חזרה מהודיה לאחר הסדר טיעון

המערער ידע כי הוא נוהג בפסילה בשנת 2016 ויש להפריד בין נושא חישוב הפסילה לבין גיבוש יסודות עבירת הנהיגה בפסילה שהשתכללה בשנת 2016; בעיניין התסקיר נטען כי אכן על פי הפסיקה כאשר יש סתירה בין התסקיר להודאת הנאשם, יש לבחון את הנושא; אולם במקרה דנן, ולאחר הצגת הסדר הטיעון המערער הבהיר כי הוא מודע להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ריצה זה מכבר רוב העונשים שהוטלו בגזה"ד ורק לאחר הגשת הבקשה להפקעת צו המבחן נולדה הבקשה לחזרה מהודיה אשר רחוקה מלהיות כנה - לאור היתנהלות זו המשיבה בדיעה כי יש לדחות את טענות המערער.

...

כפי שהקדמתי, העיתוי מכריע ורק במקרים חריגים ואף יוצאי דופן ניתן להיעתר לבקשה כזו אחרי חלוף שנים ממתן גז"ד ועוד כאשר המערער ריצה את רוב העונש, כפי ענייננו; מה גם שבהתאם להתרשמותי אשר עומד ביסוד בקשה זו הינו ניסיונו של המערער לחמוק מהשלכות נהיגתו במספר הזדמנויות לאחר פסילת רישיון נהיגתו בהליך קמא, דבר העולה מדברי הסניגור לפניי: "לשאלת ביהמ"ש: יש למערער תיק פתוח של נהיגה בזמן פסילה מ 20.6.20.

לאור זאת, ולמרות שעסקינן בהליך פלילי אני סבור כי זהו מקרה חריג שמצדיק חיובו של המערער בהוצאות לאוצר המדינה (רע"פ 7215/20 ניסים זגורי נ' עריית חולון, פס' 9-10 (3.11.20).

לאור האמור אני מורה על דחיית הערעור.

רקע והליכים קודמים המבקשים הודו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדם לבית משפט השלום בירושלים והורשעו בבצוע בצוותא של עבירת פציעה בנסיבות מחמירות, כשהעבריין נושא נשק חם או קר, לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בבצוע עבירה של קשירת קשר לבצוע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין.

שנית, בקשה לחזרה מהודיה לאחר שניתן גזר דין – אם לכך כיוונו המבקשים – תיתקבל במקרים חריגים בלבד, כאשר מתעורר חשש כי הודיית הנאשם נימסרה בנגוד לרצונו החופשי או מבלי שהבין את משמעותה (רע"פ 9202/20 חלאף נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (26.1.2021)).

...

נוכח כל האמור, דחה בית המשפט המחוזי את שני הערעורים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

על פי הסדר הטיעון העונש שהוטל על המבקש היה 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס 1,500 ₪, ואילו החזרה מההודאה מעמידה אותו בסיכון גזירת עונש חמור יותר, ככל ויורשע לאחר ניהול הוכחות.

נראה כי בנסיבות העניין, לנוכח טענת המבקש לא יהיה צודק וראוי לקשור את המבקש להודאתו במקום לאפשר לו לנהל את ההליך ביחס לעובדות ולעבירה המיוחסת לו, בשל החשש ולו הקל שבקלים, שמא באמת ובתמים עומד לפני נאשם שהנו חף מכל עבירה, ואשר הסכים להודות מתוך טעות בסיסית במהות המעשה שעשה והעבירה שיוחסה לו. בנסיבות העניין, החלטתי להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו לפנים משורת הדין, לביטול הסדר הטיעון ולביטול פסק הדין אשר ניתן ביום 10.03.2021.

...

הוא הוסיף כי דחיית הבקשה תגרום למבקש נזק בלתי הפיך, וכי מן הדין לתת למבקש את יומו ולו לפנים משורת הדין, בהתחשב בנסיבות שהביאו לטעות שנפלה ולסיכום שהושג עקב הכשלים עם המשיבה.

ומן הכלל אל הפרט אקדים אחרית לראשית, ואבהיר כי לאחר שנתתי דעתי לנסיבות שלפניי, כמו גם לנימוקי הבקשה ולטיעוני הצדדים בעקבותיה, נחה דעתי כי המבקש עומד בתנאים הנדרשים, לשם מתן היתר לחזרה מהודיה, ושוכנעתי כי הבקשה מבוססת על רצונו האמיתי והכן של המבקש להילחם על חפותו, ולא על חישוב טקטי אשר נועד להשגת רווחים משניים, בשלב דיוני זה. להלן אנמק.

נראה כי בנסיבות העניין, לנוכח טענת המבקש לא יהיה צודק וראוי לקשור את המבקש להודאתו במקום לאפשר לו לנהל את ההליך ביחס לעובדות ולעבירה המיוחסת לו, בשל החשש ולו הקל שבקלים, שמא באמת ובתמים עומד לפני נאשם שהינו חף מכל עבירה, ואשר הסכים להודות מתוך טעות בסיסית במהות המעשה שעשה והעבירה שיוחסה לו. בנסיבות העניין, החלטתי להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו לפנים משורת הדין, לביטול הסדר הטיעון ולביטול פסק הדין אשר ניתן ביום 10.03.2021.

כפועל יוצא אני קובעת דיון הקראה במעמד הצדדים ליום 11.07.2021, שעה 12:00.

עניינו של ההליך כאן – דחיית בקשת המבקש, שהוגשה ביום 27.1.2020 לבית משפט השלום לתעבורה בחדרה, לפי סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ) ובה נתבקש בית המשפט לאפשר לו לחזור בו מהודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בהליך העקרי, בו הורשע במסגרת הסדר טיעון ביום 7.6.2017.

לפיכך, גם אם הייתי מקבל את נקודת המוצא בדבר זכות הטיעון, לא ראיתי להשוות מקרים אלו למקרה דנן, שבו המבקש הגיש בקשה לחזרה מהודיה, כשנתיים וחצי לאחר מתן גזר הדין, שהפך חלוט – בקשה שלא היה מקום להגישה וכאמור, נידרש היה לדחותה על הסף.

...

במסגרת הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ונדחה, הטיל עליו בית המשפט המחוזי הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף.

מכל מקום, ומבלי להביע עמדה ביחס לגישתי-שלי בסוגיה, סבורני כי ענייננו שונה ממקרים אלו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

הנאשמים הודו והורשעו ונגזר דינם בתיקים שבנידון בתאריך 18.7.23 וזאת לאחר הסדר טיעון כולל אליו הגיעו הצדדים.

בהקשר לאמור הפניתה לע"פ 2840/23 קוטובסקי נ' מדינת ישראל המפרט את העילות לחזרה מהודיה במסגרת הסדר טיעון.

...

כפי העולה מתגובת הסנגור שנתמכה ע"י ב"כ המאשימה שנכחה בעת קיום השיחות הטלפוניות עם הנאשם, הרי שאכן ההסכם נאמר לנאשם, הוא קיים באמצעות עורך דינו מו"מ באשר לסכום האמור כאשר בסופו של דבר ההסכמה הייתה לתשלום קנס כולל בסך 98 אלף ₪.

נוכח האמור הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

עוד אני מחייב את הנאשם בתשלום הוצאות הסנגור (אין האמור מתייחס לנושא שכר הטרחה) בסך 2,500 ₪ וכן תשלום הוצאות למאשימה גם כן בסך 2,500 ₪.