חיוב בהוצאות בוררות במהלך ההליך

בית המשפט המחוזי תיאר את ההיתלבטות בסוגיה זו, שיש לה שני פנים: מצד אחד, ההוצאות הנן טפלות להחלטה עצמה, בבחינת הולך הטפל אחר העיקר, ועל כן ישנן רגליים לסברה כי גם נושא ההוצאות שנפסקו בהליך הביניים, יידון רק במסגרת בקשה לאישור או לביטול פסק הבוררות הסופי; מצד שני, ניתן לטעון כי בעת שפסק הבורר חיוב בהוצאות שאין לו קשר לתוצאת הבוררות, הרי שלכאורה סיים הבורר בנושא זה את מלאכתו.

...

לפיכך, יישום מבחן הסעד על ענייננו מוליך למסקנה כי יש לראות בהחלטה זו "החלטה אחרת", אף אם סוגיית ההוצאות (בהליך הביניים) הוכרעה באופן סופי על-ידי הבורר.

לשיטתי, פניית המשיבות לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יעשה שימוש בסמכותו זו וייתן צו עשה המאשר את החלטות הבורר ביחס לתשלום הוצאותיהן, מהווה הלכה למעשה "מסלול עוקף" להליך שנקבע בחוק לאישור פסק בוררות, ואין לאפשר זאת.

סוף דבר: אני מצטרפת, כאמור, לחוות דעתו של חברי, השופט ד' מינץ.

לאחרונה נקבע כי גם הוצאות הנפסקות בגדרה של החלטת ביניים דינן כהחלטת הביניים עצמה, אין ניתן לנתקן אותן מההחלטה, ואינן יכולות לשמש נושא להגשת בקשת ביטול או אישור: "החלטה המחייבת בעל דין בתשלום הוצאות במהלך הליך הבוררות היא החלטה דיונית מובהקת שהתעוררה אגב ניהול ההליך, והיא אינה נמנית עם אותן החלטות המכריעות בסעד מן הסעדים שפורטו בכתבי הטענות ושהן במוקד הסיכסוך בין בעלי הדין. לפיכך יישום מבחן הסעד על ענייננו מוביל למסקנה כי יש לראות בהחלטה זו 'החלטה אחרת' אף אם סוגיית ההוצאות (בהליך הביניים) הוכרעה באופן סופי על ידי הבורר" (רע"א 5526/18 זוהר יפה ואח' נ' דורית (יפה) דיאמנט ואח', פסקה 3 לפסק דינה של השופטת וילנר, ניתן ב-13.12.2018).

לא בכדי וכדי למנוע את החשש מהתשת המשיבים ולייאושם מהליך הבוררות מחמת משיכת הבוררות והגדלת הוצאותיה, מצא לנכון הבורר לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים, עוד בטרם מתן פסק בוררות.

...

התוצאה הבקשה לביטול פסק הבוררות, לביטול החלטות הביניים ולאישור פסק הבוררות - נדחית.

הבקשה להעברת הבורר מתפקידו - נדחית.

המבקשים ישלמו את הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד כדלקמן: למשיבה 1 - סך של 20,000 ₪; למשיב 2 - סך של 15,000 ₪; למשיב 3 - סך של 20,000 ₪.

עם זאת, למרות שבית המשפט פטר את המבקש מכל תשלום כלפי המשיב, חויב המבקש בהוצאות המשיב בסך של 7,500 ש"ח. בפי המבקש טענות כרימון נגד פסק הדין והוא תוקף את כל קביעותיו של בית המשפט המחוזי.

היינו, הוא אינו יכול לטעון מצד אחד שאין מקום לחייב את העמותה בשל כך שהוא לא ייצג אותה בהליך הבוררות ובעת ובעונה אחת לטעון מצד שני כי הוא עצמו אינו מחויב על פי הפסק.

...

אכן בסופו של דבר העמותה היא זו שחויבה על פי הפסק ולא המבקש.

בסופו של דבר הבקשה נדחית, אך מפני שלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

עוד נטען כי הבורר גורר את הצדדים למצב בלתי אפשרי, לאור הצורך לממן מספר לא מבוטל של מומחים ששכרם כבר "מסתכם במאות אלפי שקלים"; גם לשאת בתשלומי הביניים של שכר טירחת הבורר בגין בוררות הנמשכת נכון להיום על פני עשר שנים, עד כי המבקשים, היורשים של 75% מהעזבון עתיר מיליונים, נקלעו לחיסרון כיס, אינם יכולים לעמוד בנטל ההוצאות של ההיתדיינות המשפטית "ונאלצים לשוב ולבקש הלוואות מיליוני שקלים מחברות העזבון". כן נטען כי הבורר גם נוקט בהליכי ביניים מרובים ומיותרים תוך חיוב המבקשים בהוצאות.

הבוררות גם מתאפיינת בהרחבה יתרה ובלתי נידרשת, תוך ציטוטים מיותרים מהחלטות קודמות, בבקשות שניתן היה להכריע בהן על ספן בהחלטות קצרות ללא סבב של תשובות ותגובות, וכך לחסוך גם חיוב בהוצאות, גם שכ"ט בורר, וגם ובעיקר - בזמן.

...

במקום לדחותן על הסף בהחלטה קצרה המחזיקה מספר שורות, הבורר מוצא לנכון להעביר כל בקשה שכזו לסבב תגובות, להוציא תחת ידיו החלטה ארוכה ומנומקת, לעיתים מצטדקת, לעיתים מתפלמסת ("...נהפוך הוא, מי שגרם לעיכובים בהנעת ההליך הם דווקא המבקשים", "אני סבור שיש בהגשת הצעות הרכישה משום ניסיון לחתור תחת החלטת הבורר..."), לשלוח חשבון שכ"ט, להמתין שזה ייפרע ורק אז לשחרר את ההחלטה.

. האם די בכל האמור לעיל כדי "להעביר את הבורר מתפקידו" ו".

גם אז אני סבורה, בהלימה לעמדת הבורר הבאה לידי ביטוי בתשובתו, כי אף בהכרעה מעין זו יסיים הבורר את תפקידו.

בפסק הדין התקבלה בקשת הביטול ונדחתה בקשת האישור, תוך חיוב המבקשים בתשלום הוצאות המשיבים ושכר טירחת בא-כוחם.

במהלך בירור ההליכים בבית המשפט קמא התאפשר למבקשים להגיש עותק מתאים למקור של פסק הבוררות, הכולל את חתימותיהם של כל הבוררים, אך זה לא הוגש, מאחר שעל-פי טענת המבקשים, לא עלה בידיהם לאתר עותק כאמור.

...

המשיב 3 לא הגיש בקשת ביטול מטעמו, אלא רק תגובה לבקשת האישור, אך על-פי פסק-דינו של בית המשפט קמא, הצדדים ראו בו כמי שהצטרף אל בקשת הביטול, אף שבסופו של דבר לא הוגש סיכום טענות מטעמו.

לנוכח מסקנתו זו הוסיף בית המשפט קמא, כי מקובלת עליו טענת המשיבים כי נושא הבעלות לא יכול היה לשמש נושא להליך בוררות בין הצדדים ולפיכך בהתאם לסעיף 3 בחוק הבוררות, ממילא אין תוקף להסכם בוררות בנושא כאמור.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה ובפסק-דינו של בית המשפט קמא, משנמצא כי בקשת רשות הערעור נעדרת סיכוי להתקבל ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים.