מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

חזרה ממתן דמי לידה לביטוח לאומי

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

הנתבעת טענה שדין התביעה להדחות מאחר שהוגשה בשיהוי והתובעת היא זו שעזבה את מקום העבודה מבלי לתת התראה מראש ומבלי שהודיעה על סיבת סיום עבודתה כבר בחודש ינואר 2014 לפני שיצאה לחופשת הלידה ועזיבתה גרמה נזקים לנתבעת שהעלתה טענת קזוז בסך ל 50,000 ₪.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית והצהירה שבחודשים האחרונים לעבודתה מנהל הנתבעת הפסיק לשבץ אותה למשמרות באופן קבוע מה שפגע בדמי הלידה שקבלה מהמוסד לביטוח לאומי.
בעדותו השיב שלאחר חופשת הלידה התובעת הגיעה אליו למלא טפסים לביטוח לאומי, הוא מסר את הטפסים לרואה החשבון ושאל את התובעת מתי היא חוזרת או מתי היא מעוניינת לחזור והיא השיבה שהיא תיצור קשר, הוא נישאל מדוע אין אזכור בתצהיר לגירסה זו, על כך הוא השיב שזו האמת (עמ' 20 שורה 13 לפרוטוקול מיום 21.7.19).
...
הנתבעת טענה שדין התביעה להידחות מאחר שהוגשה בשיהוי והתובעת היא זו שעזבה את מקום העבודה מבלי לתת התראה מראש ומבלי שהודיעה על סיבת סיום עבודתה כבר בחודש ינואר 2014 לפני שיצאה לחופשת הלידה ועזיבתה גרמה נזקים לנתבעת שהעלתה טענת קיזוז בסך ל 50,000 ₪.
הנתבעת טענה שהתובעת סירבה לחתום על חוזה העבודה, הטענה לא הוכחה, הנתבעת לא צירפה כל התראה שנתנה לתובעת בעניין, על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה בסך של 1,000 ₪.
התובעת לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה כתוצאה מאי מסירת ההודעה על כן החלטתי להסתפק בסכום זה בין היתר בהתחשב בתקופת העבודה שהייתה כאמור שנה ושלושה חודשים.
סופו של דבר על הנתבעת לשלם לתובעת: א. הפסד השתכרות של 60 ימים לאחר חופשת הלידה בסך של 4,702 ₪.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כך למשל, פסק בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, בתיק ב"ל (י-ם) 1236/02 לוי - המוסד לביטוח לאומי, ([פורסם בנבו]): "מתן שיקול דעת לרשות אינו פוטר אותה מהפעלת מבחנים של סבירות ומדתיות ואינו נותן לרשות המנהלית מחסה מפני בדיקת תוכנו של שיקול הדעת - סבירותו, מדתיותו וכיוצ"ב. ..בית הדין רשאי כאמור לבחון את שיקול הדעת ובמקרה זה מסקנתנו הנה שהנתבע רשאי היה להפחית את דמי הלידה אך שיעור ההפחתה חורג ממיתחם הסבירות....". באופן דומה נהג גם בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, במספר מקרים.
עיון בחקירתה הנגדית בסוגייה זו מעלה כי תצהירה לא נסתר כמפורט: "ב-26.4, ישר אחר השהשתחררתי מביה"ח, הייתי בהריון בסיכון וכשהשתחררתי אחרי 4 ימים, אחרי ניתוח קיסרי, שלמתי מייד. היה לי לידה של תאומים ובגלל זה זה התעכב. אדגיש שיום למחרת חזרתי לביה"ח לניתוח שהבן שלי עבר, וזה היה בראש מעייני והייתי מספיק אחראית לשלם" (ר' עמ' 4 שורות 5-8 לפרוטוקול).
...
אנו סבורים כי הועדה לא שקלה נסיבות אלו במסגרת החלטתה וזאת למרות שהיה עליה לשקול את הנסיבות הייחודיות של התובעת כאמור ולהבהיר מדוע נסיבות אלו אינן נכנסות תחת תקנה 3(3) (10) לתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק), התשל"ה -1975, אולם הועדה לא עשתה כן. הצטברותם של השיקולים האמורים בסעיפים לעיל, מביאים אותנו למסקנה שנכון לראות את התובעת כמי שאכן נבצר ממנה לשלם את דמי הביטוח במועד שקדם ליום הקובע, בשל נסיבות כאמור בפסקאות (3) ו/או (10) לתקנה 3 לתקנות, וכי על כן יש לראות אותה כזכאית להענקה מטעמי צדק.
לסיכום בשל האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה לדמי לידה על פי סעיף 50 לחוק, אך יחד עם זאת, אנו מקבלים את התביעה כנגד דחיית הבקשה להענקה מטעמי צדק, ואנו קובעים כי התובעת זכאית למענק מטעמי צדק, מענק שלפי תקנה 12 לתקנות, אמור להיות בגובה דמי הלידה שהתובעת היתה יכולה להיות זכאית להם, אילו היתה זכאית לדמי לידה.
הן בשל שהתובעת רוב ההליך לא היתה מיוצגת, והן בשל העובדה שהתביעה התקבלה בחלקה – אין אנו מחייבים את הנתבע בהוצאות משפט.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

התובעת טוענת שטענת הנתבע בסיכומיו, לפיה לא מוטל עליו לנחש מהי כוונת המבוטח כאשר מוגש דיווח חסר שאין בו כדי להביא לשינוי במעמדו, אינה אלא טמינת הראש בחול בנגוד לחובתו של המוסד לביטוח לאומי, כגוף סוצאלי, לפעול לטובת המבוטחים ולסייע להם במיצוי זכויותיהם.
הנתבע טוען שבקשת התובעת להענקת דמי לידה מטעמי צדק, נדחתה כדין, שכן לא נבצר מהתובעת לשלם את דמי הביטוח לפני המועד הקובע ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה - טעות, ולוּ של רו"ח של מבוטח, אינה מקיימת את התנאי של נבצרות שבתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקה מטעמי צדק), התשל"ה-1975 (להלן: "התקנות").
בהתאם לכך, בית הדין מחליט לקבל את התביעה, במובן זה שבית הדין מורה על החזרת בקשת התובעת להענקת דמי לידה מטעמי צדק, לפקידת התביעות, על מנת שתשוב ותחליט בבקשה תוך לקיחה בחשבון של שתי עובדות אלה: הגשת דיווח 672 על ידי התובעת ביום 30.4.19 ומכתבו השני של רו"ח סברנסקי.
...
סוף דבר התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 18 לעיל.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

פגור בתשלום דמי ביטוח לאומי הוביל לכך שנמצאה כמי שאינה זכאית לתשלום דמי לידה, בגין לידה מסוף שנת 2017.
כאמור בראשית הדברים לאחר ישיבת ההוכחות, ולנוכח הערות בית הדין, המוסד שב ושקל את החלטתו בשאלת הענקת דמי הלידה לתובעת מטעמי צדק, אך נותר בעמדה שלא מגיעה לתובעת ההענקה, בעיקר מהטעם שהתובעת לא קיימה את החובות המוטלים עליה כעצמאית.
...
על רקע האמור נשאלת השאלה אם נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת של המוסד כששקל אם לתת לתובעת הענקה מטעמי צדק או לא. כאמור, לשיטת התובעת נפל פגם וניתן לראות בה כמי שנבצר ממנה לשלם את החוב במועד מחמת מסירת מידע לא נכון מאת עובד המוסד שפעל בתפקיד (תקנה 3(9)) או מסיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת הענקה (תקנה 3(10)), מהטעם שלטענתה מכתב המוסד מיום 13.11.2017 גרם לה להבין שלא נשאר לה חוב דמי ביטוח.
לאחר שקילת מכלול טענות הצדדים ובחינת חומר הראיות הגעתי למסקנה כי נפל פגם בהפעלת שיקול הדעת של המוסד בבחינת בקשת התובעת להענקת דמי לידה מטעמי צדק ואסביר.
סוף דבר – התביעה מתקבלת במובן זה שעניינה של התובעת יוחזר לפקידת התביעות לשקילה חוזרת של בקשתה להענקה מן הצדק, בשים לב שהתקופה הרלוונטית לבחינת פעולותיה של התובעת היא מיום 1.10.2017 ועד למועד הלידה.

בהליך תלה"מ (תלה"מ) שהוגש בשנת 2020 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

מן הכלל אל הפרט, לענייננו: בטרם נפנה לגופם של דברים, יש להדרש לטענתו המקדמית של הנתבע לפיה לא ניתן ולא ראוי להחיל רטרואקטיבית קונסטרוקציה משפטית של הורות מכוח "זיקה ולזיקה" אשר הוכרה בפסיקה רק בשנת 2015 , קרי כשלוש שנים לאחר לידת הקטינה ושאינה בבחינת הוראות חוק בעוד שהדין שהיה קיים בעת הורית הקטינה היה חוק האימוץ בלבד אשר חייב את הסכמת ההורה הביולוגי לצורך הקניית הורות.
כן, הודה הנתבע כי אביו של התובע שהנו סוכן ביטוח במקצועו, דאג לביטוח רפואי לקטינה וסייע להם בכך ואף כינה את הקטינה בשם "נכדה חדשה שלנו" (ר' נספח י' לתצהיר עדות ראשית של התובע; עדות הנתבע 20 .
לטענת התובע, עם חזרתם של הצדדים מהודו מצבם הכלכלי לא היה טוב – התובע היה לאחר תאונת עבודה, ואילו הנתבע המתין לקבלת דמי הלידה מהמל"ל –ומשכך לא יכלו הצדדים לשאת בעלויות ההליך המשפטי.
...
בנסיבות אלו, אני קובעת כי המשמורת על הקטינה תהא לידי הנתבע.
אשר לחלוקת זמני השהות, לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים ובשים לב לכך שנדרשת הרחבת זמני השהות באופן הדרגתי ולאחר עיון בהמלצות מכון שלם ומאחר שממועד מתן ההמלצות, הקטינה כבר גדלה והתבגרה וכן בשקלול כל הנתונים לרבות טובתה של הקטינה להרחבת הקשר עם התובע, אני מורה כי זמני השהות של התובע עם הקטינה יתקיימו כדלקמן: בשלושה חודשים ראשונים מפגש/ אחד במהלך השבוע ללא לינה, מתום המסגרת החינוכית או לחילופין בשעה 16:00 ועד השעה 20:00 וכן מפגש אחד פעם בשבועיים, ביום שישי או שבת משעות הבוקר עד שעות הערב.
סוף דבר: אשר על כן, מכל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: התביעה למתן צו הורות לתובע – מתקבלת; ניתן בזאת צו הקובע כי התובע יירשם כהורה נוסף של הקטינה והיא תרשם כבתו לכל דבר ועניין וחלות בינו לבין הקטינה כל החובות והזכויות והסמכויות הקיימות בין הורה לילדו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו