וכך מפי כב' השופט א' שהם ברע"פ 6032/13 שלהבת אהרן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה טבריה (19.01.2014):
"כידוע, צו הריסה מינהלי, המוצא מכוח סעיף 238א לחוק התיכנון והבניה, הוא אקט מינהלי, ולא אקט עונשי. לפיכך, וכפי שקבעו גם הערכאות הקודמות, עומדת למשיב חזקת התקינות המנהלית, היינו חזקה כי פעולתו המנהלית נעשתה כדין. על המבקש לסתור חזקה זו, מוטל הנטל להוכיח את דבר קיומו של הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המנהלית".
מן הכלל אל הפרט
ראש וראשון אומר שאין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה המבנים נבנו בהתאם להיתרי בנייה כדין, על יסוד חידוש היתרים קודמים, בהיותם מיועדים לשמש מחסנים לתוצרת חקלאית – היא הטענה המרכזית.
בנוגע לטענה שמשטחי הבטון פטורים מהיתר, לא עמד המבקש בנטל ההוכחה המוטל עליו, בהיעדר היתייחסות לכך בתצהיר המהנדס מטעמו, ולפיכך בהתאם לתקנות 2(ג) ו- 6 לתקנות התיכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), התש"ע-2010, דין הטענה להדחות על הסף.
...
בנוגע לטענה שמשטחי הבטון פטורים מהיתר, לא עמד המבקש בנטל ההוכחה המוטל עליו, בהעדר התייחסות לכך בתצהיר המהנדס מטעמו, ולפיכך בהתאם לתקנות 2(ג) ו- 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010, דין הטענה להידחות על הסף.
בנוגע לטענת אכיפה בררנית, מדובר בטענה המחייבת הוכחת תשתית ראייתית שהנטל הוא על הטוען לה אחרת דינה להידחות על הסף, ואילו המבקש לא הביא כל ראשית ראיה בהקשר זה ולמעשה הטענה נזנחה בדיונים.
סוף דבר
מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בסיס לטענת המבקשת כי צווי ההריסה המינהליים הוצאו שלא כדין, או שנפלו פגמים מהותיים בהוצאתם, לפיכך הבקשה נדחית.