מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חזרה של עו"ד על טענות לקוחו בתקשורת אינה מהווה לשון הרע

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בחדרה ת"א 59798-05-15 ינאי ואח' נ' זורסקי ניר תיק חצוני: לפני כבוד השופטת הדסה אסיף התובעים 1. איילה ינאי, ת.ז. 054778576 2. אילה מרכז קוסמטי רפואי בע"מ, ח.פ. 513716258 ע"י ב"כ עו"ד אליהו עמר ו/או גל עין-ים ואח' הנתבעת אורנה זורסקי ניר, ת.ז. 022625040 ע"י ב"כ עו"ד אילה פולק משה פסק דין
עוד טענה כי דבריה כלל אינן מהוים לשון הרע על פי החוק וכי לכל היותר מדובר במעשה של מה בכך, שאדם סביר לא היה מגיש בגינו תביעה.
ראשית, משום שאורנה לא חזרה על טענה זו בסיכומיה ונראה כי זנחה אותה.
שנית, נראה שיש ממש בטענות התובעות בסיכומיהן (סעיפים 112-118), ובעיקר בטענה לפיה הצגת מודעות בדף פייסבוק אינה דומה למשלוח עלון פירסומת לתיבת הדואר או מיסרון למכשיר האישי של הנתבעת, שכן הנתבעת היא שנכנסת לאתר "פייסבוק" ומעיינת במתרחש שם. שלישית, אף אם בוצעה עבירה על חוק התיקשורת, ואינני סבורה כי כך היה, אין בכך כדי להצדיק פרסום לשון הרע.
ואכן, כך פסק כב' השופט גולדקורן בפסק הדין בעיניין וקנין (תא"מ (שלום –צפת) 54888-01-12 מאיר וקנין נ' מוטי מועלם (פורסם בנבו, 16.12.2012), כשקבע כי אמרה באתרי אינטרנט ופורומים, לפיה התובע הוא נוכל שמפיל לקוחותיו בפח, אינה מקימה עילת תביעה, בשל אופי הפירסום ומקומו.
...
אני דוחה את ניסיונה של אורנה לטעון להגנה מכח הוראות סעיף 14 מכח הטענה כי ההגנה אינה נשללת רק משום שלא הוכחה אמתותו של "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש". הטענה, לפיה נזקקה לטפול בחדר מיון אינה בגדר פרט לוואי וודאי שאינה בגדר פרט שאין בו פגיעה של ממש.
סבורני כי במקרה דנן, לא נעשה הפרסום בתום לב. ראשית, חזקה היא שהפרסום לא היה בתום לב אם הדברים שפורסמו לא היו אמת, וכאמור לעיל, לא הוכח בפניי כי הדברים הם בגדר אמת .
התוצאה היא שאני דוחה את התביעה ביחס לחלק מהפרסומים, אך מקבלת אותה ביחס לפרסום שבו ציינה הנתבעת כי נזקקה לטפול בחדר המיון.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נתנאל ניסה באותו היום ליצור קשר באותו עניין גם עם התובע, אך ללא הצלחה, מחמת שהייתו בחו"ל. משכך פירסם נתנאל את כתבה מס' 1, כשהוא מציין מפורשות בכתבה כי "לא ניתנה תגובתו של מר ירום כהן, כיוון שהאחרון שוהה בחו"ל, ולאחר חזרתו מחו"ל תנתן תגובתו לכך". מייד לאחר שהגיע מידע לידי נתנאל כי התובע חוזר מחו"ל, ניסה להשיגו טלפונית עד למענה.
לחלופין, גם אם היה בתגובה לכתבה משום לשון הרע, לעו"ד חיטמן עומדות הגנות מכוח הדין.
בסיפא לכתבה, לאחר תאור מפורט של מימצאי פסק הדין וכולל ציטוטים מהעדויות שהופיעו בפסק הדין, הופיעה תגובה מאת מאור באותיות מודגשות: "מאור אדרי: "ממליץ בחום לאמנים לבדוק בגוגל לפני שהם חותמים" ממאור אדרי הפקות בראשותו של עמי אדרי ומשה זיו תיקשורת נימסר לפניית בטריבונה בנושא: "בין הזמר מאור אדרי לחברת ג'רני הפקות בע"מ תם בסוף 2011 הסכם לשיווק הופעותיו של מאור לאחר שההסכם בוטל ע"י מאור – הגישה ג'רני תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כאשר הצעד המרכזי שהתבקש בה הוא אכיפת ההסכם". אדרי המשיך: "בפסק דינה נשיאת בית המשפט כבוד השופטת הילה גרסטל נקבע כי לא ניתן לאכוף את ההסכם בנסיבות העניין ולנוכח מצב היחסים המעורער בן הצדדים ג'רני הפקות הגישה ערעור על פסק הדין לבית משפט העליון בטענה שבית המשפט המחוזי שגה בקביעתו האמורה. הוצאת העניין לתקשורת משקפת את המרמור שלו מההפסד בבית המשפט המחוזי ולא יכול להמשיך להרויח כסף על גבו של מאור אדרי..." התובעים טוענים כי האמירות כי התובע "ממורמר" משום שהוא "לא יכול להמשיך להרויח כסף על גבו של מאור אדרי" וכי התובעים הם ש"הוציאו" את הדברים לתקשורת הנם דברים כוזבים המהוים לשון הרע.
גם האמירה כי הסעד המרכזי שהתבקש בתביעה הוא אכיפת ההסכם, אינה מהוה עילה בלשון הרע, ולו בשל כך, שהשאלה מה הוא הסעד המרכזי, מהוה הבעת דעה, ומאחר וכל שהתבקש וכל שניתן ואשר לא ניתן פורט בגוף הכתבה.
לטענת עו"ד חיטמן, הוא לא היה מעורב בשום צורה בכתבה זו שלא הייתה מוכרת לו. גירסתו של עו"ד חיטמן כי לא היה מעורב בשום צורה בפירסום תגובה לכתבה מס' 1, לא נסתרה, ודי בכך כדי לדחות את התביעה נגדו בגין פירסום כתבה מס' 1.
האמירה בדבר עליית מדרגה בסכסוך בינם לבין ג'ורני מובאת עם סימן שאלה בסיומה, וכן צוין כי האתר נחסם בשל "הפרות של זכויות יוצרים". בהמשך מובאות הטענות מטעם אדרי וכן תגובה מפורטת של התובע לפיה "אין לי מושג על מה מדובר. אני שומע על זה בפעם הראשונה. זאת לא הדרך שלי. אני לא מבין בטכנולוגיות ואין לי קשר או תביעות על היצירות שלו. במקום לשאול אותי, למה לא לפנות ליוטיוב? היה לי הסכם לשיווק ההופעות שלו בלבד וכל התביעות שלנו הן בנוגע להסכם לי יש אינטרס שמאור יצליח ויהיה לו כמה שיותר הופעות כי לי כרגע מגיע כסף על כל הופעה שלו, גם מול לקוחות אני אומר עליו דברים טובים". ראשית, מהאמור עולה כי בטרם פורסמה הכתבה השלישית, התבקשה גם התבקשה תגובתו של התובע, ובנגוד לנטען על ידו.
...
כמו כן ישלמו הנתבעים 1 ו- 4, יחד ולחוד לתובעים שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
כל סכום שישלם הנתבע 4, לתובעים עפ"י פסק הדין, יושב לו על ידי הנתבע 1, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום.
התובעים ישלמו הוצאות משפט לנתבעים 2-3 בסך של 7,500 ₪, וכן ישלמו לנתבע 5 הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כפי שציינתי לעיל במסגרת ההליך שלפניי לא עומדת למבחן שאלת השמוש שעושים עורכי דין בכלל וסנגורים בפרט בכלי התיקשורת כחלק מהייצוג המשפטי שניתן על ידם ללקוחותיהם .לצורך הכרעה בתביעה דנן יש להיתמקד בפרסומים עצמם , וליתן מענה לשאלה האם התובע הוכיח כי בכלל הפרסומים או בחלקם פירסם הנתבע "לשון הרע "בנגוד לחוק באופן שפגע בתובע. פרסומים שאינם חוסים תחת הגנות חוק איסור לשון הרע.
עתה משהוסרו מהדרך טענות התובע בדבר מקומה של גרסת **** המאשימה את התובע בבצוע הרצח בהליך הפלילי בין שאר הגרסאות שהעלה **** כחלק מהגנתו בפני האישומים השונים ומשאין עוד ספק נוכח הכרעת הדין כי הנתבע חזר על גרסה זו של **** בפני כלי התיקשורת, גרסה שהוצגה כחלק מקוו ההגנה של **** במהלך ניהול ההליך הפלילי – יש לבחון כל אחד מהפרסומים שהציג התובע בכתב התביעה באספקלריה של חוק איסור לשון הרע שהוא הבסיס לתביעה שבפניי.
עסקינן בכתבה בעתון ידיעות אחרונות שמסגרתה הוצג מכתב שאין מחלוקת שכתב **** בעצמו ואף במהלך הכנת הכתבה הועבר המכתב לבחינת גרפולוג על ידי מערכת עתון "ידיעות אחרונות". בנסיבות אלו לא מצאתי כי התובע הוכיח עילת תביעה כלשהיא כנגד הנתבע בנוגע לפירסום זה. פירסום 10 ראיון בטלויזיה בערוץ 2 מיום 10.6.2012 בו נאמר כך על ידי הנתבע: "זה לא סוד שבמשפט הזה הרבה דברים לטובתו של **** או בוא נאמר דברים שמעלים ספק כבר צצו ועלו פה ושם, אם זה בעיית האליבי של ניר, אם זה חוסר ההתאמה בין שעות פעילות המחשב של ניר לאליבי שלו, אם זה הטענות של המכון הלאומי לרפואה משפטית שאינן מתיישבות בכלל עם הטענה בכתב האישום ועוד טענות רבות שאנחנו נפרוש בטענות ההגנה שלנו". ראיון זה עם הנתבע היתקיים בשלב מאוחר של ההליך הפלילי במקביל לשמיעת סיכומי התביעה .בפירסום שמיוחס לנתבע יש חזרה על טענות שונות שנטענו במהלך ההליך הפלילי וזאת כתשובה לשאלת המראיין באשר לטענות שמהוות הטלת ספק סביר בדבר אשמתו של **** ברצח.
הצטרפות לישכת עורכי הדין כ"ידיד בית משפט" על פני הדברים מתייתר הצורך בדיון בעמדתה העקרונית של לישכת עורכי הדין בנוגע לתביעה שלפניי וזאת נוכח התוצאה שאליה הגעתי לפיה לגבי כלל הפרסומים אין לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לתובע בין אם משום שאין עסקינן בפירסום של הנתבע, בין אם משום שהפירסום אינו מהוה לשון הרע ובין אם מאחר שעומדת לנתבע הגנה על פי החוק.
נוכח מסקנותיי דלעיל וחרף צירופה של לישכת עורכי הדין כ"ידיד בית משפט" לא מצאתי כי נסיבות המקרה שבפניי מצריכות הכרעה בשאלה עקרונית ורחבה יותר באשר להתנהלות עורכי הדין בכלל וסנגורים בפרט אל מול גורמי התיקשורת לא כל שכן לעניין מינון והקף פרסומים שחוסים כאמור תחת הגנות חוק איסור לשון הרע שכן כאמור במקרה דנן נמצא שהפרסומים שהוכחו שנעשו על ידי הנתבע חוסים תחת ההגנה הקבועה בחוק.
...
לאור האמור לעיל אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה כי פרסום זה מהווה לשון הרע.
איני מקבלת את טענות התובע לפיהן מדובר בגרסה משנית בלבד מבין מס' גרסאות שונות ואילו הנתבע באופן מכוון בחר להעצים דווקא גרסה זו על פני גרסאות אחרות של **** מתוך רצון לפרסם את עצמו בכלי התקשורת.
סיכום נוכח האמור לעיל, התוצאה היא שהתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע בגין פרסומים שונים שלטענת התובע מהווים פרסום לשון הרע, בנסיבות המקרה שהובא בפניי נדחית במלואה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

לסיום, התובעת מבקשת דחיית הבקשה לחיוב בהפקדת הערובה על הסף, וכן להורות על חיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בגין הליך דנא, בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד. לחילופין, מתבקש כבוד בית המשפט, להמיר את הפקדת הערבון מטעם התובעת, בערבות אישית מטעם התובעת 2, הגב' אמירה מרגלית, ולחילופי חילופין לקבוע כי גובה הערובה לא יעלה על שיעור של 5% מסכום תביעת התובעת.
לנתבעת ניתנה זכות תשובה והיא חזרה על האמור בבקשה והוסיפה כי התובעת לא צרפה תצהיר מאומת כדין ומטעם זה בלבד יש לדחות את תגובת התובעת.
בנוסף, הנתבעת דוחה מכל וכל את טענות התובעת בכל הקשור בגוף ההליך ולעצם הפירסום, שלטענת הנתבעים אינו מהוה לשון הרע.
ועוד, מעיון בדוח D&B עולה כי לתובעת לקוחות שונים המנהלים מחזורים עיסקיים גדולים יחסית.
התובעת מוגדרת בדוח כיציבה ובעל מצב כלכלי טוב וברמת סיכון התיקשורת נמוכה מהממוצע כאשר מסגרת האשראי המומלצת לספק היא 550,000 ₪ הגם שלא נימצאו התרעות מהותיות או פיגורים בתשלומים.
...
לסיכום מכל המתואר לעיל שוכנעתי כי מצבה הכלכלי של התובעת על יסוד החומר שהוגש מוכיח איתנות פיננסית ברמה הנדרשת של הוראות סעיף 353א לחוק.
בהינתן הנקוב לעיל, שוכנעתי כי יש מקום לסטות מהכלל המחייב את החברה בהפקדת ערובה שכן התובעת הצליחה באמצעות הראיות שצירפה בתצהיר ובנספחים, להוכיח דבר איתנותה הכלכלית.
לפיכך, בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי הצדקה לחייב התובעת בהפקדת ערובה, ועל כן אני דוחה את הבקשה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לאחר קבלת פניית סוריאנו תוקן הפירסום השני, הוסרה הכותרת "דרוקר משיב לסוריאנו: האקינג בשירות אוליגרכים והשותפות עם עו"ד יצחק מולכו", והוסרו ממנו מספר ביטויים, אך סוריאנו עמד על טענתו לבצוע עוולת הוצאת לשון הרע כלפיו.
לא ברור כיצד אמירה זו עלולה לפגוע בו וסוריאנו כלל איננו מסביר מה באמירה זו מהוה "לשון הרע". אך לאחרונה פורסמו באמצעי התיקשורת כותרות ענק ובהן "גאוה ישראלית" – "שיא בייצוא הבטחוני: ישראל מכרה נשק לעולם ב-12.5 מיליארד דולר, גם למדינות ערביות" (כותרת האתר ynet ביום 14.6.23).
ביחס לפירסום השני, מסתבר שסוריאנו מלין בעיקר על אותה כותרת שבנתיים נמחקה: דרוקר משיב לסוריאנו: "האקינג בשירות אוליגרכים והשותפות עם יצחק מולכו", ואף על כותרת המשנה שבה נאמר: "עוד בכתב ההגנה: פריצה למחשבים בשירות בעלי הון". פרט נוסף שהופיע בפירסום השני הוא שמות של לקוחות חברה בבעלות סוריאנו ובאלו גם שני שמות אלו: דימיטרי ריבולבוב ורות פרסל.
"תנאי הוא שהחזרה, שאינה חייבת להיות מילולית או מלאה, תשקף את תוכן הפירסום הקודם בצורה נכונה והוגנת, כלומר לא תוציא דברים מהקשרם, לא תיתן להם ביטוי חד-צדדי או בלתי מאוזן ולא תציג אותם באור אחר או תיתן להם משמעות שונה מאלה שבפרסום הקודם." (ע"א 348/85 בן ציון נ' הוצאת מודיעין בע"מ, פ"ד מב(1) 797, 801-802) אם כך, סעיף 13(7) בחוק איסור לשון הרע מקנה למפרסם הגנה מוחלטת מפני תביעה בטענה להוצאת לשון הרע, כאשר הפירסום מהוה דיווח על מה שאירע בהליך משפטי פומבי, ובילבד שהדיווח היה "נכון והוגן" ואפילו לא היה חזרה מלאה על אשר פורסם.
אם כך, בומבך הטיח ביטוי גנאי בטאוסיג וטען כי באתר פורסמו דברי שקר, טאוסיג הגיב בהכחשה וטען שדוקא דברי בומבך מהוים דברי שקר, שתי האמירות נתפסות כדעה אישית אגב ויכוח, ושתי האמירות אינן מהוות לשון הרע.
...
תביעת סוריאנו הייתה נדחית גם על יסוד הגנת תום הלב.
נמצא שאין זו תביעה שגרתית בה טענות תובע נדחות מפני טענות נתבע, אלא תביעה שהתבססה על טענות מופרכות בעליל.
ונוכח כל זאת, אני דוחה את התביעה במלואה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו