העירעור לביהמ"ש המחוזי היתקבל באופן חלקי, כך שהמערער זוכה מעבירה של היתחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 לחוק העונשין, שבה הורשע באישום השני; והרשעתו בגין העבירות הנדונות באישום הראשון נותרה על כנה, אך תקופת המאסר על-תנאי הועמדה על שלושה חודשים (חלף ארבעה חודשים), ותקופת השרות לתועלת הציבור קוצרה להקף של 80 שעות (במקום 120 שעות .
חרף החומרה נתנה לנאשמת היזדמנות להשתקם והיא שולבה בהליך בביהמ"ש הקהילתי.
התנודתיות הרבה שנצפתה מצדה של הנאשמת בהתנהלות בבית המשפט הקהילתי, מצאה ביטוי גם בשוני בין ביטויים וורבאליים מצידה לגבי רצון לגמילה לבין קשר אמיתי עם גורמים טפוליים להשגת תכלית חשובה זו.
כך לדוגמה, דיווחה הנאשמת בזמנו כי היא עתידה להישתלב באשפוזית דולפין באשדוד ובנסיבות אלה הוחלט לבחון השתלבותה במסגרת זו טרם הפנייתה לממונה על עבודות שרות, אך בדיעבד הסתבר כי היא לא השתלבה במסגרת זו.
תנודתיות זו וחוסר היציבות בהתנהלותה מצאו בין השאר ביטוי גם בהודעה על מוכנות להישתלב באשפוזית ולאחר מכן אמירה על רצון להיגמל באופן עצמאי כשבסופו של דבר לא היתקיימה כל היתקדמות ממשית במצבה.
"
הינה כי כן כפי שחזר וציין בית המשפט כאמור לעיל ,עיקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל ולכן איני מוצאת כי יש להשית על הנאשמת שלפני ענישה זהה לזו שהושתה על נאשמת 2 .
...
בנסיבות אלה עיכבתי החלטתי באשר לנושא קבלת חוו"ד ממונה על מנת לבחון שילובה של הנאשמת באשפוזית דולפין ולצורך כך נדחה הדיון פעם נוספת.
"
וכן ר' רע"פ 8443/15 **** נ' מדינת ישראל (נבו 15.12.2015) :
" 7 . בבחינת למעלה מן הנדרש, אציין כי אינני מקבל את טענותיו של המבקש, גם לגופו של עניין. אמת נכון הדבר, כי עיקרון אחידות הענישה, ראוי לזכות למשקל נכבד, בעת גזירת עונשו של הנאשם. על-פי עיקרון זה, יש להחיל, במידת האפשר, שיקולי ענישה דומים, על נאשמים שאינם נבדלים מהותית זה מזה, מבחינת אופיין של העבירות שהם ביצעו; נסיבות ביצוען של העבירות; נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, וכיוצא באלה (רע"פ 4022/15 יוסף נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.6.2015)). יחד עם זאת, על אף חשיבותו, עיקרון אחידות הענישה איננו עומד לבדו בעת גזירת העונש, ולצידו יש ליתן את הדעת ליתר שיקולי הענישה. כפי שציינתי ברע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.10.2012): "עקרון אחידות הענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, א-פריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית-המשפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני - כל מקרה ונסיבותיו הוא, כל נאשם ונסיבותיו הוא" (ראו גם: רע"פ 1078/15 קרקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.2.2015); רע"פ 8337/14 ברקוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.12.2014)).
לצד כל האמור לעיל נתתי דעתי גם לדברי שרות המבחן בתסקיר המסכם לפיהם ככל שבית המשפט ישקול להטיל עונש מאסר בפועל הרי עלולה להיגרם לנאשמת כתוצאה ממאסר מאחורי סורג ובריח פגיעה ניכרת במצבה הרגשי והיא עלולה להיחשף לגורמים שוליים נוספים.
סופו של דבר שאני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
1.
