הסמכויות של מועצות מקומיות מופיעות בסעיף 146 לצוו המועצות המקומיות:
המועצה מוסמכת, בשים לב להוראות השר ובמידה שאין בכך משום סתירה לכל דין, לפעול בכל ענין הנוגע לציבור בתחום המועצה, ובכלל זה יהיו לה סמכויות אלה:
(1) לקיים סדר, שילטון תקין וביטחון;
(2) לדאוג לפיתוח תחום המועצה, לשיפורו ולקידום עניניהם הכלכליים, הסוצאליים, החברתיים והתרבותיים של תושביו או של כל חלק מהם;
(3) לשמש נאמן או אפוטרופוס לכל ענין צבורי;
(4) להקים, להחזיק ולנהל שירותים, מפעלים ומוסדות שהם, לדעת המועצה, לתועלת הציבור;
(5) להקים ולקיים בנינים ולעשות עבודות ציבוריות;
(6) להסדיר, להגביל או לאסור את הקמתם ואת הנהלת עניניהם של כל שירות, מיפעל ומוסד צבורי, או כל סוג שבהם, לרבות קביעת מחירים, אגרות ושאר תנאים לשימוש בהם ולהנאה מהם וקביעת ימים ושעות לפתיחתם ולסגירתם;
(7) להסדיר, להגביל או לאסור את הקמתם של עסקים, מלאכות ותעשיות או של כל סוג מהם, למעט בנקים, ולקבוע ימים ושעות לפתיחתם ולסגירתם; והכל בכפוף לכל פטור שהשר הורה עליו בצו;
(8) לקבוע סדרים, להטיל איסורים והגבלות, לאחוז באמצעים ולחייב תושבים, בעלים ומחזיקים שהם יאחזו באמצעים - כדי להבטיח את בריאות הציבור, את הסדר ואת הביטחון, למנוע הופעתם והתפשטותם של מחלות ונגעים (ולרבות מחלות ונגעים של בעלי חיים וצמחים), ולבערם, להשמיד מזיקים או בעלי חיים שאין להם בעלים, למנוע דליקות ולכבותן, להורות בדבר שמירת המראה של חזיתות הבתים, לרבות סיודן ושיפוצן, לסלק מפגעים ולמנוע תקלות, לרבות הריסת בנינים מסוכנים או מזיקים לבריאות;
(9) להסדיר, להגביל או לאסור את גידולם, החזקתם או מכירתם של חזירים ואת החזקתם או מכירתם של בשר חזיר או מוצריו;
(10) להסדיר, להגביל או לאסור רוכלות, תגרנות רחוב, צלומי רחוב, פירסומת רחוב, איסוף כספים ברחוב וכיוצא בזה;
(11) להסדיר עניני השקאה, מרעה ומניעת סחף, וכל ענין בעל ערך חקלאי שהסדרתו היא לטובת כלל החקלאים בתחום המועצה;
(12) (בוטל);
(13) לעשות את כל הדרוש להכנתו של המשק לשעת חרום ולהפעלתו בשעת חרום, לרבות ארגונם והסדרתם של אספקת מצרכים ושירותים חיוניים.
ברע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עריית חיפה, פ"ד נד(2) 16 (2000), שבו דן בית המשפט העליון בהטלת אגרת פינוי אשפה על מדינת ישראל הפטורה מתדלום ארנונה בעמ' 25, נאמר:
דומה, כי רשימת השירותים, שפורטה על ידי העיריה (ובהם שירותי פינוי אשפה- ר'.ס' ) כשירותים שבגינם משולמת אגרת פינוי אשפה, כוללת חלק נכבד מן השירותים, שהעיריה מעניקה לתושביה כנגד תשלום הארנונה הכללית, ועל כן, צודקת המדינה בטענתה, כי למעשה יש לראות בחיוב לשלם אגרת פינוי אשפה לפי סעיף 27(ב) לחוק העזר, עקיפת הפטור מארנונה כללית וחיוב בארנונה כללית, שהוכתרה בשם אחר (וראו: ע' שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות (1998, כרך א) 455).
נוסיף בהקשר זה, כי תשלומי הארנונה שהרשות המקומית גובה מן התושבים, מטילים עליה לא אך חובה משפטית לדאוג לטפול בפסולת.
בית המשפט ציין כי מקום שבו הפסולת שמייצר עסק אינה שיגרתית ומהוה חלק מהליך ייצור הכנסותיו, ניתן לידרוש ממנו לשאת גם בעלויות פינוי הפסולת.
...
לפיכך, נראה לי נכון ליתן למועצה שהות מספקת לתקן את חוק העזר, בין בדרך של קביעת שיעורי אגרה סבירים ועדכניים, שיביאו בחשבון את העלויות לפינוי פסולת חריגה של מפעל, תוך התחשבות בחובתה לפינוי פסולת בסיסית, או לחליפין, לתקן את חוק העזר כך שיכלול הוראות מתאימות בדבר הטלת חובת פינוי עצמי של פסולת מפעלים.
על כן, אני מורה כי על המועצה לפעול להסדרת חוק העזר בהתאם לאמור לעיל, תוך 6 חודשים.
לאור האמור אני מורה כי המועצה תשלם לעותרת הוצאות העתירה בסך של 7,500 ₪.
