חיוב אבי גרוש לשמור על אורח החיים הדתי של ילדיו

ולא די שהם מקלקלים מעשיהם וחוטאים, אף גם כי יחטיאו וירשיעו ויקלקלו שופטי ארץ הממונים על ידי, שנותנים להם שחדים אשר נגד כל דת, כל שכן נגד הנאמר בתורתכם.

ובנדון דידן סיפר המערער על עצמו לא רק זאת אלא שהתנהג בצורה מכוערת ולא ישרה במשך שנים, ולא חלי ולא מרגיש בגנותו של דבר, ולא עוד אלא שטופל אף על אביו המנוח היתנהגות אסורה, שגזל את ממון אבי האשה, ומלבד הכיעור שבדבר עובר על חרם הקדמונים המובא בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תרו) שלא להוציא שם רע על המתים, ואף על עשה של תורה של "כבד את אביך" שדרשו בו חז"ל שנכלל בו "מכבדו במותו" (קידושין לא, ב), ומבזהו בדבריו ומכניס עצמו בכלל "ארור" – "ארור מקילה אביו ואימו" (דברים כז, טז, ובכלל ארור הוא גם המקילה אביו לאחר מיתתו, כעין מאי דמבואר במשנה ובגמרא בסנהדרין פה, ב לעניין חיוב מיתה במקלל אביו, וכן הוכיח וכתב בפשטות המהר"ם שיק בחידושיו על תרי"ג מצוות, מצוה רסא אות ב).

לאחר היתערבות של עסקנים מארגון פעמונים הגיעו הנושים, החייבים והערב להסדר שלפיו ילדיו של הערב יגייסו את הסכום הנידרש (נספח ח' לסיכומי האיש שהוגשו לבית הדין קמא).

אין ספק שסתם אדם מישראל – אף מי שאינו מקפיד על שמירת מצוות – לא יקבל סכום כסף עצום זה בתמורה למחצית הדירה כשאין לו בעלות על הדירה או יכולת למוכרה.

נמצא שאף אם נקבע שאכן קיבל מלגה בכולל בכל אותן שלוש שנים שבהן היה גרוש וגר בבית הוריו, עלתה מלגתו השנתית לכל התקופה לסך הפחות מ־15,000 דולר ומהיכי תיתי שהצליח לשלם 45,000 דולר תמורת הדירה – אף אם נקבל את דבריו שנתן שיעורים ואף אם השכיר את הדירה (ונעיר כי גם שכר דירה כזו באותה עת לא היה יכול להניב את הפער של כ־30,000 דולר בתוך שלוש שנים)? לפיכך אין לקבל טענתו שהוא ששילם לאבי האשה הראשונה.

(ואף אי נימא כטענת האיש שמערכת היחסים ביניהם הייתה רעועה, הרי קיימו מערכת חיים משותפת והולידו ילדים, גם אם כלשון המורגלת בכתבי הטענות בתיקי גירושין "מערכת היחסים ידעה עליות ומורדות".) סביר הדבר שאשה אינה חושבת וחוששת שבעלה אינו ישר (בכלל וכלפיה בפרט) ובפרט בבני זוג שומרי תורה ומצוות וכשהבעל לומד בכולל, אשה סבירה לא תחשוש שבן זוגה רמאי ונוכל.

...

סוף דבר, ההיגיון אומר שהאב הוא ששילם בתמורה לחלק האישה הראשונה.

השבחת הדירה באמצעות פירותיה – דמי השכרתה לאור כל האמור ודאי גם שאף הכסף שהתקבל מהשכרתה שייך לשני הצדדים.

מסקנות ומתן הוראות נפסק: ערעורו של האיש על פסק דינו של בית הדין קמא נדחה, ערעורה של האישה לעומתו – מתקבל.