חיוב אב במזונות גבוהים בשל טענה לא כנה לרצון באחריות הורית משותפת

בהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע מועד להוכחות בכל התביעות, נקבע כי בית המשפט ישמע את הקטינים עם עו"ס יחידת הסיוע ונדחתה בקשה של האב להפחתת סכום המזונות הזמניים או לביטול החיוב לנוכח טענתו לניכור הורי.

מדבריה עלה, כי לה כעסים כלפי אביה ורואה כי ניסיונותיו, לכאורה, לחדש עימם את הקשר אינם כנים, וכל רצונו הוא שייתפס ע"י החברה כ"אבא טוב".

האם שבה והדגישה שאינה מיתנגדת לקשר של הילדים עם האב ואף ציינה כי נטל גידול הילדים ומשימות הבית הם תחת אחריותה הבלעדית והיה מקל עליה אם היה מיתקיים קשר תקין ורציף של הילדים עם אביהם, אך אין לה יכולת להביא לשינוי ברצונם וכעסם עליו מובן לה. האם טענה שהיו מקרים בהם האב קבע עם הילדים אך לא הגיע וכן ציינה כי כילדים מתבגרים הם לא מנותקים מהמצב הכלכלי בבית וחווים באופן יומיומי את המצוקה הכלכלית שנכפתה עליהם עקב היתנהלות האם טענה כי האב לא נימנע מלערב את הילדים בהליכים המשפטיים ושולח להם לטלפונים מידע בקשר לכך.

העובדה שהאיש לא צרף בעצמו את מלוא המסמכים אשר לשיטתו היו יכולים לתמוך בטענתו, תומכת במסקנה כי טענתו אינה נכונה, וכי בנגוד לה, העברות הכספים בין חשבונות האיש ואביו לא היו אך מתן הלוואות והשבתן.

שכן, ההתנהלות הכלכלית-עסקית המשותפת של האיש ושל אביו מקשים מאוד להוכיח לא רק את גובה ההשבחה אלא גם את השאלה מכספו של מי נעשתה השבחה זו. למעשה, ההשקעה הכספית היחידה מצד בני הזוג שעלה בידי האשה להוכיח היא זו אשר אביו של האיש הודה בה. איני סבורה כי במקרה זה התוצאה הנכונה – הן מבחינה משפטית, הן מבחינה עובדתית והן מבחינת שקולי תום לב וצדק – היא פינוי האשה והילדים מבית המגורים על אתר תוך מתן פיצוי לאשה בגובה ההשקעה שהוכיחה.

טענת האב כי אילמלא האופן בו מיתנהלת האם היתה מתקיימת משמורת משותפת בפועל – אינה מעוגנת במציאות חיי המשפחה, וטענתו כי יש לבחון את החיוב במזונות כאילו מתקיימת משמורת משותפת – דינה להדחות.

...

עתירת האישה ביחס לזכויות הרשומות על שם האיש בקרקע בג' – נדחית.

עתירת האישה למתן פסק דין לפיו מחצית הזכויות בבית המגורים שייכות לה – נדחית.

התביעה הכספית שהגיש אביו של האיש נגד האישה – נדחית.

ייתכן שבטווח הארוך, אם תשכיל האם לשנות את עמדתה העוינת כלפי האב ולשחרר בכנות את הילדים להיות בקשר, יהיה סיכוי לחידוש כלשהוא של הקשר.

התובע מיפרט הכנסות הנתבעת בגובה 9,300 ₪ לחודש, כספים בפקדון בגובה כ - 140,000 ₪ וטוען כי היא צפויה לקבל את חלקה ממכירת הדירה המשותפת בגובה של כ 1,000,000 , (מיליון) שקלים ופיצויים בגין תאונת דרכים בסכום שלא יפחת מ - 300,000 .

בית משפט זה ער ועד למאמצים הכבירים שנעשו מצד האב לחידוש הקשר, לרבות שתוף פעולה עם גורמים מקצועיים ורצון להליך טפולי והודעת האב לא יכולה להתפרש כנטישה אלא כ"מעשה חכם של אהבה לילדיו", כפי שצוין כבר בהחלטה .

תביעת האב הוגשה משכלו כל הקיצין והקטינים העבירו באופן אקטיבי מסר חד וברור כי הם מתנגדים בכל מחיר לקשר עמו ולכן טענת ב"כ הנתבעת בס' 1 לסיכומיה כי מדובר בתביעה שהוגשה אך ורק כאמצעי סחיטה כחלק ממסע נקמה של התובע בנתבעת, היא לא פחות ממקוממת והשמוש במילים קשות של "סחיטה" ו"מעלליו" רק מגבירות את עוצמת הניכור וממחישות את היתנגדות האם לכל מהלך של האב, בניסיון לחדש את הקשר עם ילדיו.

מכל השיקולים , חלקם וכולם יחד, אני מוצאת בנסיבות העניין לפטור את האב מתשלום דמי המזונות ולחייב את האם לשאת בצרכיהם ההכרחיים של הקטינים, אך להותיר כפי בקשת האב, את חיוב האב במחצית הוצאות מיוחדות בגין חינוך, חוגים, קייטנות והוצ' רפואיות חריגות וכן לקבוע מנגנון מיוחד להעברת כספים מהאב ישירות לקטינים לצורך מימון הוצאות של צרכים מעבר להכרחיים (בילויים, פנאי, דמי כיס וכיוצ"ב) המוערכים על דרך האומדנה בגובה של 300 ₪ לכל קטין וזאת בניסיון לפתוח צוהר להידברות בין האב לילדיו.

ביטול החיוב האב במזונות ייכנס לתוקף החל ממועד פסק דין זה ולא למפרע, גם לאור העקרון כי אין להשיב מזונות שנאכלו וגם כפי שציינתי לעיל, כי עילת התביעה התגבשה הלכה למעשה עם סיום ההליך בתמ"ש - 06- חיוב האב בהוצאות מיוחדות (חינוך ורפואה) לאור בקשת האב להמשיך לשאת במחצית הוצ' חינוך ורפואה, כאשר בית המשפט מתרשם כי אין מדובר בבקשה סתמית אלא בכמיהה של הורה לסוג של קשר עם יוצאי חלציו, בדמות של אחריות ודאגה לחינוך ורפואת ילדיו, החיוב במחצית הוצאות חינוך, חוגים, קייטנות והוצאות רפואיות חריגות יוותר על כנו.

...

שוכנעתי כי האם בחרה שלא לומר אמת בעדותה בנוגע למקורות מימון לרכישת הנכס.

לאור כל האמור נפסק כדלקמן: תביעת האב מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך בסך 20,000 שקלים אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

התובעת מבקשת להותיר את ההחלטה שניתנה ביום 19.1.2017 על כנה כך שזמני השהות של הקטינים יהיו מחצה על מחצה ללא חיוב התובעת במזונות נוכח הניכור ההורי שהפך המצב לבלתי הפיך.

.אני מתרשמת שצ.צ האב מעוניין לקיים את החלטות בית המשפט ואף על פניו אומר שהקשר של הילדים עם אימם חשוב, אך לצערי נוח לו להעביר מסרים כפולים (מחד ''אתה צריך ללכת לאמא'' או ''להפגש עם שרה העו''ס'', מאידך ''אתה לא חייב'' , לא אכריח אותך'') לא להיתמודד נוכחה עם הקשיים בקיום הקשר רציף עם א.צ האם, ללכת עם רצונם של הילדים ולא עם מה שנכון עבורם ובפועל מסייע בתחילתה 12 של סרבנות קשר''.

גם, הקטינה ר' נימצאת במשמורתה, ולא נפסקו עבורה מזונות חרף היותה מתחת לגיל התובעת היתנגדה לדרישת הנתבע להחזיר לו מחצית קיצבאות הילדים, שכן לא הוכרעה סוגיית המשמורת והקצבאות ניכנסו לחשבון המשותף של הצדדים ואלו אוזניו בחוות דעת האקטואר.

ואולם, בהמשך, מאז שעברו שני הבנים ט' ול' לחזקתו בחודש 12/2015 , טען כי התובעת מחויבת לספק את מזונותיהם, וגובה המזונות הוא כפי שפרטה התובעת בכתב תביעתה למזונות.

להורה שגרם לסרבנות הקשר ולא ניצל את השפעתו להעלאת היחסים של הקטינים עם ההורה האחר על דרך המלך, חייבת להיות אחריות ברורה למעשיו.

בחקירתו של הנתבע הוא נישאל לגביו והשיב כי הצדדים רכשו את הבית יחד בשנת 2009 ורשמו מחצית הזכויות על שם התובעת כיוון שהיא הייתה אישתו (עמ' 19,20 ) ולא טען כי מדובר בכלל ב"מתנה" מצידו.

...

12 ועל כן, אני מורה על ביצוע איזון מיידי לפי חלופה א', ועל התובעת להעביר סכום של 40,993 ₪ נומינלי (ללא הוספת הפרשי הצמדה וריבית) לנתבע לאיזון כולל של עודף זכויותיה.

אני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת מחצית שווי הרכב נכון למועד הקרע.

סיכומו של דבר 2) לחוק בכספי הפיצויים 31 ) נדחית בקשת הנתבע לחלוקה בלתי שוויונית לפי סעיף בגין תאונת הדרכים שהושקעו ברכישת בית משותף.

אל נוכח הטענות קיימתי דיון ביום 21.5.18 שבו נחקר פקיד הסעד ולאחר מכן הגישו באי כוח הצדדים את סיכומיהם.

עוד קבעתי כי אין ספק שהעתירה למשמורת משותפת הוגשה על ידי האב באופן שאיננו מנותק מסוגיית המזונות עם זאת שוכנעתי בכנות רצונו של האב להכרה במעמדו כשווה לאם בכל נושא הקשור לטובת הקטינים ובנסיבות העניין לא מצאתי כל סיבה שלא להעתר לבקשתו – וזאת באמצעות קביעת אחריות הורית משותפת.

אשר למהות התביעה טענה האם כי מרגע שניתן פסק הדין שקבע אחריות הורית משותפת, האב עושה כל העולה על רוחו, מזניח את הילדים, מסית אותם נגדה ותוך שאיננו מסתיר כי כוונתו האמיתית היא להפסיק את חיובו בדמי המזונות.

באת כוח האב מדגישה כי האב לא טען לרגע שבעלה של האם צריך לפרנס את ילדיו אולם לאור פסיקת בית המשפט, הכנסתו של בן זוגה של האם רלוואנטית כי מקיים עימה משק בית משותף ומפקיד את משכורתו לחשבון בנק משותף, שמנהל עם האם, ולפיכך בחישוב דמי המזונות, על בית המשפט לקחת בחשבון את ההכנסות של כל אחד מההורים, מכל מקור שהוא.

לאור גובה הכנסותיהם המשותפות של האם ובעלה, חיה האם ברמת חיים גבוהה מאוד, מתגוררת בבית פרטי שבבעלותה ורשום על שמה ולא בכדי לא טענה האם בכתב ההגנה שהגישה על חובות או החזרי הלוואות שבהן נושאת.

...

( הליך המשמורת שהתקיים לפני בית המשפט – - תלה"מ 01- כבר בתחילת ההליך, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת למינוי עו"ס לסדרי דין ובית המשפט נעתר לבקשתם.

מאחר שהוכח כי בנסיבות המקרה דנן, טענה באת כוח האב, מתקיימים כל התנאים שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15 , יש לקבל את התביעה ולהורות על ביטול חיובו של האב לשלם לידי האם את דמי מזונות הקטינים.

כמו כן אני קובעת כי פסק דין זה יחול אך ורק ממועד זה ואילך ולא רטרואקטיבית וזאת כדי שהקיזוז לא ישפיע על רווחת הבנים והאם מתוך הנחה שהכספים 24 .

אשר לטענות על אודות הוצאות מסוג תלבושת אחידה לביה"ס וילקוטים לביה"ס, לאור החלטתי דלעיל כי לא תהיה התחשבנות רטרואקטיבית בין הצדדים, אני דוחה בקשה זו. לאחר שבית המשפט נחשף להתדיינות האחרונה בין הצדדים, המתוארת לעיל, ומאחר שאין בכוונתו של בית המשפט לדון ולהכריע איזה סוג ילקוט ירכשו הצדדים לבנים (האם של חברת "אדידס", כפי שרוצה האב, או של חברה אחרת, כפי שסבורה האם), יובהר לצדדים כי אם לא ימצאו דרך להסדיר מחלוקות אלה ביניהם, יופנו הצדדים להליך של תיאום הורי, שבעלויותיו יישאו שווה בשווה.

סיכום על כן, אני קובעת כדלקמן: 13 ₪ האב ישלם לידי האם סך 1,000 ₪ לחודש בגין דמי המזונות של שני הקטינים (סך עבור כל קטין).

אלא, שלאחר שהעותרת הבהירה בתגובתה כי המעבר ליבנה היה מטעמי גובה השכירות, ביטל בית הדין את הצוו (ביום 17.4.2020), ואישר את מעבר העותרת לעיר יבנה בכפוף לכך שמדובר במעבר זמני עד להחלטה אחרת.

שני תסקירי אגף הרווחה המליצו כי ההסדר שהיה קיים באותה העת ייוותר על כנו: הילדים ימשיכו להתחנך במסגרות חינוך בעיר נס-ציונה, ומבחינת הסדרי השהות יימשכו הסדרי המשמורת המשותפת.

בעקבות טענת המשיב כי ד"ר כהן לא כללה בחוות דעתה היתייחסות לרצונם של הילדים, החליט בית הדין האיזורי לשמוע את שני הילדים הגדולים, וזאת על אף היתנגדות העותרת.

לצד העתירה, הוגשה בקשה לצוו ביניים, במסגרתה התבקש בית משפט זה להורות על: "העתקת מגורי הילדים (כביתם המרכזי) לדירת האם ביבנה, לרבות מסגרות החינוך; חלוקת זמני השהייה יותר אצל האם, העותרת"; וכן התבקשו סעדים נוספים לעניין שיעור המזונות, חלוקת האחריות בהסעות הילדים, ואיסור הסתה נגד העותרת.

כמו כן צוין כי חוות דעת ד"ר כהן איננה נקייה מקשיים, בהנתן שלא ניתן משקל לרצונם של הילדים; וכן הופנתה ביקורת רבה כלפי האב, בנגוד להתרשמותו של בית הדין האיזורי אשר מלווה את הצדדים מזה זמן רב. עוד נטען כי בדין היתחשב בית הדין האיזורי בעמדת הילדים, ממנה התרשם כי הייתה כנה ועקבית.

ביה"ד מכיר את הצדדים מזה זמן רב והיו דיונים רבים בביה"ד. ביה"ד התרשם ששני ההורים הנם הורים טובים כולל האב.

כפי שתואר לעיל, בהחלטה נוספת של בית הדין האיזורי מיום 2.10.2022, אשר דחתה את בקשת המשיב לחייב את האם לשנות את מקום מגוריה, נכללה מעין "הנמקה משלימה" להחלטה מיום 23.3.2022 מושא עתירה זו. בהחלטה זו פורטו הטעמים שבגינם מצאה דעת הרוב להעדיף את תסקירי אגף הרווחה על פני חוות דעת ד"ר כהן: היתרשמות הדיינים כי הילדים רוצים להמשיך ללמוד בנס-ציונה; העובדה כי חוות דעת ד"ר כהן "לא נתנה משקל לרצונם של הילדים"; וכן היתרשמותו החיובית של בית הדין האיזורי מהמשיב, בנגוד לבקורת החריפה שהופנתה כלפיו בחוות דעת ד"ר כהן.

...

כמו כן, אנו סבורים כי בנסיבות העניין, לא נפגעה מהותית יכולתו של בית הדין הרבני הגדול, ביושבו כערכאת ערעור, להפעיל ביקורת על החלטת בית הדין האזורי.

צירוף טעמים אלו מוביל למסקנה כי, בנסיבות המקרה דנן, לא מתקיימת פגיעה מהותית שמצדיקה את התערבותו החריגה של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים.

העתירה נדחית אפוא, וכך גם הבקשה לצו ביניים.