אחת התהיות העיקריות אליהן הפניתה הנתבעת נגעה לכתובת הארוע, כפי שזו צויינה בדו"ח הפינוי של האמבולנס (נ/3), שם נרשם, תחת הפרק "פרטים אישיים" כי כתובת הארוע היא "כפר קרע ליד בית ראש המועצה".
הנתבעת ציינה כי בית ראש המועצה מצוי במרחק של כ- 1,800 מטרים מהמקום בו לטענת התובע היתרחש הארוע, דבר שלא רק שולל את גרסת התובע בעיניין מקום הארוע, אלא ממקם אותו ליד בית ראש המועצה, ששמש כמטה בחירות מוניציפאליות שחלו באותו יום, בו כנראה שהה התובע באותה בעת ושם הוא נפגע, כך לשיטת הנתבעת.
ביום 14.11.18 אושפז התובע בבית החולים וביום 19.11.12 עבר ניתוח להחלפת ראש הרדיוס במרפק, והוא שוחרר מאישפוז ביום 21.11.18 כשידו הימנית נתונה בסד גבס.
בד בבד, יש לקחת בחשבון שהתובע לא יכול היה בתקופה זו לחזור לעבודה אותה ביצע ערב התאונה בשל הפגיעה, וגם אם הוא יכול היה למצוא עבודה אחרת, ראוי ונכון יהיה לפצותו באופן חלקי עבור בשיעור של 15% מגובה שכרו הממוצע ערב התאונה, וזאת גם בתקופה
בה עבד כעוזר נהג "ביובית" (בה הגיע לממוצע שכר נמוך מזה שהיה ערב התאונה).
...
המסקנה מכל המקובץ היא שנכון יהיה לפצות את התובע עבור 4 חודשי אי כושר מלאים, ובהמשך בגין אי כושר חלקי בשיעור של 30% עד סוף שנת 2019 (דבר העומד בהלימה גם עם הנכויות זמניות שנקבעו לתובע במסגרת נכות כללית – ראו ת/1).
סוף דבר
סך נזקי התובע עקב הפגיעה בתאונה עומד על 641,116 ₪.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 455,211 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 100,000 ₪, החזר שכר המומחה הרפואי מטעמו והחזר חלקו בשכר המומחה מטעם ביהמ"ש (כנגד הצגת אסמכתאות תשלום מתאימות), והחזר אגרה ששולמה בפתיחת ההליך, והכל בתוך 30 ימים, אחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.