חטיפה לצורך דרישת כופר

אורון ז"ל היה בן שמונה שנים במותו, לאחר שנחטף ממרכז סביון ועקבותיו נעלמו ביום ראשון, 8.6.1980, כדי לידרוש כופר מבני משפחתו.

...

עוד קבעה בצדק, כי מקום שהבקשה לשחרור זמני אינה נתמכת במסמכים המלמדים על תוכנית טיפולים סדורה שהוכנה עבור האסיר, כפי שקרה בעניינו של העותר, דין הבקשה להידחות (רע"ב 2173/20 בן משה נגד מדינת ישראל [5.4.2020], בפסקה 14).

סוף דבר: כמו הוועדה, אנו ערים לכך שהעותר מתמודד עם מחלת סרטן מפושטת, וברי כי תוחלת חייו התקצרה באופן משמעותי בשל המחלה הקשה (ובמיוחד כשהוא מתמודד גם עם מחלות רקע).

סוף דבר: בכפוף לאמור בפסקה 48 לעיל, העתירה נדחית.

עניינה של הפרשה בתופעה החמורה של חטיפת אזרחים סודנים ואריתראים בידי כנופיות מקומיות בסיני תוך דרישת דמי כופר מבני משפחותיהם השוהים בישראל.

...

נוסחת האיזון קבועה בלשון החוק ולפיה החיסיון יעמוד בעינו אלא אם מצא בית המשפט כי "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה". מושם דגש על זכויות הנאשם לנהל את משפטו אל מול האינטרס הציבורי בדמות שיקולי ביטחון ויחסי חוץ.

סוף דבר הנני מורה על דחיית העתירה.

הוא חטף את הילדה והשאיר מכתב, ובו דרישת הכופר.

...

בהערכתו של המכלול הגיעה הערכאה הראשונה למסקנה הפוכה ממסקנתי.

כשופט שטרוזמן אף אני סבור, כי מן הראוי הוא לשמוע את משפטם של המשיבים בהקדם.

התוצאה היא, כי אני מקבל את הערר ומורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

בידי הנאשם לא היה סכום כסף כנדרש ולפיכך, החליט, כשבועיים לפני הארוע לחטוף את המנוח לרוצחו ולהסתיר גופתו תוך העברת דרישה לתשלום כופר נפש בגין שיחרורו.

...

למעלה מן הצורך נוסיף, כי לטעמנו, גם אילו נתקבלה גרסת הנאשם שלפיה היה מעוניין בחטיפתו של המנוח בלבד (לצרכי סחיטת בני משפחתו), ושהמתתו של המנוח (באמצעות 21 דקירות!) נעשתה רק מכיוון שהתפתח מאבק בין השניים, אזי גרסה זו לבדה בהחלט יכולה הייתה להיכנס לגדרי הנסיבה המחמירה שבסעיף 301א(א)(2), שלפיה המעשה נעשה במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת או להקל את ביצועה, או במטרה להסתיר את ביצועה של עבירה אחרת, או לאפשר הימלטות מן הדין לאחר ביצוע העבירה האחרת (ראו בהרחבה לעניין הקשר הענייני בין ההמתה לבין העבירה האחרת -דברי ההסבר לתיקון ביחס לסעיף 301א(א)(2) (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, עמ' 17 ה"ח 972).

על רקע אלו, לא מצאנו נימוקים מיוחדים, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, בהתאם לאמור בסעיף 301א(ב) לחוק העונשין.

משכך עבר הנאשם על הוראות סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, המורות כך: "העושה אחת מאלה: (1) נכנס לישראל, או יושב בה, בניגוד לחוק; ..דינו - מאסר שנה." סוף דבר נוכח כל המקובץ, מורשע הנאשם בעבירות שלהלן: רצח בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; חטיפה לשם רצח וסחיטה, בניגוד לסעיף 372 לחוק העונשין; כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

על פי האישום הראשון בעקבות חטיפת אישה וגבר על ידי בדואים בסיני ודרישה לדמי כופר בסך 80,000$ שאם לא כן יהרגו, נימסר לנסחט המתגורר בישראל על ידי החוטפים כי שליח מטעמם יצור עימו קשר על מנת לגבות את דמי הכופר.

...

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: עונש של מאסר בפועל בן 42 חודשים בניכוי ימי מעצרו.