יצויין כי כב' השופטת ברק-ארז הביעה עמדת מיעוט, לפיה די ברמה גבוהה של חוסר תום לב.
גם בעיניין נשאשיבי (ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, (2010)), קבע כב' השופט דנציגר, כי ראוי לנקוט גישה מצמצמת בקביעת אחריות אישית על אורגן בחברה מכוח דיני החוזים: "הפרת חוזה על ידי חברה אינה מובילה להטלת אחריות וחבות אישית על האורגן או נושא המשרה הפועל בשמה של החברה... ...קיימת הפרדה בין אישיותה המשפטית של החברה לבין האורגנים ונושאי המשרה אשר אינם אחראים כלפי מאן דהו שהתקשר בהסכם עם החברה..." (שם, פסקה 43).
גם אם ייתכנו מקרים שבהם ניתן להטיל חבות אישית חוזית על נושא משרה בחברה, בשל היתנהגותו חסרת תום הלב שתרמה להפרת החוזה - אין ליצור זהות בין סטאנדרט ההיתנהגות שחריגה ממנו יוביל להטלת חיוב חוזי על החברה, לבין סטאנדרט ההיתנהגות המצופה מאורגן או נושא משרה, לצורך הטלת חבות אישית מכוח דיני החוזים.
בעיניין לביא-אורקי (ע"א 7259/15 רפאל לביא נ' אורקי בניה שירותים והשקעות בע"מ, (17/01/2017)), נקבע כי ניתן להצביע על מספר שיקולים לעניין פיצוי בעת השבת תמורה בחוזה מכר ובהם: היתנהגות הצדדים לחוזה ושאלת האשָם; האפשרות לצפות מראש את הסיבות שגרמו לשינוי בשווי הנכס; הנזקים שנגרמו לנפגע עקב הפרת החוזה; מניעת התעשרות מופרזת של צד לחוזה; שקולי צדק; וכן שקולי מדיניות הנובעים מן הרצון לשמר את ההרתעה מפני הפרת חוזים.
נפסק כי בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות תיקון הליקויים ועוד (הילכת סגל, שם, פסקה 16 לפסה"ד).
...
בסופו של דבר, כאשר אני בוחן את מגמת הפסיקה לנוכח הראיות שעלו בתיק זה, אני פוסק לתובע פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסכום כולל של 40,000 ₪.
סיכומו של דבר
נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את החברה הנתבעת 1 לשלם לתובע סכום כולל של 78,500 ₪.
באשר להוצאות - אין לשכוח כי התובע הגיע תביעתו תחילה נגד עשרה נתבעים לפיצוי בסך 700,000 ₪, וסופו של דבר עתר רק ל פיצוי של 400,000 ₪ נגד ארבעה נתבעים בלבד.
