חיבור למערכת ביוב מרכזית כתנאי מקדים למתן היתר בנייה

טענתה המרכזית היא כי חויבה שלא כדין בדמי הקמה כתנאי לקבלת היתר בניה שנועד להכשיר את חריגות הבניה במקרקעין, אשר חוברו לתשתיות על ידי הרשות המקומית; המערערת נשאה בעלויות החיבור כחלק מהתשלום "פר נכס" ששלמה לרשות במועד הבקשה של ההיתר המקורי, ולמשיבה לא קמה זכות תביעה נגדה.

השופט קמא דחה את הפרשנות שמבקשת המערערת לתת למונח "היתר לבניה" הקבוע בסעיף 9(א)(1), באופן שיתייחס לבניה חדשה בלבד, בקבעו כי הפרשנות שמציעה המערערת מלאכותית ומובילה לתוצאה אבסורדית, המנוגדת לתכלית החקיקה, לפיה תועדף בניה בלתי חוקית, שלא ניתן לה היתר מלכתחילה, תוך הפטרה מתשלום דמי הקמה, על פני תושבים שומרי חוק המקדימים להוציא היתר בטרם ביצוע עבודות הבניה.

עוד תמכה המשיבה בקביעתו של בית משפט קמא לפיה מערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה בסעיף 11 (ד)(2) לכללים, להוכיח כי שילמה "תשלום קודם" בגין הבניה הבלתי חוקית (שנבנתה לפני "יום התחילה", כמשמעותו בסעיף 26 לכללים – "תחילתם של כללים אלה ב-1 בחודש השני שלאחר יום פירסומם..."- ד.ס.), וכי כל שהוכיחה הוא כי התשלום עבור חיבורה למערכות המים והביוב שולם על ידה אגב הוצאת היתר הבניה המקורי שניתן לה לצורך בניית 482 מ"ר. לטענתה, יש חזוק לטענותיה בתיקון לסעיף 11 מיום 1/1/17, אף שהתיקון אינו חל בעניינינו, מפני שיש בו כדי לסתור את טענות המערערת בסוגית הסמכות לגבות דמי הקמה בגין בניה חורגת.

...

שוכנעתי כי בצדק דחה בית משפט קמא את טענת המערערת כי היא זכאית לפטור מתשלום דמי הקמה מכוח סעיף 11 לכללים, משזו לא הרימה את הנטל להוכיח כי ה"תשלום הקודם" ששולם על ידה, "פר נכס", בקשר להיתר בניה המקורי בשטח של 482 מ"ר, כולל גם את הבניה החורגת.

גם בסוגיה זו דן בית משפט קמא בהרחבה בטיעוניה של המערערת, עליהן חזרה גם בערעורה; שוכנעתי כי פרשנותו לסעיף הנדון תואמת את לשונו ואת תכליתו, ומתכתבת עם תכלית ההסדר הקבוע בסעיף 103 לחוק.

סוף דבר נוכח כל המקובץ, אני רואה לדחות את הערעור.

בנוסף נקבע כי מתוך המקרקעין אשר יוקנו לועד הנאמנים, תנתן לתובע זכות שימוש, לתקופה של 10 שנים עם שלוש אופציות בנות 10 שנים לשימוש נוסף, בכפוף למספר תנאים, לרבות תשלום דמי שכירות ע"י התובע, כפי שייפסקו ע"י בית המשפט בהתאם לס' 79א. להסכמה דיונית זו, ניתן תוקף של החלטה, וכפועל יוצא ממנה, הוריתי על מינויו של המודד והשמאי מר זהר עירון, לצורך מתן חוות הדעת.

עוד צורפו על ידי התובע מסמכים המתייחסים לחיבור הנכס למערכת הביוב, בשנת 1976 ומסמכים הנוגעים להליך פלילי אשר נוהל כנגדו בגין בניה ללא היתר.

יוקדם ויודגש כי התובע לא צירף ולו ראשית ראיה, המתייחסת לרכישת המקרקעין ע"י אביו.

בהתאם לעדותו הוא עבד באותה עת בדואר המרכזי בת"א, והשתכר סך של כ- 2,000 ל"י לחודש, כאשר כיום הוא מקבל פנסיה חלקית בסך של כ- 5,000 ₪ לחודש (ר' ע' 39 ש' 5-18 לפרוטוקול הדיון).

...

בהינתן כל האמור לעיל אני מוצאת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח תביעתו.

כן אני קובעת כי וועד הנאמנים זכאי להירשם כבעל הזכויות ב מתחם הקבר – מקאם שייח אלבוטיחי המצוי בתוך חלק מחלקה 1.

סוף דבר תביעת התובע, מר עלי אבו לבן, נדחית.

בהיתר הבניה, שניתן ביום 27/4/15, בעקבות ובהסתמך על כתב ההיתחייבות, נקבע כך: "שינוי תנאי היתר מס' 18566 – לפיו במקום תנאי האיכלוס הקיים בהיתר "השלמת מכון הסניקה של ארסוף, חיבורו למערכת ביוב והפעלתו התקינה", ייקבע התנאי – "הקמת מיכלי הורקה המאפשרים סילוק שפכים ממבנה המגורים וחיבורם לצנרת הביוב של המבנה". למעשה היה כאן מהלך של "הליכה לקראת" העותרים.

ההסכמה באותו מקרה נבעה מן העובדה, שבהיתר הבניה של אותו בית, לא נקבעו (כנראה מחמת טעות) תנאים לפיתרון ביוב מקומי בהתאם להוראות התכנית, אלא היתר הבניה לאותו בית הציג חיבור לביוב מרכזי, ועל כן, נוצרה הסתמכות אמיתית.

...

וחרף כל האמור לעיל, נכון להיום כבר מקדמות המשיבות את תכנית 401-0735274 להקמת תחנת הסניקה המזרחית, אשר תחובר ותשרת גם את הנכס של העותרים.

לסיכום, אני מושיט לעותרים את הסעד המבוקש הראשון בחלקו, היינו, אני קובע פרק זמן קצוב של ששה חודשים מהיום להגשת תכנית תחנת הסניקה המזרחית – אשר תחובר ותשרת גם את הנכס של העותרים – במיקום שהוא צפונית מזה שהיה בתכנית שהוגשה ונדונה.

אני דוחה את העתירה, ככל שהיא נוגעת ליתר הסעדים המבוקשים.

בבית המשפט העליון בר"ם 8919/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: פהד עבדו סאיג' נ ג ד המשיבות: 1. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה – מבוא העמקים 2. מיאהקום – תאגיד המים והביוב כפרי גליל תחתון בע"מ בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט י' אברהם) בעת"ם 51073-11-20 מיום 8.12.2020 בשם המבקש: עו"ד אמיל נחאס בשם המשיבה 1: עו"ד עביר אסדי; עו"ד ניבי אטיאס בשם המשיבה 2: עו"ד עימאד ח'מאיסי ][]החלטה

בהמשך להוראות התכנית הגישה המועצה המקומית כפר כנא תכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמה וביום 4.12.2019 החליטה הועדה המקומית לתיכנון ולבניה מבוא העמקים, היא המשיבה 1 (להלן: הועדה המקומית או הועדה) להפקידה בתנאים (להלן: תכנית האיחוד והחלוקה; כעולה מתשובת הועדה לפניי, תכנית זו נימצאת כעת בשלב תיקונים אצל עורך התכנית טרם הפקדתה).

נטען כי במצב הנוכחי, עד להקמת המתקן, חלק הארי של בתי העסק באיזור התעשייה, שאינם מחוברים למערכת הביוב הציבורית, מפנים את השפכים שלהם באמצעות בורות סופגים וכי מצב זה אינו תקין ומביא לנזקים סביבתיים; ולעיכובים שונים בהקמת עסקים חדשים.

מבלי להביע עמדה בשאלת סכויי העתירה, אני סבור כי שקולי מאזן הנוחות, אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מן הסוג דנן, מטים את הכף לדחיית הבקשה בשלב זה. עיון בתשובות הועדה והתאגיד מלמד כי הלכה למעשה בנקודת הזמן הנוכחית אין צפי לבצוע פעולה כלשהיא בשטח החלקה, שתביא לשינוי המצב הקיים באופן בלתי הפיך אם תתקבלנה טענות המבקש בעתירה.

בצד האמור, נוכח החשיבות הציבורית הברורה בהקמת המתקן, שעליה דומה שאין חולק, סבורני כי יש לדחות את הבקשה לצוו ביניים בשלב זה, תוך חיוב הועדה והתאגיד במתן הודעה למבקש 21 ימים לפני ביצוע צעדים אופראטיביים בחלקה (ובכלל זאת תפיסת חזקה), כך שזה האחרון יוכל לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים לקבלת סעד, ככל שימצא לנכון (העתק מההודעה, לצד אישור המצאה למבקש, יוגש על ידי המשיבות לבית משפט קמא באותו מועד).

בנסיבות העניין ועל רקע המכלול האמור, ישקול בית המשפט לעניינים מנהליים להקדים את הדיון בעתירה, בהתאם לאפשרויות יומנו.

...

מבלי להביע עמדה בשאלת סיכויי העתירה, אני סבור כי שיקולי מאזן הנוחות, אבן הבוחן המרכזית לבחינת בקשות מן הסוג דנן, מטים את הכף לדחיית הבקשה בשלב זה. עיון בתשובות הוועדה והתאגיד מלמד כי הלכה למעשה בנקודת הזמן הנוכחית אין צפי לביצוע פעולה כלשהי בשטח החלקה, שתביא לשינוי המצב הקיים באופן בלתי הפיך אם תתקבלנה טענות המבקש בעתירה.

מכאן מתבקשת המסקנה, כי הקמת המתקן טרם קרמה עור וגידים מבחינה ביצועית.

בצד האמור, נוכח החשיבות הציבורית הברורה בהקמת המתקן, שעליה דומה שאין חולק, סבורני כי יש לדחות את הבקשה לצו ביניים בשלב זה, תוך חיוב הוועדה והתאגיד במתן הודעה למבקש 21 ימים לפני ביצוע צעדים אופרטיביים בחלקה (ובכלל זאת תפיסת חזקה), כך שזה האחרון יוכל לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים לקבלת סעד, ככל שימצא לנכון (העתק מההודעה, לצד אישור המצאה למבקש, יוגש על ידי המשיבות לבית משפט קמא באותו מועד).

בכפוף לאמור בפסקה 5 לעיל, הבקשה נדחית.

בתאריך 14.07.2014 ניתן נגד המשיבה צו שפוטי במסגרת ת"פ (פ"ת) 17984-11-11 המבוסס על הסכמות המשיבה עם המערערת, לפיו על המשיבה היה להסדיר לא יאוחר מ- 28 חודשים ממועד גזר הדין את כל דרישות תנאי המסגרת בתחנות המעבר לפסולת מעורבת, לפי פריט 5.1א לצוו רשוי עסקים, ולקבל רישיון עסק והיתר בניה בהתאם.

בין היתר זרמו תשטיפים אל מחוץ לשטח התחנה לרשות הרבים; נמצאה חריגה גבוהה מערכי הסף המאושרים להזרמה למערכות ביוב מרכזיות; ב-7 מועדים שונים ארעו בתחנת המעבר שרפות שנמשכו מספר ימים, לרבות של פסולת גושית ופלסטיק, שגרמו לזיהום אויר חזק, כאשר המשיבה המשיכה להשליך פסולת נוספת ולהפעיל את תחנת המעבר בנגוד להנחיות שקבלה מהמשרד לאיכות הסביבה; באחת הפעמים זרמו תשטיפים עם ריכוזי מזהמים גבוהים אל נחל רעננה, התערבבו במי קולחין ומשם זרמו אל מורד נחל פולג עד חיבור נחל דרור; במועדים אחרים זרמו תשטפים לנחל פולג; עוד עולה שבעקבות הממצאים הוצא למשיבה ולנאשמים אחרים בתאריך 20.1.2016 מכתב התראה, אולם גם לאחר מועד זה נימצאו ליקויים סביבתיים חמורים ב- 14 מועדים נוספים.

...

גישה סלחנית בדמות ביטול ההרשעה בכתבי האישום המאוחרים יותר תפגע בעקרון ההרתעה באופן אנוש, והיא עלולה להוות תמריץ שלילי לתאגידים אחרים שימנעו מלנקוט באמצעים אפקטיביים למניעת הישנות עבירות מסוג זה. עוד מצאתי להעיר כי אינני מקבל את הדרך בה הילך בית משפט קמא בנסותו ליישב בין העדר היכולת להטיל קנס כספי בשל ביטול ההרשעה אל מול הצורך לקנוס את המשיבה באופן משמעותי.

סוף דבר נוכח כל האמור, אציע לחבריי לקבל את הערעור.

עמדה זו מתבקשת הן בשל הצורך להרתיע את המשיבה, שכאמור מורשעת בביצוע עבירות מסוג זה שלא בפעם הראשונה, והן לאחר שנמצא כי המשיבה עברה על החוק בתקופה בה עמדה בתוקף התחייבות קודמת [ראו והשוו: עניין אלבז].