חיוב אב במזונות נכדיו עקב סרבנות גט של בנו

בפסק דין מנומק ומפורט מיום ד' באדר ב' תשע"ו (14.3.2016) קבע בית הדין כי נתבע מס' 2, מר [אלמוני], הוא מעגנה האמתי של כלתו גב' [פלונית] וכי הוא העומד מאחורי סרבנותו האכזרית וחסרת הפשר של בנו לקיים פסק הדין אשר חייב לשחררה בגט.

אילו המערער היה באמת ובתמים רוצה בכך, הוא לא היה יושב מהצד ונותן לסרבנות הגט להתמשך, אלא היה מפעיל את כישורי המשא־ומתן שלו ויכולותיו העיסקיים ומקדם הסכם הכולל בין הצדדים בסיוע ולווי של אנשי סיוע ופסיכולוגיה לשם תיקון וחידוש הקשר בין הילדים – הנכדים לבנו, ולסידור גט שליחות מבנו.

במסגרת הדיון הלא פורמאלי הציע בית הדין הצעה שלפיה תקבל התובעת, עם כל הקושי אשר בכך ובכפוף לסידור גט שליחות בבית דין בניו יורק, את מלוא דרישותיו של בעלה סרבן הגט כפי שהוצגו בהודעת העידכון של עו"ד אליעד שרגא לבית המשפט העליון, ובכלל זאת: הבטחת בטוחות ראויות להסדרי ראייה, קבלת תסקיר מטעם משרד הרווחה בכל הנוגע למצבם של הילדים והסכמה כי בית המשפט אשר יעסוק בעינייני הזוג (כגון הסדרי ראייה, משמורת, מזונות וחלוקת נכסים) יהיה בית משפט אמריקאי בארצות הברית.

לאורך כל ההליך מציגים באי כוחו של נתבע מס' 2 'נרטיב' שלפיו בנו של נתבע מס' 2, סרבן הגט [פלוני], הוא: איש עצמאי לחלוטין, מתנכר לאביו ולמצוקתו ונחוש לקבל את ילדיו בכל מחיר.

...

בפסק דין מיום כ"ב באדר תשע"ז (20.3.2017) קבע בית המשפט העליון (הנשיאה מ' נאור, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין והשופט ח' מלצר) כי מוסמך היה בית הדין להטיל מאסר למשך שלושים יום על אביו של סרבן גט, אחר שהוכח לפני בית הדין כי הוא הגורם הדומיננטי לעיגונה של האישה ולאחר שהגיע בית הדין למסקנה שאין דרך פוגענית פחות לגרום לאב לחדול ממעשיו ולאפשר את מתן הגט (פסקות כו, כז לפסק הדין).

לאחר שיקול דעת, החלטנו לחייב את נתבע מס' 2 בהתאם לתקנה קיט לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח לאוצר המדינה.

לאחר שיקול דעת החלטנו לפסוק הוצאת משפט בסך 10,000 ש"ח כנגד כל אחד ואחת מבאי כוחו של נתבע מס' 2.

פסיקתא ומתן הוראות לאחר הליך ממושך ומורכב הגענו לכלל מסקנה כי נתבע מס' 2 ממשיך לעמוד מאחורי עיגון כלתו וכי אין כל ממש בטענותיו כי פעל לאחר מתן ההחלטה מיום ד' באדר ב' תשע"ו (14.3.2016) לשכנע את בנט לתת גט. קשה לקבוע מהו המניע הרציונלי המדויק והברור של התנהלותו האכזרית של נתבע מס' 2, שכן כאמור "עקֹב הלב מכֹּל ואנֻש הוא מי ידענו", אך נראה כי פעולותיו נובעות מיצר נקמנות עז ההולך ומתגבר עם התמשכות ההליך ועיכוב יציאתו מן הארץ, מקשיות לב, ומשכרון כוח וגאווה של "עשיר יענה עזות". אשר על כן, בית הדין מחליט ומורה כדלהלן: אנו מטילים ומצווים על נתבע מס' 2 מכוח סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), תשט"ז – 1956 ומכוח סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, קנס יומי בסך 5,000 ש"ח ליום החל מיום כ"ב באלול תשע"ח (2.9.18) ועד ליום בו תקבל התובעת גב' [פלונית] גט פיטורין.

אבי הבעל בקש לידון בבטול חיובו במזונות נכדיו ע"פ החלטת ביה"ד בהרכבו הקודם, שלטענתו אינה כדין.

אבי הבעל הודיע בדיון שגם לו אין את הטלפון והכתובת של בנו, וכשביקר בארה"ב, הבן בא אליו אך הוא לא היה אצל בנו בביתו.

עוד הוסיף שהוא מתפלל שיהיה לאישה טוב, מיצר על כך שהיא עגונה, אולם הוא נוהג שלא להתערב בעינייני הילדים, לכן אינו שואל את בנו מדוע מיתנהג כך. ביה"ד מתקשה לקבל את גרסת האב שבעת שביקר בארה"ב לא ידע היכן בנו מתגורר, קשה לקבל את גישתו מצד אחד לרחם על כלתו שהיא עגונה, ומצד שני שלא לפעול לתקון המצב באמצעות שיכנוע הבן לתת את הגט.

גם במכתב מלפני שלוש שנים כותב האיש לביה"ד כי האשה סירבה להגיע עמו להסכמה על סכום המזונות, ולכן לטענתו היא זו שמעגנת אותו, ויש לפרסם אותה כסרבנית גט. האשה סגרה את התיקים בביהמ"ש והעבירה את הסמכות לביה"ד, אך למרות זאת הבעל נותר בסירובו וטען שפסקי הדין שניתנו בביהמ"ש לא בוטלו, ולדבריו לא קיימה האשה את הנידרש ממנה.

כאמור, במקרה דנן שהאישה הסכימה שהדיון במזונות יהיה בסמכות ביה"ד, הבעל יוכל להגיש את כל תביעותיו בעיניין זה לביה"ד שיכריע בדבר לפי יכולותיו ובהתאם למחויבות של אב לילדיו, אולם האב בחר לברוח מהארץ ולא להיתמודד עם חיוב המזונות שיש לו כלפי ילדיו, ולא לשלם להם מזונות כאב לילדיו, דבר חמור בפני עצמו, אבל בודאי שאין הצדקה להוסיף חטא על פשע וגם לעגן את אישתו ולא לשחרר אותה בגט.

...

לסיכום, מדובר בבעל שנעלם לו וברח לחו"ל מבלי להשאיר אפילו כתובת וכל דרך להתקשר אליו, מתנער מכל מחויבות למשפחתו ולחמשת ילדיו, אינו שולח להם מזונות, וכל עול גדול הילדים נופל על האשה.

מסקנה הצדדים גרו כאן בארץ יחד, והבעל עזב את אשתו וברח לארה"ב, מקום הדיונים ביניהם הוא כאן בארץ, וגם הבעל בעצמו באמצעות ב"כ ביקש לקבוע את סמכות בית הדין כאן לדון בתביעותיהם.

הבעל לדבריו הוא תלמיד חכם גדול ואף אביו אומר זאת, וחזרו על כך כמה פעמים וא"כ דבר זה אינו מובן, הכיצד יכול בעל המתיימר להיקרא תלמיד חכם לעגן כך אישה, לקלל רבנים ודיינים, להיות בטל מתפילות ולימוד תורה וזאת בשביל חמדת הממון ותאוות הבצע? אבי הבעל הוא אדם אמיד ואף על פי כן אינו רואה את טובת בנו או טובת נכדיו, וזאת משום חמדת הממון הכסף המעוורת את עיניו.

כמו כן ניתנה החלטה ביום ב' באייר התשע"ב 24.4.2012 ע"י בית הדים בתל אביב: ביום כ"ד אדר תשע"ב (18.3.2012) נתן בית הדין החלטה במסגרתה החליט באופן עיקרוני לחייב את הבעל סרבן הגט במזונות מעוכבת בסכום נכבד.

ועיין עוד במה שכתב הדיין הרב שניאור פרדס שליט"א דיין בית הדין בנתניה (הובא בטענות האישה וב"כ), שדן באריכות בסוגיה זו וכתב בסכום: אב אמיד, חייב במזונות נכדו מדין צדקה וכפי שכתב בחוט השני, ובכלל זאת מדורם רפואתם, כסותם וכל צורכיהם וכ"ש שחייב בשכר המלמדים מדין צדקה.

...

בית הדין נעתר ומורה להעביר לאשה בהתאם להחלטת בית הדין תל אביב מתאריך כד' באדר התשע"ב 18.3.2012 בסעיף 7 את הסכום 6,000 ש''ח מהחשבון המעוקל.

בית הדין לא נעתר בשלב זה לבקשת האשה וב"כ לתשלום ה־100,000 ש''ח. אם הבעל ימשיך לעגן את אשתו בית הדין ישקול וידון לחייב אותו אף בסכום זה. בית הדין מורה להוצאה לפועל לממש לאלתר את פסק דין זה ולגבות לטובת האשה את הכספים הנ"ל מהכספים שעוקלו בחשבון ע"ש [ש' כ'] בנק לאומי סניף [.

באשר לבקשה לחייב את הסב אבי האב במזונות בית הדין בשלב זה לא נעתר למבוקש.

]השופט י' עמית: בנו של העותר הוא סרבן גט שאינו משלם מזונות, אשר נימלט מהארץ ושוהה באומן שבאוקראינה.

אשר לטענה כי החיוב במזונות הנכדים משמש גם כ"מנוף לחץ" על הבן, אציין כי מפסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי עולה כי חיובו של העותר נועד במקורו לסייע בכלכלת נכדיו בהתאם לתנאים הקבועים בחוק, ולא כסנקציה המוטלת על אביו של סרבן גט. אם וככל שיש לחיוב במזונות הנכדים גם אפקט נוסף, הרי שעל פי הדוקטרינה של Double Effect אין בתוצאה אגבית זו (של הפעלת לחץ על הבן) כדי לגרוע מההצדקה לחיובו של העותר במזונות נכדיו.

...

דין העתירה להידחות על הסף.

בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול, מיום 6.3.2016, מצויין כי הערעור נדחה מחמת האיחור בהגשתו.

סוף דבר, העתירה נדחית.

אף אם לא היה ביכולת האב לשלם ראוי היה לאביו שישלם ואפילו מקצת ממזונות נכדו, כפי שהתגייס לאחר זמן כשרצה לאפשר יציאת בנו מן הארץ.

נסביר את דברינו ותחילה נעתיק את הכתוב בפרוטוקול דיון זה: ב"כ האב: היום הבן [– האב, בנו של אבי האב שעליו דובר קודם – על ששילם את המזונות במקום בנו, בהסכמתו ועל פי התחייבותו] עובד ויכול לפרנס את עצמו.

האב בכתב תביעתו פקפק בעצם חיוב המזונות בגיל זה ככלל (בלי להזכיר שחיובו שלו הוא גם מכוח הסכם), טען על הכנסות האם ובעלה מחד גיסא לעומת הכנסתו והכנסת אישתו מאידך גיסא (אף שברור שאין לבעל האם חיוב כלשהוא כלפי בן האם) וציין את סרבנות האם והבן להפגש עימו.

ונחזי אנן: אם אב מכה את בנו ועקב כך הבן לא מעוניין להפגש עימו, וכי יעלה על הדעת שהאב יוכל לטעון "יבוא בני המוכה אליי, ואפרנסנו, ואם לא – לא אתן מזונות"? ודאי שאין הדברים כן, וודאי שבמקרה כזה נכוף האב לשלם מזונות לבן באשר הוא שם. משכך, מאי שנא אב המכה את בנו פיזית מאב המכה נפשית? ולעניות דעתנו אב המכה נפשית חמור מהמכה פיזית, וודאי אין הוא יכול לטעון "מכיוון שאין בני נפגש עימי לא אשלם מזונותיו", וכל שכן הדברים בענייננו שבו חיוב המזונות (הנמוך לכשעצמו) הוא על פי הסכם.

וכעין זה מצינו באבן העזר (סימן עז סעיף ב): האישה שמנעה בעלה מתשמיש היא הנקראת 'מורדת', ושואלין אותה מפני מה מרדה – אם אמרה: "מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי" (ודווקא שמבקשת גט בלא כתובה, אבל אם אומרת: "יתן לי גט וכתובתי", חיישינן שמא נתנה עיניה באחר, ויש לה דין מורדת דבעינא ומצערנא ליה) (בית יוסף בשם תשובת הר"ן וכן פירש רש"י בגמרא) [.

...

סיכום סוף דבר, ההתבוננות בהתנהלות האב וביחסו לבנו במשך השנים מגלה שאף שבתחילה ביקש הסדרי שהות עם הבן הדברים פסקו לאחר זמן קצר ובפרט אחרי שהקים משפחה חדשה, לא ביקש להיפגש עם הבן ונמנע מלשלם מזונות – דבר המוכיח את 'חשיבות' הבן בעיניו.

הימשכות הדברים במשך השנים גרמה בסופו של דבר לניכור הבן ממנו באופן שאין הוא רוצה לפוגשו כלל.

אם אכן ירצה בעתיד בקשר שכזה עליו יהיה למצוא את הדרך האמיתית שתוכיח רצון זה כדי שאולי יוכל להתקיים בו "והשיב לב בנים על אבותם". מסקנות פסק הדין ומתן הוראות לאור האמור בית הדין קובע: אנו מקבלים את הערעור.