בידי הנאשם לא היה סכום כסף כנדרש ולפיכך, החליט, כשבועיים לפני הארוע לחטוף את המנוח לרוצחו ולהסתיר גופתו תוך העברת דרישה לתשלום כופר נפש בגין שיחרורו.
...
למעלה מן הצורך נוסיף, כי לטעמנו, גם אילו נתקבלה גרסת הנאשם שלפיה היה מעוניין בחטיפתו של המנוח בלבד (לצרכי סחיטת בני משפחתו), ושהמתתו של המנוח (באמצעות 21 דקירות!) נעשתה רק מכיוון שהתפתח מאבק בין השניים, אזי גרסה זו לבדה בהחלט יכולה הייתה להיכנס לגדרי הנסיבה המחמירה שבסעיף 301א(א)(2), שלפיה המעשה נעשה במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת או להקל את ביצועה, או במטרה להסתיר את ביצועה של עבירה אחרת, או לאפשר הימלטות מן הדין לאחר ביצוע העבירה האחרת (ראו בהרחבה לעניין הקשר הענייני בין ההמתה לבין העבירה האחרת -דברי ההסבר לתיקון ביחס לסעיף 301א(א)(2) (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, עמ' 17 ה"ח 972).
על רקע אלו, לא מצאנו נימוקים מיוחדים, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, בהתאם לאמור בסעיף 301א(ב) לחוק העונשין.
משכך עבר הנאשם על הוראות סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, המורות כך: "העושה אחת מאלה: (1) נכנס לישראל, או יושב בה, בניגוד לחוק; ..דינו - מאסר שנה."
סוף דבר
נוכח כל המקובץ, מורשע הנאשם בעבירות שלהלן:
רצח בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977;
חטיפה לשם רצח וסחיטה, בניגוד לסעיף 372 לחוק העונשין;
כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.