חזרה של הבעל אחרי מדור שקט הביתה

בהתאם להחלטה מיום ט' באייר התש"פ (03/05/2020) הגישו הצדדים סיכומיהם בעיניין צו המניעה למדור שקט ושליו.

והינה הנדון שלפנינו אינו חיוב מזונות ומדור בעלמא, כי אם מגורי האשה בבית שלטענתה יש לה בו זכות ממונית עצמאית למגורים, טענה שעדיין לא התבררה בביה"ד, וכלל לא התברר עדיין מעמדו הקנייני וזכויות השמוש של הבית עליו נסוב הדיון ובו מתגוררת עכשיו האשה, למי הוא שייך, ולא זו אלא שאפשר שאף אם אינו של האשה גם של הבעל אינו כי אם של גרושתו מנישואים ראשונים, וביה"ד אינו מוסמך כלל לידון איפוא בנכס זו שאינו של הצדדים כלל.

ובאמת נראה, דיסוד ביאור זה דכשהמניעה הוא מהבעל הא דחייב במזונותיה הוא משום שבידו לתקן הדבר ולהחזירה ע"י תיקון והסרת המניעה הגורם לה לצאת, מתבאר גם מדברי הרמ"א בס' פ' סעיף י"ח שם הביא מהרשב"א: "אישה שהלכה מבית בעלה מכח קטטה ואינה רוצה לשוב לביתו עד שיקרא לה בעלה, לא הפסידה מטעם זה מזונותיה, דבושה ממנו לשוב מאחר שיצאה ממנו בלא רשות ואינו מראה לה פנים, ואם הוא יבוא אצלה אינה מונעתו מכלום". ומבואר דהטעם דלא הפסידה מזונותיה אף שיכול להיות שהיא הגורמת לקטטה שהייתה ביניהם והיא זאת שקמה ועזבה את הבית, היינו משום שבידו של הבעל לקרוא לה ולהראות לה פנים שתחזור אליו, ובזה שאינו עושה כן נקרא אפוא הוא המפריד המגורים ולא היא, ומשום דלא אזלינן בתר מי שגרם ועזב והפריד בפועל את המגורים, אלא אזלינן בתר מי שמעכב את חזרת המגורים יחד, ומי שבידו להחזיר את המגורים יחד ואינו עושה כן הנו ה"מפריד", ודוק.

בהתאם לכך הזכות למדור, לפרטיות ולשלווה היא זכות בסיסית של האשה, זכות הקודמת לנישואין אלא שלאחר הנישואין מוטלת האחריות על הבעל לספק את צרכי האשה ולספק את זכויותיה כדברי הגמרא (כתובות ס"א ע"א):   ר' אלעזר אמר, מהכא: כי היא היתה אם כל חי, לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה  ואם כן, גם במקום שפקעו חיובי הבעל בהעמדת מדור, לא נפקעה זכותה של האשה  למדור משלה ושלא יכנסו אחרים לרשותה, אלא שלא מוטל על הבעל לספק זכויות אלו משלו.

...

ביום 22.2.18 שוב הגישה האישה בקשת צו הגנה למדור שקט ושלו, בתלונה כי הבעל מנסה לשים בבית קמיעות.

מחד קיימת לו הזכות לשוב לביתו, מאידך לפי התרשמותי הכיוון לא יהיה שלום בית בשלב זה. מהכרות עם הזוג שכללה מספר מפגשים נפרדים 2 משותפים כמו כן שיחות טלפוניות התרשמתי שבני הזוג במהלך הנישואין קיימו על פניו קשר זוגי ומשפחתי נורמאטיבי.

גם לאחר דחיית העירעור חזר ב"כ הבעל על בקשתו לזמן לעדות את גב' א. וכן הרב ג. ב. מ. וגב' ס. בית הדין השיב כי בדיון זה, שנקבע מיד לאחר שערעורו של הבעל בבית הדין הגדול על החלטת בית הדין דנן לדחות את בקשתו לפסילת ההרכב – נדחה, אין צורך בקבלת עדים.

...

לא מצאנו הכחשה מהבעל עצמו לנטען כנגדו, מלבד שהסביר התנהלות זו. למרות האמור, ביה"ד התרשם כי הבעל הבין את המורכבות לחיות בצילו של אדם שכזה.

האשה העלתה טענות לגבי היתנהגותו של הבעל ביחס אליה ואל הילדים, והיא דורשת שהוא יעבור טפול בכעסים לפני חזרתו לבית.

אם היתנהגות הבעל היא הגורמת להרחקתו מהאשה ומהבית, הרי שהבעל הוא המונע מעצמו לחיות בבית – הוא מחויב להעמיד לאשה מדור שקט וראוי, וזכותה להגנה על עצמה ובני משפחתה מחייבים את הרחקת הבעל.

כמו כן, בידה לידרוש שהבעל ייטיב את דרכיו טרם חזרתו לבית, והאשה לא תיחשב כאינה רוצה את בעלה כל זמן שדרישותיה סבירות, כמו שכתב הרמ"א (אבן העזר סימן פ סעיף יח) בשם הרשב"א (שו"ת החדשות סימן קעח): אישה שהלכה מבית בעלה מכח קטטה ואינה רוצה לשוב לביתו עד שיקרא לה בעלה – לא הפסידה משום זה מזונותיה, דבושה ממנו לשוב, מאחר שיצאת בלא רשותו ואינו מראה לה פנים, ואם הוא יבא אצלה אינה מונעתו מכלום.

אמנם יש לידון מצד מה שמצאנו בתשובת מהר"ם מרוטנבורג (הובאה בהגהת מיימוניות פרק כד מהלכות אישות הלכה יא אות ד) שכתב: ועוד אחרי שהביאה ריק אחד רוצח על בעלה לגזמו אם יעשה לה דבר, וגיזם לו להורגו – לא גרע ממקללת יולדיו בפניו לאבא שאול והילכתא כוותיה כל שכן הכא דמגזמת לו [.

...

אמנם יש לדון מצד מה שמצאנו בתשובת מהר"ם מרוטנבורג (הובאה בהגהת מיימוניות פרק כד מהלכות אישות הלכה יא אות ד) שכתב: ועוד אחרי שהביאה ריק אחד רוצח על בעלה לגזמו אם יעשה לה דבר, וגיזם לו להורגו – לא גרע ממקללת יולדיו בפניו לאבא שאול והילכתא כוותיה כל שכן הכא דמגזמת לו [.

ואם כן, אשה שתוך המריבה אמרה לבעלה שהוא רועה זונות – נימא שאבדה כתובה ולא שבקת חיי להנשים? ועוד אפילו לפי דמיונו: למה לא ראה סוף דברי ההגהות מיימוניות שם שצריכה התראה תחלה, ואם הבעל אומר שהתרה בה והיא מכחשת – חייב ליתן כתובה.

הרב מאיר קאהן פסק דין בהתאם לאמור מחליט בית הדין כדלהלן: יש לקבל את תביעת הגירושין של הבעל והאישה חייבת לקבל גט במועד הראשון שיקבע על ידי בית הדין.

בעיניין עמיאל (ע"פ 669/12 עמיאל נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (19.4.2012)) נאמר: "המדובר במסכת מתמשכת של אלימות, השפלה וביזוי כנגד בת הזוג... קשה להלום כי בישראל של המאה העשרים ואחת, עדיין רווחת התופעה של אלימות במשפחה, ובמיוחד אלימות נגד בת זוג, משל הייתה רכושו וקניינו של הבעל. כל זאת, תוך ניצול פערי כוחות פיזיים, לעתים תוך ניצול תלות כלכלית ורגשית של בת הזוג, ותוך ניצול העובדה שהדברים מתרחשים בין כתלי הבית כשהם סמויים מן העין. התופעה מעוררת שאט נפש וסלידה, והענישה בעבירות אלה צריכה לשקף את המימד המחמיר של עבירות אלימות במשפחה, תוך הכרה בעוול ובנזק הנפשי או הפיזי שניגרם לבת הזוג ובפגיעה בכבודה". הערכים המוגנים בעבירות בהן הורשע הנאשם, לרבות עבירת האיומים, נוגעים איפוא לשמירה על כבוד האדם, לפרטיותו, לזכותו למדור שקט ולשלמות הגוף והנפש.

חומרה נוספת מצויה בחזרת הנאשם על מעשי האלימות כנגד המתלוננת, תוך ימים ספורים, וזאת על אף הגעת שוטרים לביתו לאחר ארועי האישום השני.

...

מכל האמור לא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה לקביעת מתחם שונה או לחריגה ממנו: "עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן, וזו תמצא מקומה בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט" (עניין רובינסון, פסקה 98 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

משכך, בהינתן עתירת המאשימה כי הנאשם יישא בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות, למשך תשעה חודשים, *******, אין מקום להחמיר עמו מעבר לדרישה זו. ועוד: בהתאם לסמכותי לפי הוראות סעיף 51ו(ב) לחוק, בהינתן נסיבותיו המיוחדות של הנאשם (ראו סעיף 3.2 לחוות הדעת האחרונה מטעם הממונה על עבודות השירות) אני קובעת כי היקף שעות העבודה יעמוד על שש שעות בלבד.

סוף דבר הנאשם יישא בעונשים הבאים: תשעה חודשי מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות במקום העבודה 'יהדות בוכרה' ברחוב הכינור 2, תל-אביב יפו.

כך, בנידון דידן, הבעל טוען טענת ברי כי לאחר הנישואין יזמה האישה את הגירושין, וגם האישה שתבעה גירושין טוענת טענת ברי שתביעתה באה בשל מעשיו הרעים של בעלה, ועליה חובת הראיה.

כמו כן, הוא היה בטוח בצדקת דרכו ודחה הצעות רבות של פשרה, מאחר ולא הבין איך התורה תאפשר לאישה כזאת, לתפיסתו, להרויח כתובה, ואף שהובהר לו שידיעותיו בהילכות כתובות אינם מספיקות כדי להגיע למסקנה זו. אודה שאף האישה הצטיירה בעיני כאישה כנועה ושקטה, וכפי שהטיבה לתאר בפנינו ב"כ. דבר שני, הבעל דרש לכל אורך הדרך למצות את ההליך הפלילי ולאחר מכן לגשת לתביעת הכתובה, והאישה רצתה להיפך.

אם היתנהגות הבעל היא הגורמת להרחקתו מהאשה ומהבית, הרי שהבעל הוא המונע מעצמו לחיות בבית – הוא מחויב להעמיד לאשה מדור שקט וראוי, וזכותה להגנה על עצמה ובני משפחתה מחייבים את הרחקת הבעל.

כמו כן, בידה לידרוש שהבעל ייטיב את דרכיו טרם חזרתו לבית, והאשה לא תיחשב כאינה רוצה את בעלה כל זמן שדרישותיה סבירות, כמו שכתב הרמ"א (אבן העזר סימן פ סעיף יח) בשם הרשב"א (שו"ת החדשות סימן קעח): אישה שהלכה מבית בעלה מכח קטטה ואינה רוצה לשוב לביתו עד שיקרא לה בעלה – לא הפסידה משום זה מזונותיה, דבושה ממנו לשוב, מאחר שיצאת בלא רשותו ואינו מראה לה פנים, ואם הוא יבא אצלה אינה מונעתו מכלום.

...

כעין זה ראיתי שכתב ליישב בבני אהובה (פרק כד הלכה יד), וז"ל: "אך באמת נראה דאין כוונת רש"י דיש חילוק בין מה שהוא איסור תורה או דברי סופרים ומנהג יהודית רק כוונת רש"י לשלול עוברת על דת משה דקתני במתניתין שהוא מה שהיא מכשילתו בשמוש נדה ואכילת דברים אסורים בזו ס"ל לרש"י דאינה צריכה התראה דכי נמתין עד שתכשיל אותו שנית ודי במה שהכשילתו פעם אחת ולא על זה כתב לה כתובה שתכשיל אותו בדבר איסור." נמצאנו למדים שעומק החילוק בין דת משה ודת יהודית נעוץ בעובדה של החובה להוציאה, וכפי החילוק שהבאנו לעיל בדברי הרא"ש (כתובות סי' ט), שבעוברת על דת יהודית טעם ההוצאה משום חציפותא וחשד זנות, אבל בעוברת על דת משה, טעם ההוצאה הוא מחמת שמכשילתו וממילא טענתו עליה שאינו יכול לדור עימה והיא פורצת את מסגרת הנישואין בהתנהגותה, וכפי שכתב הרא"ש שלכך מה שעוברת על דת משה יוצאת ללא כתובה הוא רק בדברים שהיא מכשילתו אבל אם עוברת על האיסורים לעצמה אין טעם להוציאה, והואיל וטעם ההוצאה הוא מחמת כך שמכשילתו הרי ניתן לומר שמפסידה כתובה אף ללא התראה.

סוף דבר לפנינו תביעת כתובה שהוגשה ע"י האשה.

הרב אברהם הרוש – דיין מסקנה כאמור לעיל, נחלקו הדעות בענין חיוב הכתובה ובטעמי הדין.