חיוב בהפקדת ערובה להוצאות סמכות בימ"ש להורות על הפקדת ערובה

הסמכות שניתנה לביהמ"ש להורות על הפקדת ערובה קיבלה ביטוי בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סד"א).

בהתאם למסקנתו של ביהמ"ש קמא, המבקשת עמדה בנטל הרובץ לפתחה, ובמקרה זה היה נכון להורות על דחיית הבקשה להפקדת ערובה אף ללא בחינת שאלת סכויי ההליך, שכן: ".על פי האמור בסעיף, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להטיל על התובע המאוגד כאמור להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הנתבע, אלא אם כן היתקיימו שני תנאים חלופיים: בית המשפט סבר שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; או שהחברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע" (רע"א 10671/08 CME Devices LLC נגד קיסריה אלקטרוניקה בע"מ, פס' 10 (2.3.09); ראו גם : רעא 6528/14 ‏ ‏ רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל, פס' 5 (18.1.15).

...

והשני, למקרה וביהמ"ש ישתכנע כי אין זה ראוי לקבל את הבקשה בהתבסס על השיקולים העומדים ביסוד תקנה 519, אותם מניתי לעיל (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 13 (11.2.09)) בחזרה לענייננו, המבקשת הגישה לעיונו של ביהמ"ש קמא מסמכים מהם בימ"ש קמא התרשם בדבר יציבותה הכלכלית, ומסקנה זו הוא ציין בסע' 8 להחלטה בזו הלשון: "בעניין זה, נראה היה כי התובעת עמדה בנטל הרובץ עליה להוכחת יכולתה הכלכלית לעמוד בהוצאות הנתבעת". המסקנה הינה, כי המבקשת עמדה בנטל והוכיחה איתנות כלכלית, כן שכנעה שלא קיים חשש כי בסוף ההליך, היה והתביעה שהגישה תידחה או תימחק, אזי המשיבה תמצא בפני שוקת שבורה ולא תצליח לגבות את הוצאות המשפט שיפסקו לטובתה.

ביהמ"ש נמק מסקנה זו בסע' 9 להחלטה : "שכן לא מצאתי סיכויים גבוהים , לכאוריים חד משמעית להצלחה או כישלון בתובענה, זאת ביתר הדגשה משטרם נשמעו הוכחות וכי מדובר בטענות שדורשות חוות דעת מומחה לעניין טיב הסחורה שסופקה". החלק הראשון אינו בהיר דיו ואף משתמע לשני פנים.

במקרה זה ביהמ"ש קמא נתפס לטעות ביישום ההלכה, הטעות הינה בולטת ומחייבת היא התערבותה של ערכאת הערעור לשלם תיקון טעות זו. לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל והחלטתו של ביהמ"ש קמא מבוטלת.

טוענת המערערת כי סעיף 6 לאמנת ניו יורק ותקנה 4 לתקנות לבצוע אמנת ניו יורק מעניקים לביהמ"ש הדן בבקשת אכיפת פסק הבוררות סמכות כפולה: להורות על עיכוב בירור הבקשה לאכיפה בכפוף להגשת בקשה לביטולו של הפסק בביהמ"ש המוסמך במדינה בה ניתן ולהורות כי על המתנגד לאכיפת הפסק להפקיד "ערובה מתאימה" במנותק מהבקשה לביטולו שהוגשה בביהמ"ש המוסמך במדינה בה הוא ניתן.

המערערת מבקשת לקבל את העירעור, לדחות את העירעור שכנגד ולחייב את המשיב בהפקדת מלוא סכום פסק הבוררות, העומד נכון ליום הגשת הבקשה על סך של 11 מיליון דולר ולחלופין לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בגובה 75% מסכום פסק הבוררות או בכל שיעור משמעותי אחר לצד חיוב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. טענות המשיב (והמערער שכנגד) בעירעור ובערעור שכנגד המשיב טוען כי מעולם לא הודה בתוקפו של הסכם הבוררות, ולראיה מפנה למכתב מיום 13.03.2011 המיועד למערערת באמצעות מנהלה בו היתנגד המשיב לדרישה לפירעון ההלוואה.

...

המשיב מלין על השתת הערובה בגובה 2 מיליון ₪ בטענה כי ירד מנכסיו ותמנע ממנו האפשרות להתגונן מפני אכיפת הפסק ובירור טענתו כי הסכם הבוררות מזויף ומבקש לדחות את הערעור, לקבל את הערעור שכנגד ולחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. דיון והכרעה סבורה אני כי דין הערעור והערעור שכנגד להדחות.

" (ההדגשות שלי – ש.ד.) לאור תקנה 4 לתקנות לביצוע אמנת ניו יורק, סעיף 29 לחוק הבוררות והקביעה בעניין אי.איי.אם המפנה לדין הישראלי כאשר האמנה אינה מסדירה את הפרוצדורה להגשת הבקשה להכרה ולאכיפה ולהגשת ההתנגדות, אני סבורה כי סעיף 29 לחוק הבוררות, המאפשר לביהמ"ש בישראל להורות על הפקדת ערובה בבקשה לאישור פסק בוררות חוץ, חל בענייננו.

הבקשה לביטול פסק הבורר בתמצית : הבקשה לביטול פסק הבורר הושתתה על מספר עילות הקבועות בסעיף 24 לחוק: 24(3) העידר או חריגה מסמכות של הבורר; 24(4) אי מתן היזדמנות נאותה לטעון טענות או להביא ראיות; 24(5) הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו; 24(6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; 24(7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; 24(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור ו- 24(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

הלכה היא כי בית משפט לא יורה על הפקדת מלוא סכום פסק הבוררות כתנאי לקיום הדיון בבקשת הביטול, אלא על הפקדת חלק מן הסכום בלבד כערובה (רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בן עזריה בע"מ, פס' 12 (1.2.2015); רע"א 5603/10 זורמל בע"מ נ' ניקורית בני ברק בע"מ (24.10.2010); רע"א 7592/08 פי.די.די. יהלומים בע"מ נ' I. DO. Diamonds Inc, (6.10.2008); רע"א 3482/13 Interton Inc נ' Avr Communication Ldt (19.6.2013)) המבקשות ביקשו להעמיד את סכום הערובה על סך של 450,000 ₪ וכן לחייב המשיבות בהפקדת ערבון להבטחת הוצאותיהן על סך נוסף של 50,000 ₪.

...

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המשיבות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח איתנות כלכלית באופן המצדיק סטיית ממאזן הנוחות לכיוונן, וזאת גם בכל הקשור לחזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות.

מכל האמור לעיל, במקרה דנן, איני רואה טעם לחריגה מהנורמה שנקבעה בפסיקה.

סיכום : נוכח האמור לעיל מתקבלת הבקשה להורות על מתן ערובה למילוי פסק בוררות, בהתאם לסעיף 29(א) לחוק הבוררות בסך של 300,000 ₪ וכן הבקשה לחיוב המשיבות בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות בסך של 40,000 ש"ח. הסכומים יופקדו במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד.

המבקש מכחיש כי הציע למשיבה פיצוי אלא מתייחס לעמדתו בכתב ההגנה כהצעה להמשך פעילות משותפת; מכחיש כי המבקש והמשיבה היו שותפים; כי מטרת ההליך הנו למעשה "תביעת נקם ותו לא שהוגשה כנגד עובד של המשיבה בסכום מופרך לחלוטין"; כי לביהמ"ש סמכות שבשיקול דעת להורות על הפקדת ערובה והמשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי נסיבות העניין וסכויי התביעה מצדיקות אי הפקדת ערובה.

המסגרת הנורמאטיבית: סעיף 353א לחוק קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". הפסיקה פירשה את ההוראה האמורה ככלל, קרי, שכעקרון על כל חברה תובעת יש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם קמו נסיבות לפטור אותה מהפקדתה.

...

בתגובתה טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה על הסף בהיעדר תשתית עובדתית וכאשר לא צורף תצהיר תומך בבקשה.

מהלכה ליישומה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות; בבקשה; בתגובה ובתשובה לה. סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל אך יש להעמיד את סכום הערובה על סך של 100,000 ₪, להלן טעמיי.

בשקלול השיקולים הללו הנני מורה למשיבה להפקיד סך של 100,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש שיופקדו בקופת ביהמ"ש בתוך 30 יום ממתן החלטתי זו. מעקב מזכירות בהתאם.

המזכירות תשגר את החלטתי לידיעת הצדדים ובאי כוחם ותסגור את בקשה מס' 3 בתיק.

מכל אלה, שלמה בדיעה כי יש לחייב את בארי בהפקדת ערובה משמעותית להבטחת הוצאותיו בהליך זה. מנגד, בארי בדיעה כי אין לסווג את ההליך כחסר סכויים ובעניין זה הוא חזר וסקר את ההשתלשלות לה טען בהמרצת הפתיחה.

דיון והכרעה הסמכות שניתנה לביהמ"ש להורות על הפקדת ערובה נקבעה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

...

בשים לב לסיכויי ההליך, מורכבותו, העובדה כי בארי לא הצביע על נכסים או זכויות בישראל גם לא בארה"ב, אני מקבל את הבקשה ומחייב את בארי בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪.

סוף דבר מקבל את הבקשה, ומחייב את בארי בהפקדת ערובה כספית בסך 20,000 ₪; אשר תופקד בקופת ביהמ"ש במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מוגבלת בזמן עד 15.2.18.