חיוב באגרה בגין מרפסות שאינן מקורות

חוות דעת מטעם היועץ המשפטי לממשלה שצורפה כנספח 1 לתגובת המשיבה תומכת בעמדתה, חרף העובדה שעניינה הוא תשלום אגרת בנייה הן בגין מרפסות מקורות ובגין מרפסות שאינן מקורות; וכך נכתב בה לעניין תשלום אגרות בנייה: "24. המפרט המצורף לבקשה להיתר מיפרט את כל שטחי הבנייה המבוקשת, הן את אלו שמובאים בחשבון בחישוב אחוזי הבנייה המותרים, והן את אלו שאינם מובאים בחשבון בחישוב אחוזי הבנייה. הן שטחים עקריים, הן שטחי שירות, וכן שטחים בלתי מקורים (לדיעה השונה בעיניין בפסק הדין בן עזרא נתייחס בהמשך). המפרט נותן איפוא את מספר המ"ר שיש לחייב, לפי כל אחד משני הפירושים...

...

אינני מקבלת טענה זו, ויפים לענייננו הקביעות ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.12) נקבע בעניין זה: "...יש להדגיש כי נוסח סעיף 8(א)(1) קובע שהתובענה הייצוגית נדרשת לעורר שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה. נוסחו של סעיף זה אינו דורש כי משקלן של השאלות המשותפות לחברי הקבוצה יהיה גבוה ממשקלן של השאלות האינדיבידואליות, אלא די בכך שקיימות שאלות משותפות כלשהן" (בפסקה 10).

סעיפים 8(א)(3)-(4) - תום לב נוכח התנהלות ההליך עד כה, לא ניתן לקבוע שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך שאינה הולמת או בחוסר תום לב. סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת בשינויים כעולה מהגדרת הקבוצה ומהגדרת השאלות המשותפות.

על פי סעיף 25 בחוק תובענות ייצוגיות, יפורסם הפרק האחרון להחלטה זו (שכותרתו "סוף דבר") בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה בשפה העברית.

המבקשת סומכת את בקשת האישור על דחיית השרים את הבקשה לשינוי תעריף הארנונה על מרפסות פתוחות (מרפסות שמש), ועל כן לדידה המשיבה לא הייתה רשאית לגבות ארנונה בגין מרפסות אלו לפי תעריף "מגורים". המשיבה כאמור טוענת כי החיוב של מרפסות פתוחות (מרפסות שמש) עד 12 מ"ר בתעריף גג צמוד מקורו בטעות וגם הבקשה אשר הופנתה לשרים להעלאה חריגה, הוגשה בטעות, שכן מדובר בהבהרה בלבד של הנוסח הקיים שאינה דורשת את אישור השרים.

על האמור יש להוסיף היבט נוסף מבחינת פרשנות תכליתית: בעע"ם 7367/15 אליה נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה חולון (פורסם באר"ש, 31.5.2018) – נדחתה הטענה כי אין לחייב באגרת בניה בגין מרפסות פתוחות, זאת חרף העובדה כי התקנות לעניין אגרת בניה קובעות כי חישוב שטחי בניה לקביעת אגרות ייעשה לפי תקנות אחוזי הבניה ואלו חלות על שטחים מקורים בלבד.

מכאן כי חיובם ב 30% כאילו היו גג צמוד מקורם בטעות ועל כן חיובם יהווה "הטלת ארנונה לראשונה". בסופו של יום, בהעמידי זה מול זה את פרשנות "מרפסות פתוחות (מרפסת שמש)" כנכללים במונח "מרפסות" או כנכללים בהגדרת "גג צמוד", בהנתן כי מדובר במרפסת שאינה עולה על 12 מ"ר והמהווה באופן מובהק חלק בלתי נפרד מהדירה כהמשך ישיר ממנה, שאינה מרפסת גג, גם לא בבניין מדורג, הרי שיש ליתן עדיפות לפרשנות המכלילה מרפסת פתוחה בכלל "מרפסות". לאור כל הנימוקים דלעיל, נראה בעיניי כי התנאי לפיו קיימת אפשרות סבירה כי התובענה הייצוגית תוכרע לטובת הקבוצה, אינו מיתקיים במקרה דנן.

...

לפיכך מקובלת עלי פרשנות המשיבה לפיה המונח מרפסות כולל בתוכו כל סוג של מרפסת, מרפסת מקורה או מרפסת פתוחה (שמש) עד לשטח של 12 מ"ר, והוספת המילים: "ומרפסות פתוחות (מרפסות שמש)", אינה מעלה ואינה מורידה שכן הגדרת "מרפסת" אינו מבחינה בין מרפסת שמש למרפסת אחרת.

סוף דבר בקשת האישור נדחית.

נדחית התביעה האישית.

הודעת המשיבה חד משמעית ועליה היא חזרה בכתבי טענות נוספים, הנתמכים בתצהירים שנמסרו על ידי בעלת התפקיד הנוגעת בדבר, ולפיהם החל מהיום הקובע חדלה המשיבה להוציא הודעות חיוב עבור אגרת תעול בגין מרפסות שאינן מקורות.

...

מהמקובץ עולה כי המשיבה חדלה במועד הקובע מגביית אגרת תיעול בגין שטחי מרפסות מקורות, בכך שבמועד הקובע חדלה מהנפקת הודעות חיוב חדשות בגין רכיב זה, ובכך שמאז מבצעת היא ביוזמתה סדרה של פעולות שמטרתן לתקן הודעות חיוב שהונפקו לפני המועד הקובע ואף להחזיר תשלום ששולם ביתר לאלה ששילמו את האגרות ב-30 הימים שקדמו למועד הקובע (השווה בר"מ 5438/14 עירית קריית מוצקין נ' חזות (13.1.2015)).

משהוגשה במועד הקובע הודעת המשיבה, ולפיה חדלה היא מגביית דמי תיעול בגין שטחי מרפסות מקורות, ומשהוכח כי במועד הקובע הופסקה הגבייה, דין הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בגין רכיב זה להידחות.

התוצאה הבקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית בגין גביית דמי תיעול בגין שטחי מרפסות מקורות נדחית.

לטענתה אין בידיה נתונים בנוגע לשנים הרלוואנטיות, וכדי לקבל נתונים על כך על אנשיה "לבחון אלפי בקשות להיתר מן היסוד, לעיין בתכנית הבנייה של התיק, לגזור מתוך סיווג המרפסות המוצעות למקורות ובלתי מקורות את שטחן של מרפסות הזיז המקורות הבלתי מחושבות, את שטחן של אלה לכפול בתעריפים שהיו בתוקף במועד החיוב וכך לקבל את סכום אגרות התעול שחויבו. לאחר מכן, יש לבדוק עם מחלקת הגביה בגזברות הערייה האם אותן אגרות תעול שחייבנו בגין מרפסות זיז מקורות בלתי מחושבות, שולמו בפועל". לטענת המשיבה בלתי סביר להשקיע משאבים כה ניכרים כדי לקבל נתון שישמש "רק לצורך קביעת גמול ושכר טירחה למבקשת ובא כוחה". תחת זאת בדקה המשיבה לטענתה "את כל בקשות ההיתר שבגינן יצא חיוב בהיטלי תעול לתקופת זמן של כשנה מיום 9.7.2019, ומתוכן הפרידה את הבקשות הכוללות חיובים בגין מרפסות זיז מקורות. סכום הגבייה לתקופת זמן של 12 חודשים עמד על סך של כ-242,661 ₪ לשנה, ובהכפלה לתקופה של שנתיים עמד על סך של כ-485,323 ₪". דיון והכרעה בעקבות פעילותה של המבקשת חדלה המשיבה מגביית יתר של אגרה שהיא נהגה לחייב בה את הציבור דרך שיגרה.

...

המשיבה טוענת עוד כי יישום שיטת האחוזים על הליכים שהסתיימו בחדילה לצורך קביעת הגמול ושכר הטרחה, נדרש להיערך "כאחוז מתוך סכום גביית היתר אותו היה להשיב אילו הייתה מתקבלת התובענה", תוך מתן משקל רב לכך שההליך המשפטי המסתיים על פי הודעת חדילה דורש השקעת משאבים פחותה בהשוואה להליך המתנהל עד תום, ובכך יש כדי "להשפיע גם על האחוז אותו יבחר בית המשפט להחיל". לטענת המשיבה הבקשה להעמיד את הסכום על 25% מופרזת.

עוד הפניתה מניב ראשון לפסק הדין שניתן בעיניין אליה, שבו אומצה עמדת היועמ"ש לעניין חיוב באגרת בנייה בעד שטחי מרפסות לא מקורות, ונקבע כי השטחים לחיוב באגרה מוגדרים לפי תקנות בקשה להיתר (שקובעות במפורש תשלום אגרה בגין בניית מרפסות וגזוזטרות), ולא לפי ההוראה הכללית שבתקנה 4(א) לתקנות חישוב שטחים שמחריגה שטחים לא מקורים משטח הבנייה המותר.

...

מסקנה זו אף מתבקשת לפי הוראת סעיף 25 לחוק הפרשנות, המורה במפורש כיצד יפורש דבר חקיקה המאוזכר בחיקוק אחר בקובעו כי "אזכור של חיקוק בחיקוק אחר – כוונתו לחיקוק המאוזכר כנוסחו [בשעה שנזקקים לו], לרבות הוראות שנוספו בו והוראות שבאו במקומו בחיקוק אחר". הוראת סעיף זו מבארת כי יש להתייחס להסדרים שנוספו במועדים מאוחרים לחיקוק המאוזכר, ולפעול לפי נוסחו המעודכן "בשעה שנזקקים לו". לא מצאתי עיגון לשוני, אף לא טעם מבורר אחר, להבחנה הפרשנית שביקשה מניב ראשון לעשות בענייננו בקשר עם הוראה זו (רע"א 6744/15 עיריית חיפה נ' הולצמן (26.6.2016)).

אף לא מצאתי כי ענייננו דומה להליכים האחרים ובהם עניין אליה, שהתנהלו בשאלת חיובן של מרפסות לא מקורות בתשלום אגרה, ומקובלת עלי קביעתו של בית המשפט כי אין להשליך מהקביעות שם למקרה הנדון כאן.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.