חיוב אישי של נושאי משרה ובעלי תפקידים ברשויות המקומיות

זאת ועוד, מדובר בבעלי תפקידים בכירים ברשות מקומית, אשר האפשרות להביא לבקורת שיפוטית על החלטה מנהלית, ידועה וברורה להם.

סעיף 221 לפקודת העיריות קובע את הסמכות להטיל חיוב אישי על נושאי משרה או תפקיד ברשות מקומית בגין הוצאה בלתי חוקית מקופת הרשות המקומית לה היו אחראים.

...

אין בידינו לקבל את טענות המשיבים, שעה שפקודת העיריות קובעת מפורשות כי לצד רואה החשבון שהרשות ממנה כאמור בסעיף 214, רשאי גם שר הפנים כאמור בסעיף 219ב(ב) "למנות לעירייה גם רואה חשבון מטעמו שיבקר את הדוחות הכספים כולם או חלקם, כפי שנקבע והוראות סעיפים 219(א) ו-(ד) יחולו". המשיבים טוענים כי סמכות רואה חשבון שמונה על ידי שר הפנים מצומצמת יותר, משאין לו את שנקבע בסעיף 219(ג) "היה סבור רואה החשבון אגב עריכת הביקורת כי יש בפעולות העירייה משום סטיה מהוראות חוק יסודות התקציב התשנ"ה-1985, ידווח על כך לממונה על החשבונות; התפטרות או פרישה של רואה החשבון מתפקידו או הפסקת העסקתו אין בהם כדי לפטור אותו מקיום חובתו לפי סעיף זה". המיקום הגאוגרפי של סעיף קטן (ג) הוא בתוך האזור של סמכות רואה החשבון שהעירייה ממנה.

לא מצאנו מקום להתייחס לטענות המשיבים ביחס לאופן הגשת התביעה בבית הדין האזורי, לפיהן מזכיר, פקיד או חבר שהוכשר לכך בהחלטת המועצה היו צריכים להתייצב לדיון, שעה שטענות אלו לא הועלו על ידי המשיבים בבית הדין האזורי.

סוף דבר הערעור מתקבל.

עם זאת, גם בהתאם לעדותו של בן שבת, בסופו של יום הועד המנהל הוא המוסמך לקבל החלטה בדבר היתקשרות עם גוף מסוים כך שגם אם הוא עצמו היתנגד לפרויקט, הסמכות להחליט לא הייתה נתונה לו. אשר על כן, התובעת איננה יכולה להיתלות בעמדתו של בן שבת בנוגע למיזם בטענה כי זו סיכלה את כריתת ההסכם מאחר וכפי שעולה מן האמור לעיל, לבן שבת לא הייתה נתונה סמכות ההכרעה בנושא והתובעת לא ניסתה לקדם את ההיתקשרות למרות היתנגדותו האישית של בן שבת.

ועוד נקבע כי "את השמוש בהטלת חיוב חוזי על אורגאנים או נושאי משרה בחברה בגין הפרת חוזה של החברה עצמה, יש לשמור למקרים חריגים ותוך הקפדה על העקרון לפיו ככלל אין אורגן או נושא משרה בחברה נושא באחריות אישית בגין הפרת חוזה בין מאן דהו לבין החברה, כאשר האורגן או נושא המשרה אינו צד להתקשרות" [עניין נשאשיבי בפיסקה 46 לפסק דיני].

קביעות אלו ביחס למערכת היתקשרות במשפט הפרטי, יפות מקל וחומר בנוגע להתקשרות עם רשות מקומית, אשר העומד בראשה הוא גם בעל תפקיד וגם אדם פוליטי, וכבעל תפקיד אף זכאי להכרה בחסינות בתנאים הקבועים בפקודת הנזיקין.

...

מכל האמור לעיל עולה כי אין זה המקרה החריג בו יש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד שכן לא הוכחה מרמה או הטעיה מצד ראש העיר.

סוף דבר התובעת אשר ביקשה להשקיע במיזם אשר לפי טיבו פוטנציאל ההפסד בו גדול מהרווח, לא קיבלה בטוחות שהניחו את דעתה להיקף השקעת העירייה במיזם.

על כן, התביעה נדחית.

סכום ששולם לסילוק חובות שונים שאדם חייב לרשות מקומית, ייזקף תחילה כנגד תשלום החובה שמועד החיוב שלו הוא המוקדם ביותר מבין חובותיו בתוספת תשלומי הפיגורים החלים עליו; לא היה בסכום שניתן כדי סילוקו של תשלום החובה האמור ותשלומי הפיגורים החלים עליו, ינוכה מתשלום החובה חלק השווה ליחס שבין הסכום המשולם לבין סכום תשלום החובה ותשלומי הפיגורים החלים עליו, וכאשר תשולם יתרת תשלום החובה יחושבו עליה תשלומי פיגורים ממועד החיוב המקורי.

למצער, החלפת החברות תוך הותרת חובות כה נכבדים לרשות המקומית, מהוה התרשלות של האורגן במילוי תפקידו של ניהול החברות כדין.

לעניין זה נקבע שם כך: "30. ולבסוף, המחוקק נתן את הדעת למצב שבו יעדיפו מחזיקים בנכסים, להקים חברות על מנת להיתחמק מתשלום הארנונה ולהסתתר תחת האישיות המשפטית של החברה. הדבר נעשה תוך ניצול הוראות סעיפים 325ו- 326לפקודת העיריות [נוסח חדש], המחייבות את הרשות לשנות את זהות המחזיק על פי הודעה בכתב. על כן, נחקק בעבר סעיף 8(ג)לחוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג-1992, שהחיל בזמנו את סעיף 119א' לפקודת מס הכנסה,שקבע כי בהתקיים הנסיבות המנויות בו, ניתן לחייב אישית את בעל השליטה בחברה אף בחובות הארנונה.

בית משפט קמא קבע עובדתית שהמערער ניהל בפועל את החברה ומשכך הטיל על המערער אחריות אישית, אך לא פירט מסקנתו והסתפק בקביעה כי "נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לקבוע כי הנתבע היה בעל השליטה בפועל בחברה, וכי החברה נוהלה בחוסר תום לב ותוך העדפת נושים ובמטרה להיתחמק מתשלום ארנונה. בנסיבות אלו, מצאתי הצדקה לחיובו האישי של הנתבע בחוב האמור (הדגשות שלי - ר.ל.ש)". בערעורו טוען המערער כי לא הוכח שפעולותיו הן שהביאו לאי תשלום הארנונה לעירייה, ולא הוכחו התנאים הקבועים בפסיקה להטלת חיוב אישי על נושא משרה.

...

אני סבורה כי לאור קביעותיו הברורות של בית משפט קמא לפיהן המערער היה "המנהל היחיד שטיפל בענייני המועדון", "הרוח החיה" של חברת מיכל ו"בעל השליטה בפועל", לאור העובדה כי המערער רשום ברשם החברות כמנהל החברה, והודה כי שימש כמנהל בחברה, ולאור הקביעות הברורות כי חברת מיכל נוהלה בחוסר תום לב והוקמה למטרה אחרת והיא התחמקות מתשלום ארנונה - לא יכולה להיות מחלוקת כי על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, יש מקום להטלת אחריות אישית על המערער.

סיכום סוף דבר, אני מורה על חיוב הנתבעים כדלקמן: הנתבעים 1, 5, 6 ביחד ולחוד יישאו בתשלום חובה של הנתבעת 1 לתובעת בסך 551,886 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א – 1961 החל מיום 9.1.12 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבעים 18-14 נדחית ללא צו להוצאות וזאת מחמת העובדה שמדובר בגורמים המעורבים לכאורה בעסקי הנתבעות 1-3, בצורה כזו או אחרת, אשר הגנתם נוהלה במאוחד עם הנתבעים הנוספים אשר נמצאו חייבים בדין.

תמצית טענות המערערת בית משפט קמא שגה בעניינים הבאים: לעניין חיוב אישי של נושאי משרה ברשויות מקומיות – החלטת בית משפט קמא שגויה היות והיא העניקה מעמד ייחודי להליך החיוב האישי על פי סעיף 221 לפקודת העיריות ושללה את האפשרות לנקוט בהליך אזרחי נגד בעל תפקיד שפעל בחריגה מסמכות ובכך יצר חיוב כספי כלפי הערייה.

...

יפים לעניין זה דברי תמר קלהורה ומיכל ברדנשטיין במאמרן "חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) – חסינות עובד הציבור", הפרקליט נא תשע"א, עמ' 305 לפיהם: "בהקשר זה לא למותר להזכיר מה שעשוי להיות מובן מאליו, כי מדובר בחסינות מפני תביעות נזיקין, ואין מקום להשתמש בחסינות כאשר עילת התביעה נגד עובד הציבור היא אחרת, כגון עילה חוזית (אם כי במקרה כזה, ספק אם יש עילת תביעה אישית נגד עובד הציבור). כאשר עובד הציבור נתבע אישית בגין עילות שונות, ובהן עילה בנזיקין, הסדר החסינות יחול רק בנוגע לעילה זו.". סוף דבר הערעור מתקבל.

אני מחייב את גפסו לשלם לעירייה הוצאות הליך זה בסך כולל של 5,400 ₪.

מאידך לאור נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, אני מורה כי הסכום הנ"ל יהיה צמוד למדד ויישא ריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל, ומר גפסו יוכל לשלמו בפועל במועד מתן פסק הדין בהודעת הצד השלישי.

ביום 20.7.2020 הודיע לסגן היועץ המשפטי של המשרד על בחירתו לתפקיד וקיבל הנחיה להמנע מלטפל בכל עניין הקשור למועצה המקומית, כאשר ביום 4.8.2020 נחתם עמו הסדר ניגוד עניינים המקבע עניין זה. לדברי המבקש, הוא עוסק בניהול המחלקה לחיוב אישי העורכת ביקורות ברשויות המקומיות באמצעות רואה חשבון חצוני.

יצוין כי מתוקף החוק מוסמך המשרד לבצע ביקורות ברשויות המקומיות במסגרת סמכויות הפיקוח הנתונות לו וכן להטיל חיובים אישיים על נושאי משרה ברשויות המקומיות במקרים של חריגות כספיות.

בעיניין זה מתקיימת איבחנה בנושאי תפקידים זוטרים בשירות המדינה לבין נושאי תפקידים אחרים, כאשר בכירות העובד מהוה שיקול בעל משקל בקביעת של תקופת הצינון.

...

לאור האמור, אנו קובעים למבקש תקופת צינון חיצונית של חודשיים מיום פרישתו מן המדינה שטרם נקבע.