חיוב אישי של מעסיק בגין אי העברת כספים לפנסיה

יאמר מיד כי הדיון בבקשה התעכב למשך זמן רב, בשל בקשות דחיה רבות מטעם המשיבים, ובירור התביעה התארך, גם לנוכח חילופי ייצוג וכשלים דיוניים מצד הנתבעים, בנסיבות שאין זה המקום לפרטן ואשר בגינן חוייבו המשיבים בהוצאות משפט בנפרד.

טענות המשיב לטענת המשיב, יש לסלק על הסף את התביעה כנגדו, באשר מעולם לא שימש מעבידם של המבקשים.

עיון בתצהירי התובעים ובמסמכים שצורפו להם מעלה בבירור כי משכרם של התובעת נוכו סכומים בגין הפרשות לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות בחברת איילון ואולם כפי שעולה ממכתב קרן הפנסיה אשר צורף לתצהיר התובעים הסכומים שנוכו לא הועברו ליעדים וממילא אף לא שולמו בגינם הפרשות מעבידם לקרן.

כך לדידי, לצורך אישור תובענה ייצוגית בגין אי העברת כספי נכויים לקרן פנסיה אין די ברמת ההוכחה הנדרשת לצורך הרמת מסך בתביעה האישית אלא שיש להוכיח כי היה שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה כדי להונות את העובדים דהיינו להוכיח עירוב נכסים או הקמת חברות סדרתית.

...

לסיכום מר פארס ישלם לתובעים בתוך 30 יום את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: לתובע 1: הפרשות חסרות לפנסיה – 5,265 ש"ח הפרשות לקרן השתלמות – 3,900 ש"ח דמי הבראה – 1855 ש"ח לתובע 2 : הפרשות חסרות לפנסיה – 5,265 הפרשות לקרן השתלמות – 3,900 דמי הבראה – 1855.

הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית.

משנדחתה הבקשה לאישור ואילו התביעות האישיות התקבלו במלואן, ובשים לב להתנהלות הצדדים בתיק אני קובעת כי מר פארס ישלם לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט ושכ"ט בסך 2,000 ₪.

האם זכאית התובעת לקבל זכויותיה בגין פיטוריה גם מהבעלים של מעסיקתה – זוהי אחת השאלות העומדות להכרעתנו.

פצויי פיטורים ודמי הבראה: משאין מחלוקת כי העסק ניסגר, ובשל כך הסתיימה עבודתה של התובעת ושל שאר העובדים, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פצויי פיטורים ודמי הבראה, שכן התובעת לא פוטרה על מנת להיתחמק מתשלום הזכויות המגיעות לה לאחר שנת עבודה אלא בשל נסיבות סגירת העסק.

באותו עניין נידרש בית הדין לשאלת הרמת המסך במקרה בו החברה המעסיקה נכתה משכרו של העובד את חלקו בדמי הגמולים אך לא העבירה אותו לקופת הגמל.

שאלת היקפה של הרמת המסך מקום בו מוכחת שליחת יד בשל אי העברת כספי הנכויים - היא שאלה נפרדת.

משכך, אין מקום לחייב אישית את הנתבע.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: שכר חודש דצמבר 2019 בסך של 405 ₪; פדיון חופשה שנתית סך של 1,485 ₪; פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 1,500 ₪; פיצוי בגין אי עריכת שימוע 2,000 ₪.

...

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: שכר חודש דצמבר 2019 בסך של 405 ₪; פדיון חופשה שנתית סך של 1,485 ₪; פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 1,500 ₪; פיצוי בגין אי עריכת שימוע 2,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,200 ₪.

התביעה כנגד הנתבע – נדחית ובנסיבות העניין לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובתו של הנתבע.

כמו כן לטענת התובע הנתבעת לא שילמה לו זכויות, לרבות בנוגע לחופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, הפרשות לגמל (מעסיק), ניכוי חלק עובד בגמל ואי העברתו ליעדו, פצויי פיטורים, פיצוי בגין תלושי שכר פגומים ופצוי בגין פיטורים שלא כדין לרבות פיצוי בגין נזק לא ממוני.

שאלת היקפה של הרמת המסך מקום בו מוכחת שליחת יד בשל אי העברת כספי הנכויים - היא שאלה נפרדת.

לאחר שעיינו בכלל הראיות ושמענו את כלל העדים שוכנענו כי אין לקבל את טענת התובע להרמת מסך מלאה או לחיוב אישי של הנתבע לכלל חובות הנתבעת, אלא להרמת מסך חלקית רק בנוגע לרכיב אי העברת גמל עובד וזאת מהנימוקים שיפורטו: ראשית, ערים אנו לטענת התובע בסיכומים מטעמו לפיה הנתבע 2 הסתיר מבית הדין את ההסכם בינו לבין מר בן דקון ולכך שבהסכם זה הנתבע לקח על עצמו התחייבויות אישיות, לרבות העמדת סך של 50,000 ₪ לטובת הנתבעת, כעולה מסעיף 4.2.3 להסכם וטענות נוספות בנידון.

גם אם עולה כי אי העברת כספי הנכויים של גמל עובד לקופות הפנסיה נבעה בשל קשיים כלכליים, עדין שוכנענו כי, נוכח מעורבת הנתבע בניהול הנתבעת, לרבות בתשלום הכספים, ובכלל זה כספי הפנסיה כעולה מעדותו, היתה לנתבע יכולת בחירה, וכאשר הלכה למעשה כספים אלו לא הועברו לפנסיה ונוכו משכרו של התובע, הרי שביצע הנתבע, הלכה למעשה, שימוש מודע ופסול באישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת באופן שיש בו לקפח את התובע כנושה, בהתייחס להפקדות שאמורות היו להתבצע בגינו לקופת הפנסיה.

...

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בתיק ע"ע 21196-05-18 מיכאל שון נ' נעמי קאהן – לינדר (מיום 7.8.20): "לא נשמט מאתנו כי העובדת העלתה טענות נוספות (בעיקר בסיכומיה בבית הדין האזורי) גם לעניין הטלת אחריות אישית. כידוע, הרמת מסך משמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה (ובענייננו העמותה) ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. אחריות אישית, לעומת זאת, פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית (או מכוח דיני עשיית העושר למשל) על אורגן של החברה, באופן אישי, בשל פעולותיו שלו (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661 (1994); ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד בע"מ נ' שמואל (22.1.15), להלן: עניין מרכז העיר; ע"ע (ארצי) 9912-04-14 אולגה פטרמן - רימדן בע"מ (29.9.16); להלן: עניין פטרמן). בית הדין האזורי לא דן ולא הכריע בטענות אלה אך למען הסר ספק נבהיר כי בהעדר טענה ליחסי עבודה ישירים בין העובדת לבין מי מהמערערים, גם אם כמעסיקים במשותף או לצורך מסוים - הרי שבית הדין לעבודה אינו הערכאה המתאימה לבירור טענות כנגדם הנשענות על חיוב אישי בגין הפרת חובה נזיקית בעוולת הרשלנות או בשל הפרת חובות המוטלות על נושאי משרה בעמותה מכוח חוק העמותות (שני מקורות החיוב שציינה העובדת בסיכומיה; ראו בקשר לכך גם את בר"ע (ארצי) 49125-06-18 פנחס אוסלרנה - רן מלכה (4.10.18)). תיאורטית אמנם קיימת אפשרות לנסות ולהוכיח גם אחריות אישית חוזית, כדוגמא בגין הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה, אך זאת במקרים חריגים בלבד וככל שמוכח כי על האורגן הרלוונטי רובץ אשם אישי (עניין מרכז העיר). העובדת לא ניסתה לטעון למסלול זה וממילא אין צורך כי נכריע אם הוא מצוי בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. מסלול אפשרי נוסף קבוע בסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות (בנוסחם בתקופה הרלוונטית, שלכאורה ממשיך לחול על עמותה מכוח סעיף 54 לחוק העמותות בהתאם לסעיף 376(1) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח - 2018), אך גם מסלול זה אינו בסמכותו של בית הדין לעבודה (עניין פטרמן)." עם זאת לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את טענתו בנדון, שעה שעיון בכתב התביעה ובתצהירו מעלה כי לא נטענה כל טענה ספציפית בנדון.

מעבר לאמור לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי היו יחסי עבודה ישירים בינו לבין הנתבע וטענה זו אף לא נטענה על ידי התובע בכתב תביעתו.

אשר על כן התביעה מתקבלת באופן חלקי, הנתבע 2 ישלם לתובע סך של 7,715.46 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (18.6.2018) ועד למועד התשלום בפועל וזאת בנוגע לרכיב אי העברת גמל עובד לקרן הפנסיה של התובע בכל הנוגע לתקופה שמחודש 9/15 ועד למועד סיום העסקתו בלבד.

] פיצוי בגין אי הפרשה תגמולי מעסיק לקרן פנסיה לטענת התובע, הוא זכאי להפרשות לקרן הפנסיה בהתאם להוראות הקבועות בצו ההרחבה.

בטופס נרשם כי השכר יעמוד על סך 4,000 ₪; 8 שעות עבודה ביום; אורך שבוע עבודה הרגיל 43 שעות; יום מנוחה שבועי בשבת; אחוזי ההפרשות לפנסיה של המעסיק והעובד.

[60: מוצג נ/3] שלישית, נכון וצודק לחייב את הנתבע באופן אישי וזאת בשל אי העברת נכויים משכר התובע לפנסיה בחלק מתקופת ההעסקה.

מחומר הראיות עולה כי לא רק שלא הופקדו כספים לפנסיה באופן שוטף וסדיר, אלא שגם הנכויים משכר התובע לצורך העברה לקופות הפנסיה, כלל לא הגיעו ליעדם, ולא הועברו לחברת הביטוח הפניקס.

...

כאמור, שוכנענו כי הנתבע היה אחראי לאופן העסקת תובע, לרבות אופן תשלום שכרו בחסר.

סיכומו של דבר, אנו קובעים כי יש להרים את המסך באופן שבו הנתבע יהיה חייב, ביחד ולחוד עם הנתבעת, בכל הסכומים שנפסקו לטובת התובע.

סוף דבר הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: הפרשי שכר מינימום בסך 134,320 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.14 [לצורך הנוחות אמצע התקופה] ועד למועד התשלום בפועל.

זאת עקב אי העברת הנכויים לקרן הפנסיה (חלק העובד) הן ביחס לתובע והן ביחס לעובדים נוספים בעסק, המנהלים תביעות בבית הדין לעבודה (זאת בנוסף לחלק המעסיק שלא הופקד במלואו).

משמע, מתקיימות נסיבות מיוחדות של חוסר תום לב המעסיק, המאפשרות הרמת מסך ההיתאגדות וחיוב אישי של בעלי המניות בחובות החברה.

במקרה דנן, לטענת התובע, יש לחייב את גב' קרוליצקי באופן אישי וזאת מאחר שהיא הייתה המנהלת בפועל של הנתבעת, היא זו שקבלה את כל ההחלטות בכל הנוגע לניהול העסק ובכלל זה ניכוי כספי הפנסיה של העובדים ואי העברה שלהם לקרן הפנסיה ובאופן זה הרויחה על גבו של התובע בחוסר תום לב תוך עשיית עושר ולא במשפט (כאמור, בין השאר, בסעיפים 34-36 לכתב התביעה המתוקן).

...

לאחר שעיינתי בבקשה לתיקון כתב התביעה ובתשובה לה, להלן החלטתי: בפניי בקשה לתקן את כתב התביעה על דרך של צירוף שני נתבעים נוספים: חברת עדינה סגל ניהול והשקעות בע"מ (להלן – "חברת עדינה") – בעלת מניות יחידה בנתבעת (כאמור בנספח ג' לבקשה); גב' ליגיה סגל קרוליצקי – דירקטורית בנתבעת וכן בעלת מניות יחידה ודירקטורית בחברת עדינה (כאמור בנספחים ג' ו-ד' לבקשה).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בכפוף לאמור להלן.