מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חיוב בארנונה בגין החזקת מפתחות הנכס

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

שהרי מובן, שבמצב זה לא תהיה השוכרת זכאית לידרוש את מפתחות הנכס בשנית.
אפילו סך של פחות מ-1000 ₪, המבטא תשלומים קטנים ספציפיים לרשויות, שלכאורה אכן הוכחו (מבחינת תשלומם; גם אם לגבי אחד מהם נכון היה לקבוע כי לא הוכח, לאור ההחלטה בדיון המונעת הגשת הקבלה עליו כראיה) – קשים לביסוס מצד חיוב הנתבעת בתשלומם (להמחשה: אחד הסכומים הוא תשלום ארנונה, ומבוקש לגביו לחייב את הנתבעת באופן חלקי בשל המשך ההחזקה במחסן – כאשר כלל לא ברור שהיה חיוב ארנונה לגבי המחסן, ולא ברור החישוב שהביא את התובעת לייחס לנתבעת סכום כזה ולא אחר).
...
משכך, אין מנוס אלא לדחות גם את תביעתה.
לא מיותר לציין, אם כי במאמר מוסגר, כי ממילא היה ככל הנראה גורל התביעה להידחות, לפחות ברובה הגדול, באשר גם רוב טענותיה של התובעת לגוף העניין לא הוכחו.
תוצאה אופרטיבית הפועל היוצא הוא, שהתביעות נדחות, הדדית.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בבר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17.4.2008) הסכימו שופטי ההרכב שישבו בדין באותה פרשה, כי יתכנו נסיבות חריגות אשר בהתקיימן יהיה מקום לראות את המחזיק היוצא כמי שמילא את חובתו לפי סעיפים 325-326 לפקודת העיריות כך שלא יחויב בארנונה בגין התקופה בה לא החזיק בנכס בפועל, וזאת גם אם לא מסר הודעת חדילה בכתב אודות שינוי זהות המחזיק בנכס.
עם זאת, החל ממועד פינוי הנכס על-ידי חברת דיזל ביום 1.7.2009, ועם החזרת המפתחות והשליטה בנכס לידי המערער, הפך המערער להיות בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס לגבי התקופה הנדונה, ולפיכך הוא המחזיק בפועל בנכס לצרכי החיוב בארנונה.
...
בחינת טענותיו של המערער מובילה, אפוא, למסקנה כי סיכוייו הלכאוריים של הערר לגופו, אינם מרשימים (בלשון זהירה).
סוף דבר בהתחשב במכלול הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר לדחות את בקשתו של המערער להארכת מועד להגשת ערר על תשובת מנהל הארנונה מיום 14.6.2015.
לפיכך, הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2017 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

         התובעת הנה עריית כהגדרתה בפקודת העיריות, המופקדת, בין היתר, על גביית דמי ארנונה בגין נכסים המצויים בתחומה המוניציפאלי;  חברת מורן תעשיות אלקטרוניות בע"מ (להלן: החברה) נרשמה בספרי התובעת כמחזיקה בנכס מסחרי המצוי בתחום השיפוט של התובעת, ברח' דוד פנקס 17 ראשון לציון (להלן: הנכס), אולם לא שילמה את דמי הארנונה החל מיום 1/11/2009 ועד ליום 28/2/2011.
              אף עילת התביעה שונתה, והתובעת לא מבקשת עוד לחייב את הנתבע בשל היותו בעל השליטה בחברה, אם כי כמחזיק ישיר בנכס, משטוענת כי מפתחות הנכס, וממילא החזקה בו, הועברו לידי הנתבע ביום 30/8/2010 על ידי מפרקי החברה.
אף בחינת סבירות ההחלטה להטיל על הנתבע ארנונה כמחזיק מביאה למסקנה זהה, בהיתחשב ברציונאל של חיוב המחזיק למעשה בארנונה והיעדר אפשרות הנתבע להסתמך על אי חיוב מקום בו הוא עצמו, כאדם המשכיר את הנכס מעל ל- 20 שנה (לשיטתו), נימנע מיידוע התובעת כי הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
...
         הנתבע מכחיש את טענות התובעת, וגורס כי יש לדחות את התביעה.
אף בחינת סבירות ההחלטה להטיל על הנתבע ארנונה כמחזיק מביאה למסקנה זהה, בהתחשב ברציונל של חיוב המחזיק למעשה בארנונה והעדר אפשרות הנתבע להסתמך על אי חיוב מקום בו הוא עצמו, כאדם המשכיר את הנכס מעל ל- 20 שנה (לשיטתו), נמנע מיידוע התובעת כי הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
הנה כי כן, בנסיבות המקרה שלפנינו, האיזון בין טובת הציבור וזכות הפרט מביא למסקנה לפיה יש לפטור את הנתבע מהארנונה כל עוד החזיק בנכס כבעל מניות של החברה שבפירוק ולחייבו החל ממועד סיום חוזה השכירות שבינו כחוכר והחברה.
סיכומו של דבר, הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 14,545 ₪ כאשר הסכום נושא ריבית עירונית וצמוד למדד החל מיום 15/5/15 ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

מכאן משתמעת מסקנה נוספת : משמודיע אדם כי הוא חדל להיות מחזיק בנכס מסוים ואינו מודיע מיהו המחזיק החדש - מוחזק הבעלים כחייב בארנונה בשל הנכס, אלא אם כן הודיע הבעלים לעירייה מיהו המחזיק החדש.
זאת ועוד, גם אם תיתקבל טענתו של בראנסה כי הסכם השכירות שנחתם עם רעייתו איננו פקטבי והאשה באמת החזיקה בנכס , למטרה כזו או אחרת, הרי שהתנהלותו של בראנסה, שכפי שעלתה מהראיות שהוצגו, לרבות אי החזרת מפתח הנכס לבעלים , מביאה למסקנה כי מדובר, למצער, במחזיקים בנכס במשותף – הן בראנסה והן רעייתו, ובנסיבות אלה חלות הוראות סעיף 316 לפקודת העיריות , המטיל על מחזיקים במשותף בנכס חבות במסי הארנונה ביחד ולחוד.
...
בנסיבות אלה, כאשר לא נשמע קולה של הרעייה כלל - המסקנה היא כי אין ליתן אמון בעדותו של בראנסה , וכי המחזיק בנכס במשך כל התקופה היה למעשה בראנסה ולא רעייתו, ולמצער – שניהם החזיקו בנכס במשותף.
זאת ועוד, גם אם תתקבל טענתו של בראנסה כי הסכם השכירות שנחתם עם רעייתו איננו פיקטיבי והאישה באמת החזיקה בנכס , למטרה כזו או אחרת, הרי שהתנהלותו של בראנסה, שכפי שעלתה מהראיות שהוצגו, לרבות אי החזרת מפתח הנכס לבעלים , מביאה למסקנה כי מדובר, למצער, במחזיקים בנכס במשותף – הן בראנסה והן רעייתו, ובנסיבות אלה חלות הוראות סעיף 316 לפקודת העיריות , המטיל על מחזיקים במשותף בנכס חבות במסי הארנונה ביחד ולחוד.
סוף דבר לאור כל האמור אני קובעת , כי בראנסה הוא האחראי לתשלום חוב הארנונה בשל הנכס לתקופה שבמחלוקת , דהיינו לתקופה שבין 1.7.03 ועד ליום 31.12.06, ומשהגעתי למסקנה זו – מתייתר הצורך לבחון האם קוטוב , כנאמן ההקדש, חייב בארנונה בשל התקופה האמורה.
לפיכך, התביעה נגד בראנסה (ת.א. 701125/07) – מתקבלת, ואילו התביעה נגד קוטוב (ת.א. 50654-12-11) – נדחית.
אשר להוצאות: בראנסה ישלם לתובעת, בשל התביעה בת.א. 701125/07 , הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח. התובעת תשלם לקוטוב , בשל התביעה בת.א 50654-12-11 , הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח. הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל .

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עם סיום תקופה זו, ולאחר שהצטברו חובות ארנונה בנכס עקב אי תשלום הארנונה על - ידי מישפחת סיגל, ביצעה העיריה ביקורות בנכס שבהן נמצא שאין הם מחזיקים עוד בנכס, ולפיכך החל מיום 01.10.07 הטילה העיריה את תשלומי הארנונה בגין הנכס על בעליו לאחר בירור ואישור מר ליאון סיגל.
לקבל את טענות המערערים לפיהן הם (או העזבונות) לא היו המחזיקים בנכס וזאת עד לחודש אוגוסט 2009 וכי השטח לחיוב אינו עולה על 202 מ"ר. המשיב לטענת המשיב מדובר בניסיון נוסף של המערערים להיתחמק מתשלום ארנונה אשר הוטלה כדין לפני למעלה מעשור בגין הנכס שבבעלותם בטענה שהנכס אינו ראוי לשימוש על-פי סעיף 330 לפקודת העיריות.
בנכס הייתה מערכת אבטחה מיתקדמת וכלים סניטריים וכי בעל השטח השכן החזיק במפתח לנכס, מצביעים כי השמוש בנכס לא היה חד פעמי וכי השמוש בנכס אפשרי על אף טענות העוררת כי הנכס איננו ראוי לשימוש " בנוסף עיינה הועדה בתמונות וקבעה:
...
כפי שנפסק בפסק דינה של כב' השופטת נאור: "משהגענו למסקנה כי אין לבחון עלות שיפוץ "סבירה" או "כדאיות כלכלית" במסגרת השאלה האם בניין "ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו" עדיין יש לבחון כיצד בסופו של דבר בכל זאת תוכרע השאלה.
בסופו של דבר ובהוראת בית המשפט במסגרת העתירות שהוגשו אף תיעדה את הדברים בפרוטוקול הסיור ונימקה את ההחלטה כנדרש כדי שבית המשפט יוכל לבחון באופן ממשי את פועלה ושיקוליה.
סבורתני לפיכך כי החלטת וועדת הערר בנסיבות העניין מנומקת, ומפורטת, וכי ההחלטה נתנה לאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים בהתאם לדין ולפסיקה, תוך הסתמכות על הניסיון המקצועי של חברי הוועדה, הראיות, מראית עיניהם בסיור שערכו, ולא נמצא פגם בהחלטה המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. התוצאה לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו