חיוב במחיר מופקע על נסיעה במונית

 לא ידרוש אדם ולא יגבה ולא ירשה לאחר לידרוש או לגבות - (2)   בנסיעה שבה לפי דרישת הנוסע לא הופעל מונה - שכר הסעה יותר מכפי שנקבע במחירון לאותה נסיעה; בהתאם לתקנות התעבורה, חוק הפיקוח, והוראות חלק ב' לתוספת בצו הפיקוח, בררת מחדל בעת נסיעה במונית "ספיישל", היא שנהג המונית חייב להפעיל מונה, שעל פיו ייקבע מחיר הנסיעה, ואולם לנוסע הזכות לידרוש כי מחיר הנסיעה יהיה התעריף האחיד שנקבע במחירון משרד התחבורה.

המחוקק הטיל את האחריות על הנוסע, וקבע תנאי מקדמי לתימחור לפי מחירון משרד התחבורה, קרי – על הנוסע לידרוש באופן אקטיבי כי לא יופעל מונה רץ. המחוקק לא הטיל את החובה על נהג המונית או כל אדם או גוף אחר להציע ולעניין את הנוסע בשתי האפשרויות המפוקחות העומדות בפניו, אלא רק חייב את אותו הנהג או גוף אחר להענות לדרישה כאמור של הנוסע.

המבקש טען כי בכך שהמשיבה אינה מאפשרת לנוסע לבחור כבר באפליקציה בתימחור הנסיעה לפי מחירון בכל הנסיעות הכלולות במחירון זה, היא מקעקעת את תכלית מחירון משרד התחבורה וצו הפיקוח - מניעת הפקעת מחירים בנסיעה במונית.

...

התקיימות התנאי שבסעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות אני סבורה כי בנסיבות העניין כפי שהן מתוארות לעיל, ניהול תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

אני מקבלת את עדות המבקש ואני סבורה כי די בכך להקים לו לכאורה עילה.

סוף דבר אני מאשרת את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

ר' גם ע"פ 2454/01 שהרבני נ' משרד התחבורה, פ"ד נו(3) 175 (2002) (להלן: "עניין שהרבני"), בו צוין כי: "אמת נכון הדבר: קביעתם של מחירי נסיעה במונית בידי הרשויות – כך על דרך של הפעלת מונה... נועדה, בראש ובראשונה, למניעתה של הפקעת מחירים". האם הסכום אותו גובה המשיבה במקרה של ביטול נסיעה על ידי הלקוח מהוה שכר הסעה השאלה הנ"ל הוגדרה כשאלה המרכזית.

אשר על כן, הגדרת הקבוצה תתוקן כאמור לעיל (כולל תיקונים סמנטיים) ותהיה כדלקמן: "כלל לקוחות המשיבה שחויבו בנגוד להוראות הדין בסך 10 ₪ בגין ביטול נסיעה על ידם, ואשר המשיבה לא השיבה להם סכום זה, וזאת החל מחודש נובמבר 2015 ועד מועד מתן פסק הדין בתובענה". סיכום מהטעמים המפורטים לעיל אני מאשר את בקשת האישור בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: "כלל לקוחות המשיבה שחויבו בנגוד להוראות הדין בסך 10 ₪ בגין ביטול נסיעה על ידם, ואשר המשיבה לא השיבה להם סכום זה, וזאת החל מחודש נובמבר 2015 ועד מועד מתן פסק הדין בתובענה". התובע המייצג ובא כוחו: כמפורט בכותרת החלטה זו. עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: הפרת חובה חקוקה; עוולה לפי סעיף 39 לחוק פקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996; עשיית עושר ולא במשפט.

...

אמנם, בקשתו להגשת תצהיר משלים שיסביר את מצב הדברים הוגשה באיחור, אך אין בכך משום חוסר תום לב. אני דוחה, אפוא, את טענת המשיבה להעדר עילה אישית של המבקש ולחוסר תום לב שלו, וקובע כי מתקיימים גם התנאים הנדרשים בסעיפים 4(א)(1), 8(א)(3) ו-8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

יוער כי המבקש אינו טוען כי הוטעה באשר לעצם המדיניות של המשיבה לגבות את דמי הביטול, ואם הייתה נטענת טענה זו, הייתה היא נדחית לגופה, שכן במדיניות השירות של המשיבה מצוין במפורש כי המשיבה גובה תשלום עבור ביטול הזמנה, בהתקיים תנאים מסוימים (ר' למשל נספח 5 לבקשת האישור).

אשר על כן, הגדרת הקבוצה תתוקן כאמור לעיל (כולל תיקונים סמנטיים) ותהיה כדלקמן: "כלל לקוחות המשיבה שחויבו בניגוד להוראות הדין בסך 10 ₪ בגין ביטול נסיעה על ידם, ואשר המשיבה לא השיבה להם סכום זה, וזאת החל מחודש נובמבר 2015 ועד מועד מתן פסק הדין בתובענה". סיכום מהטעמים המפורטים לעיל אני מאשר את בקשת האישור בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: "כלל לקוחות המשיבה שחויבו בניגוד להוראות הדין בסך 10 ₪ בגין ביטול נסיעה על ידם, ואשר המשיבה לא השיבה להם סכום זה, וזאת החל מחודש נובמבר 2015 ועד מועד מתן פסק הדין בתובענה". התובע המייצג ובא כוחו: כמפורט בכותרת החלטה זו. עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: הפרת חובה חקוקה; עוולה לפי סעיף 39 לחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996; עשיית עושר ולא במשפט.

תכלית מניעת הפקעת המחירים רלוואנטית לנסיעות מזדמנות, ולא לנסיעות לפי הסכם.

סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע כיצד משלימים בחוזה את פרט המחיר: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". מהו מחיר ראוי לנסיעה במונית במסגרת היתקשרות עסקית מהסוג בו עסקינן? כמובהר לעיל, מחיר ראוי זה אינו זהה בהכרח לאשר נקבע במחירון משרד התחבורה (שחל על נסיעות בין עירוניות מזדמנות) או למחיר של נסיעה על פי מונה במונית מזדמנת (שאינו מביא בחשבון את עלויות התפעול של המשיבה ואת המשא ומתן וההסכמות שנערכו בין הצדדים).

...

לכן איני מקבל את הטענה כי העדר פניה מוקדמת מבססת חוסר תום לב במקרה זה. אשר לסעדים, המבקשים עתרו לסעדים כספיים בגובה הכספים שנגבו ביתר.

מאחר שהמשיבה נוקטת לרוב בשיטת תמחור חדשה, אני סבור שאין צורך בצווים הללו.

סוף דבר הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נגד המשיבה מתקבלת בחלקה, ביחס לסוגיה של טעויות שיטתיות בחיוב בלבד, וזאת בתנאים הללו: חברי הקבוצה: כל מי שהתקשר עם המשיבה בהסכם של לקוח עסקי ושבשנים 2009–2016 נגבו ממנו בעד נסיעות ליעדים שבמחירון המוסכם תשלומים הגבוהים מאלה שבמחירון המוסכם.

מה ששמענו בבירור מפי המנכ"ל ונטען גם בתשובה לבקשה הוא שנוסע אשר פונה אל המוקד לשירות לקוחות של המשיבה ומלין על הפקעת המחיר, מופנה אחר כבוד למערך האכיפה של משרד התחבורה (עמ' 33, שורות 11–15, 25–27; עמ' 34, שורות 1–3, 9–11).

בכללן השאלה אם המשיבה אחראית כלפי לקוחותיה להפקעת מחירי הנסיעה במונית; אם היא התרשלה במילוי חובותיה; אם היא הפרה את תקנה 512 לתקנות התעבורה, את צו הפיקוח ואת חוק הפיקוח; אם כן – אם נגרם לחברי הקבוצה נזק עקב התרשלותה והפרת התקנה; אם המשיבה התעשרה שלא כדין על חשבון לקוחותיה; אם הפרה חוזה; אם חלקים מתנאי השמוש ביישומון הם תנאים מקפחים בחוזה אחיד; ואם המשיבה חבה בהשבתם של סכומי הכסף העודפים שנגבו מהחברים.

...

הטענה כי המשפטים שלפנינו נכנסים לגדרן של חזקות הקיפוח שבסעיף 4(1) ו-4(3) לחוק החוזים האחידים – מקובלת עליי, נכון לעכשיו.

בראי כל אשר לובן, אני סבורה כי בקשת האישור שלפניי מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ושל משפט המשותפות לכלל החברים בקבוצה.

ס ו ף ד ב ר התנאים הדרושים לאישור התובענה הייצוגית מתקיימים במלואם ולפיכך אני מאשרת אותה.

ארוע זה יכונה להלן - "הארוע השלישי". ביום 15.12.2019, לאחר שימוע שנערך לתובע ע"י וועדה מייעצת למנהל נתב"ג, עשה מנהל נתב"ג שימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 2(ב) לכללי רשות שדות התעופה (שמירה על הסדר בשדות התעופה) תשמ"ד-1984 (להלן - "כללי הסדר"), והורה בצו כי נאסר על התובע להכנס לתחומי נתב"ג למשך שנה, אלא אם כן הוא מגיע לנתב"ג כנוסע על פי כרטיס טיסה בתוקף ליום הטיסה.

התובע ויתר על תביעתו בעיניינו של דו"ח זה, וככל שהסרטון גם הוא צולם לאחר ה- 15.12.2019, אזי מתווסף נדבך נוסף לטענת הנתבעת ולפיה התובע "אינו מורשה". זאת ועוד, לא ניתן לנתק את האמור בכותרת המסמך (ראו מוצג ת/4) בה נאמר "נהג זה אינו מורשה", מתוכן המסמך בו מוזהר הנוסע, כי "קיימים מקרים של הפקעת מחירים על ידי נהגים לא מורשים", ומכאן שהנוסעים הפוטנציאליים מוזהרים מפני נהגים לא מורשים המפקיעים מחירים.

פירסום עפ"י דין לטענת הנתבעת, לאור קיומם של כללי המוניות, אשר קובעים מפורשות, כי כל הסעה של נוסעים באמצעות מונית מנתב"ג חייבת להיות באישור, אזי פשיטא כאשר התובע לא מציג היתר או אישור בגין הנסיעות שביצע הוא בגדר "נהג לא מורשה". לאור זאת טוענת הנתבעת, כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, בו נאמר כך: " לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

...

תום הלב משהגעתי לכלל מסקנה, כי עומדת לנתבעת טענת החסינות הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, ואף עומדת לה הגנת "אמת דיברתי" הקבועה בסעיף 14 לחוק, אזי מתייתר הדיון בטענת ההגנה הנוספת שהעלתה הנתבעת, ולפיה הפרסום נעשה בתום לב, היות שבמישור היחסים בינה לבין ציבור הנוסעים העוברים בנתב"ג הייתה לה " ... חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום.", ולכן עומדת לרשות הגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 30,000 ₪.