לטענת הבנק, ביום 21.11.16 או בסמוך לכך, נטלו החייבים מהבנק הלוואה על סך 1,320,000 ₪ (להלן: "החוב" או "חוב המשכנתא"); להבטחת החזר החוב, שעבדו החייבים לטובת הבנק בשיעבוד קבוע בדרגה ראשונה, את כל זכויותיהם בנכס, וזאת על פי שטר משכנתא שנרשמה כדין בלישכת רישום המקרקעין ביום 4.6.17; נכון ליום 15.12.19, יתרת החוב הנה בסך של לפחות 1,391,100 ₪, לא כולל הוצאות ושכר טירחת עו"ד; בנוסף לחוב המשכנתא, לחייבים חובות לבנק בגין אשראי ב-2 חשבונות: חשבון שבבעלות חברת בוליווד הפקות בע"מ, לו ערבים החייבים, וחשבון נוסף בבעלות החייב, לו ערבה החייבת; ביום 5.2.19 הגיש הבנק תביעת חוב בתיקי הפש"ר של החייבים בגין יתרות החוב בחשבונות הנ"ל, כאשר תביעות החוב אינן כוללות את חוב המשכנתא; הבנק הנו הנושה הגדול ביותר של החייבים – הבנק הגיש תביעת חוב נגד החייב בסך 507,310 ₪ מתוך 1,355,684 ₪ (ולפיכך חלקו בנשייה עומד על 37%), ונגד החייבת – 507,310 ₪ מתוך 1,091,431 ₪ (ולפיכך חלקו של הבנק בנשיית החייבת עומד על 46%); שווי הנכס עולה על סכום החוב לבנק בכובעו כנושה מובטח ולכן מכירת הנכס תניב לנושים בתיק הפש"ר תועלת כלכלית; החייבים רכשו את הנכס על פי חוזה מיום 6.11.16 תמורת 2,080,000 ₪; על פי שמאות שנערכה ביום 23.11.16, שווי השוק של הנכס הוערך בכ-2,080,000 ₪ ובמימוש מהיר – 1,768,000 ₪; מאז 2016 מחירי הדירות באיזור אשדוד עלו ולכן אין כל ספק ששווי הנכס כיום עולה על שוויו במועד הרכישה; במסגרת הסכם השיעבוד ויתרו החייבים על זכויות לפי חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל לדיור מוגן או דיירות מוגנת; להערכת הבנק, לאחר השלמת הליכי מכירת הנכס יישארו כספים לחלוקה בין נושי החייבים בתיק הפש"ר; לאור העובדה שהחייבים פנו להליך פש"ר וניתן נגדם צו כנוס, זכאי הבנק להעמיד את מלוא החוב בהלוואה לפרעון מידי ולפעול לגבייתו, אף אם החייבים לא צברו חוב פיגורים; החייבים פעלו בחוסר תום לב כלפי הבנק עובר למתן צו הכנוס, כאשר הציגו בפני הבנק מצג לפיו הם עתידים לקבל כספים, והגישו בקשה להקפאת התשלום השוטף בהלוואת המשכנתא על מנת למשוך זמן כדי שיוכלו לקבל צו כנוס בטרם נקיטת הליכי גבייה על ידי הבנק; החייבים פועלים בחוסר תום לב במסגרת הליכי הפש"ר, שעה שהצהירו בטופס 5 על תשלום משכנתא בסך 7,400 ₪ מידי חודש, כאשר בין 11/18 ל-4/19 תשלומי המשכנתא הוקפאו לבקשת החייבים, ובעקבות זאת נפסק להם צו תשלומים בסך 500 ₪ לחייב ו-700 ₪ לחייבת, על אף שהייתה להם הכנסה פנויה בחודשים אלה; אם יימכר הנכס, תיצמח תועלת לנושים, החייבים יוכלו לצמצם את הוצאות הדיור (6,500 ₪) ולשלם דמי שכירות נמוכים יותר משמעותית; אין להעדיף את האנטרס הקנייני של החייבים לבעלותם בדירת מגורים יוקרתית על פני אינטרס הנושים בתיק להפרע; במקרה זה לא היתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את הפקעת הליך המימוש מהבנק, שהוא נושה המובטח, על כן, יש לאפשר לבנק את מימוש הבטוחה בדרך של מכירת הנכס במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
...
לטענת החייבים, עיתוי הגשת הבקשה והשיהוי בהגשתה, שעה שכל הנתונים היו מוצגים בפני הבנק כבר מלכתחילה, ובשים לב לכך שהחייבים עמדו בתשלומי המשכנתא, מלמדים על חוסר תום לב מצד הבנק בהתנהלותו, ומחזקים את הטענה שנמסרה לב"כ החייבים על ידי ב"כ הבנק כי מדובר בעניין "אישי" הקשור באופן ישיר למנהל סניף הבנק שאישר את ההלוואות במסגרת ההסתבכות הכלכלית של החייב; הבנק לא צירף שמאות עדכנית המאשרת את טענתו כי שווי הנכס כיום עולה על שוויו במועד הרכישה; באתר רשות המיסים נמצאו 2 עסקאות לשנת 2019 באותה שכונה בה נמצא הנכס – האחת על סך 1,700,000 ₪, והשניה על סך 1,640,000 ₪; בהפחתת הסכומים בגין מימוש מהיר, דיור חלופי ועלויות כינוס, לא רק שאין תועלת לנושים הרגילים, אלא שסביר להניח כי לא תיוותר יתרה מספקת לכיסוי חובו של הבנק, ומשפחה בעלת 5 נפשות תיוותר ללא נכס; טענת הבנק לחוסר תום לב עובר למתן צו הכינוס אינה נכונה – החייבים לא ניהלו משא ומתן במשך חודשים לפני צו הכינוס, קריסתו הכלכלית של החייב התרחשה באופן מהיר; בקשת החייב לגרייס (בחודש 9/18) ומועד אישור הגרייס (10/18), בוצעו טרם קריסתו הכלכלית וביטולו הרשמי של המופע אותו הפיק החייב (בחודש 11/18), כך שבקשת הגרייס שהתבקשה ואושרה לפני ביטול המופע נעשתה בתום לב מוחלט; באשר לטענה כי החייבים פעלו בחוסר תום לב במסגרת הליכי הפש"ר – לטענת החייבים, במסגרת טופס 5 דיווחו על ההוצאות השוטפות הקבועות שלהם, ובמסגרת הדוחות הדו חודשיים, דיווחו החייבים על התשלום ששולם בפועל בגין ריביות בסכומים שאינם מבוטלים; דירת המגורים של החייבים אינה דירה יוקרתית כפי שטוען הבנק, אלא בדירה משופצת הממוקמת ברובע וותיק בעיר אשדוד; גם בעניין מחירי שכירויות בעיר אשדוד הבנק אינו מדייק שכן מדובר במשפחה של 5 נפשות, והחייבים יצטרכו לשאת בעלות שכירות בגין דירה בת 4 חדרים לפחות; בקשת הבנק הוגשה בשיהוי בלתי סביר – כל הטענות היו ידועות לבנק כבר מיום 24.3.19 ואין כל הצדקה להגיש את הבקשה בשיהוי ניכר של תשעה חודשים; הבנק לא הוכיח את טענתו כי שווי הנכס עולה על החוב לנושה המובטח ומסתמך על חוות דעת מלפני כשלוש שנים; הצורך בזירוז הליכים – הטענה כי החייבים ויתרו על דיור חלופי לא הוסברה לחייבים ולא הובאה לידיעתם; החייב עבד בשירות בתי הסוהר והופרש עקב זיכרונות טראומתיים שקרו לחייב בשירותו הסדיר והתפרצו בשל אסון הכרמל שם נהרג אחיו הצעיר של החייב ושלושה מחבריהם הקרובים והמשותפים; החייב חדל מעיסוק בספורט, חדל לטפל בילדיו, החל לריב עם החייבת, להרטיב בלילות, לגמגם, להזניח את עצמו והעלה במשקל בצורה קיצונית, החייב מתקשה להירדם ולא ישן בלילות ותפקודו הדרדר; החייב החל לקבל טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים וכן טיפול תרופתי של נוגדי דכאון ובשל כך הוא שוחרר משירות בתי הסוהר; גם כיום, עבודת החייב בעיריית אשדוד כפקח הינה בסימן שאלה גדול מאוד נוכח חלק ניכר מהתסמינים מהם הוא עדיין סובל וכושר השתכרותו העתידי אינו ברור כלל, על כן הגיש החייב למנהל המיוחד הצעה להסדר נושים בסיוע אימו, אך נוכח בקשת הבנק, לא ניתן יהא לקדם בשלב זה את הצעת החייבים; נוכח כל האמור, מבקשים החייבים לדחות את בקשת הבנק.
המנהל המיוחד בתגובתו סבור כי יש להיעתר לבקשת הבנק, ולהורות כי הליכי המימוש יקודמו על ידי הבנק, בפיקוחו של בית משפט זה באמצעות בעל התפקיד; ביום 22.12.19 נחקרו החייבים על ידי המנהל המיוחד; מחקירתם עלה כי עילת הביטול לא נבעה אך ורק מפאת ביטולה של האמנית את השתתפותה, אלא המופע בוטל גם מפאת העובדה שהחייב לא שילם את הפעימה השנייה לה נדרש למימון המופע מפאת חסרון כיס ולמעשה גם החייב הפר את ההסכם; החייבת בת 39, עובדת במשרה מלאה בתפקיד ניהולי בעיריית תל אביב, משתכרת סך חודשי של 12,000 ₪ נטו בתוספת הטבות נלוות, וממצה את פוטנציאל השתכרותה; החייב בן 43, בעל הכשרה כהנדסאי תוכנה, אולם מעולם לא עסק בתחום.
הניסיון מלמד כי נכסי מקרקעין נמכרים במימוש בהתאם לשווים בשוק, להבדיל משווים במימוש מהיר, וייתכן שתתקבל הצעה לרכישת הנכס בסכום שאף עולה על 2,080,000 ₪; טענת החייבים שנכסים דומים נמכרו בסכומים שבין 1.64 – 1.7 מיליון ₪ בשנת 2019 תמוהה נוכח העובדה שבשנת 2016 שילמו עבור הנכס 2.08 מיליון ₪, כך שלמעשה החייבים טוענים כי בארבע השנים האחרונות איבד הנכס מערכו כ-400,000 ₪, טענה שאינה סבירה בעליל; אין לקבל את הטענה גם מהטעם שהחייבים עצמם טענו כי הנכס שבבעלותם הינו נכס שעבר "שדרוג קיצוני" ביחס לנכסים אחרים, ומכאן כי אין בפועל יסוד להשוואה בין הנכס שבבעלות החייבים לנכסים דומים שנמכרו בשנים האחרונות; אין כל הצדקה לאפשר לחייבים לשלם מידי חודש תשלום כה משמעותי, שתכליתו הינה רכישת נכס לעצמם, כאשר מאידך הם משלמים יחד צו תשלומים בסך 1,200 ₪ בלבד; נוכח האמור, אין מנוס להיעתר לבקשת הבנק ולהתיר לו לקדם את הליכי מימוש הנכס; יש להורות כי ההתמחרות תבוצע באופן משולב – הן פרונטלי והן בסיועה של הפלטפורמה של חברת בידספיריט, התורמת להשאת התמורה בצורה משמעותית; המנהל המיוחד מותיר את סוגית ויתור החייבים על דיור חלוף להכרעת בית המשפט.
נוכח האמור, אני קובע כדלקמן:
הבנק רשאי להמשיך בהליכי המימוש המשכון, בתיק ההוצאה לפועל, בפיקוח רשם ההוצאה לפעול והמנהל המיוחד.
