בהקשר זה אפנה בנוסף לדברים שהבאתי מספרו של ראבילו,גם לעמ(חי')358/06 ס.י נ' ס.א (25.9.06 ,פסקה 21),שם בית המשפט המחוזי (כב' השופט י.עמית ) קבע בנסיבות דומות כי אין לאפשר לנותן התחייבות למתן מתנה לחזור בו מהתחייבותו , לאחר שעל בסיס ההיתחייבות השקיעו מקבלי המתנה כספים בבניית ביתם במקרקעין שניתנו להם במתנה , והתגוררו במקום במשך מספר שנים, ובית המשפט שם הפנה גם לע"א 157/85 פלדמן נ' פלדמן פ"ד מג(1) 173(1989),שם נקבעו על ידי בית המשפט העליון קביעות דומות.
...
בין לבין, ביום 7.5.17 הוגשה התביעה ובדיון שהתקיים לפני ביום 17.5.17 בבקשת הנאמן לממש את הזכויות בנכס, אליו התייצבה גם התובעת, הודיע ב"כ התובעת על הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, לרבות טענות ב"כ התובעת, קבעתי כי בשל הגשתה של התביעה בעניין דירת אחותם של החייבים ,כאשר על פי הטענה נמכרה לחייבים, נראה כי לא ניתן, באותו שלב, להתקדם לגיבוש תוכנית פרעון בהליכי הפש"ר של החייבים והוריתי לנאמן להגיש תוך 90 יום הודעת עדכון בדבר תוצאות פעולתו להעברת הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה ובמקביל לכך להשלים את בדיקת טענות ב"כ החייבים ביחס לתביעת החוב של בנק מרכנתיל דיסקונט, ובאם ימצא כי יש בהם ממש, יפעל ביחד עם ב"כ החייבים לגיבוש תוכנית פרעון בנוגע לחייב וציינתי כי ככל שתבוטל תביעת החוב של בנק מרכנתיל, ניתן יהיה לגבש תוכנית פרעון בעניינו של החייב גם בהתעלם מהזכויות הנטענות בדירה שרשומה ע"ש התובעת.
כמו כן אני קובע כי לאור ההסכם שינו החייבים את מצבם, וכי לא עלה בידי התובעת לבסס עילה לביטול התחייבותה על פי הסכם המתנה בשל התנהגות מחפירה של החייבים או הרעה ניכרת במצבה הכלכלי, בהסתמך על הוראות חוק המתנה.
כמו כן , ובשים לב לקיומו של הסכם המתנה והצהרות התובעת בכתב ההתחייבות , ובניית הבית(התוספת) במקרקעין על ידי החייבים מכספם , והעדר עילה לביטולו של הסכם המתנה , אני מקבל את טענת הנאמן לפיה כי לחייבים זכות להירשם כבעלים של חלק המקרקעין עליו נבנתה התוספת , וכמו כן לחייבים זכויות במקרקעין הנובעות מבניית התוספת על ידם.
לפיכך אני מורה על דחיית תביעת התובעת בת.א 9616-05-17 על כל חלקיה והתובעת תשא בהוצאות הנאמן בסכום של 7,500 ₪.
