העובדה שההמחאות הנדונות מופנות לתובעת, באמצעות הועד הפועל), הרי שבהינתן שהמשיכה בוצעה על סמך בקשות שהתובעת חתמה עליהן ובאמצעות המחאות לפקודת התובעת (למוטב בלבד), לא מצאנו כי אפשרות זו מצדיקה חיוב הנתבעת בתשלום הכספים פעם נוספת.

סוף דבר התביעה נדחית.

יפים לעניין זה דברים שנכתבו במאמריו של כבוד השופט י' עמית, חוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א-1981, הפרקליט מד עמ' 471: "החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים... העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להגיח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי... העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש". זאת ועוד בדיון שהתקיים היום, אישר מנהל המערערת כי בעבר, כאשר כיבד הבנק שיקים תוך חריגה ממסגרת אשראי, הדבר בוצע לאחר שאושרה לו מסגרת אשראי זמנית נוספת (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 3-8).

" ההדגשה שלי – ע.ר.) בית המשפט העליון שב ועמד על הגישה הנוקשה, אשר צריכה להנחות את בתי המשפט בעיניין זה, כחלק מן ההתמודדות עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כסוי, הפוגע באנטרס הציבור שלא לקבל שיקים מסוג זה. ראה רע"א 7026/07 משתלות יהל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (12/11/07), פסקה 7: "בית משפט זה עמד על הגישה הנוקשה אשר צריכה להנחות את בתי המשפט בעת דיון בנושא שיקים בלא כסוי, וזאת כחלק מן ההתמודדות עם הבעיה של פיזור שיקים ללא כסוי, הפוגעת, כאמור באנטרס הציבור שלא לקבל שיקים מסוג זה." וראו גם רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבניין ואבן בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (5/12/07); רע"א 9162/04 הרב סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (5/2/04); רע"א 2333/04 בן לולו נ' בנק דיסקונט לישראל (18/3/09).

...

נוכח העובדה שהעברת סכומים מכספי פקדונות וחסכונות לא בוצעה בפועל ע"י המערערת, במשך תקופה די ארוכה, במהלכה סורבו 21 שיקים בחשבון המערערת כאמור, ואף לא עד היום, לא מצאתי ממש בטענה זו. סיכומו של דבר, לא עלה בידי המערערת להוכיח כי איזה מן השיקים שסורבו, סורבו שלא כדין, על אף שיתרת החובה בחשבון העו"ש של המערערת איפשרה את פרעונם.

כמו כן, לא שוכנעתי שלא ניתן לשלם לעובדים משכורות, שלא באמצעות שיקים, גם כאשר אין להם חשבון בנק על שמם.

לא מצאתי בערעור שבפני כל נימוק שיצדיק לחרוג מהכלל במקרה זה. על כן, אני דוחה את הערעור.

אני מחייב את המערערת לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.

הבנק מציין כי כפועל יוצא מטענות הנתבעים, אחד מהם עשה עושר ולא במשפט והתעשר בסך 200,000 ₪ על חשבון הבנק , כתולדת אותה טעות של הבנק שכיבד שני השיקים במקום לסרבם: או שהנתבע 1 נהנה מהפחתת חובו כלפי הנתבע 2 בגובה 200,000 ₪ או שהנתבע 2 קיבל סכום של 200,000 ₪ שאותם לא היה זכאי לקבל (אם לא חב לו הנתבע 1 חוב בגובה זה לפחות, במועד פרעון השיקים).

אין חולק הרי כי הבנק היה אמור להמנע מפרעון השיקים הן על פי הנחיות הפיקוח על הבנקים, הן על פי תנאי החשבון שהתנהל בלא מסגרת אשראי.

...

לו היה מעלה הנתבע 1 את אותן טענות בתביעה לביצוע שטר בגדרה של לשכת ההוצל"פ , אלמלא כובדו השיקים על ידי הבנק, פשיטא כי גם שם היו טענותיו נדחות.

מטעם דומה אני סבור כי אף סע' 4 לחוק לא חל, שכן אף הוא נועד לדידי לחול במקרה של פעולה מודעת.

משכך אני מקבל התביעה בחלקה ומחייב הנתבע 1 לשלם לבנק בתוך 30 יום סך של 150,000 ₪.

הודעת בא-כוח הבנק מיום 5.11.20211, לפיה השיק המקורי לא נמצא בידי הבנק, תמוהה למדי, בהיתחשב בעובדה שעל-פי עדות המנהלת התובעת התלוננה בבנק על אי-פרעונו להוצאה לפועל חודשים אחדים לאחר הצגתו לפרעון (עמ' 15 לתימלול).

החיוב של התובעת בסכום השיק הבנקאי נעשה מכוח היתחייבותה על גבי "בקשה להנפקת המחאה בנקאית", שזו לשונה: "ידוע לי כי התשלום עבור הוצאת ההמחאה הנו סופי. לפיכך, החזר סכום ההמחאה במקרה שלא נעשה בה שימוש או במקרה שאבדה, מסור לשיקול דעתכם ובכפוף לתנאים שיקבעו על ידכם. תנאים אלו כוללים, בין היתר, המצאת אישור הנפרע אף אם נודע לכם כי העסקה לא יצאה לפועל". התחייבות זו אינה מקנה לבנק פטור מחובת הזהירות ונשיאה בתוצאות במקרה של הפרת חובה זו. שאם לא תאמר כך, תהא התחייבות זו בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד הנוגדת את תקנת הציבור.

...

לכתב התביעה צרפה התובעת צילום של השיק הבנקאי, כשעל גבו חותמת בת שתי מלים: "הוצאה לפועל" עם חתימה, ובחזיתו החותמת בנוסח הבא: "מס' אישור (ובכתב יד – 89510063) אני מאשר לחברת אי.אר.אן. ישראל בע"מ לשמור את פרטי השיק במאגריה לרבות במקרה בו לא כובד הצ'ק ... ולהשתמש במידע אודותיי לצרכיה ... חתימת הלקוח (ובכתב יד – חתימה הדומה לחתימה שעל החותמת "הוצאה לפועל" בגב השיק).

המסקנה מכל אלה הינה שהבנק הבינלאומי, מושך השיק המשורטט עם המלים "למוטב בלבד", אשר החליט לפרעו ולהעביר תמורתו לבנק המזרחי, על אף שהוצג בפניו שיק ללא שרטוט וללא הגבלת סחרות, לא נקט באמצעי הזהירות הבסיסיים.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 22.3.2021, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ככל שהשאלה הראשונה תוכרע לחיוב, יש לקבוע אם בדין נכתה התובעת חלק משכר טירחת השמאי שדרש התובע לקבל מידיה.

אמנם, צודקת הנתבעת בטענתה, כי התובעים לא הציגו חשבונית מס, ולא מיסמך בנקאי המלמד על פרעון ההמחאה.

...

לטענת הנתבעת, המסקנה העולה ממכלול זה היא שהתביעה היא פיקטיבית, במובן זה שאין היא עמידה על נזקם של התובעים, אלא על נזקו של השמאי.

התוצאה לאור כל הטעמים המנויים לעיל, ובהיצברם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 600 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום 14.6.2022, וכן תישא בהוצאות התובעים – אגרת בית משפט בסך 786 ש"ח, שכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ש"ח, ושכר בטלת העד בסך 400 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.