חזרה לעבודה לאחר שנת שבתון: זכויות וחובות

דיון והכרעה בית המשפט העליון חזר וקבע כי אין לסטות מן המתוה שקבע המחוקק לבירור חבותו של נישום ברמות הליכי השגה וערעור (ע"א 306/78 קרוליק נ' עיזבון המנוח פנחס (1979); ע"א 9168/06 יזדי נ' פקיד שומה י-ם 3 (19.1.10); בג"צ 3486/09 סגל נ' פקיד שומה רחובות (3.8.09); בג"צ 1382/20 ויסמן נ' פקיד שומה ת"א 4 (7.12.20)).

מטעם המשיבים נטען כי במקרה הנידון, אין מדובר בטענות כנגד שומות שהוציא פקיד השומה ואף לא בטענות נגד חובות מס של נישום ומשום כך, אין מסלול ייחודי בפקודת מס הכנסה שבו על המשיבים לצעוד.

סעיף 160(א) לפקודה, שכותרתו "החזר מס יתר בעקבות שומה", קובע כי מי ששילם מס לשנת מס מסוימת, בין דרך ניכוי ובין בדרך אחרת, יתר על הסכום שהוא חייב בו, יהיה זכאי שיוחזר לו תשלום היתר, תוך שנה מיום שנערכה השומה שבה נקבע סכום היתר, או תוך שנתיים לאחר תום שנת המס שבה שולם המס, לפי המאוחר.

מדובר במחלוקת שומתית בדבר החבות במס, הנוגעת לפרשנות סעיף 2(2) לפקודה (הכנסת עבודה בידי עובד), בכל הקשור לעלות כרטיסי הטיסה עבור בני משפחתו של העובד, ובדבר ההכרה בתשלומים כהוצאה מוכרת בידי העובד מהכנסותיו באותה שנת שבתון, לפי סעיף 17 לפקודה ובדבר פיצול של הוצאה מעורבת (הוצאה פרטית ועסקית), בדומה לפיצול שנידון בע"א 4243/08 ורד פרי נ' פקיד שומה גוש דן (30.4.09).

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף.

בהתאם לאמור, אני מורה על מחיקת התובענה.

המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ תוך 45 ימים מהיום, ולאחר מועד זה יתווספו לסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאחר ששבה משנת השבתון חדלה התובעת מלנהל הגן והחלה לעבוד כגננת מדריכה בכגננת משלימה.

משרד החינוך מנע ממך לחזור לגן? משרד החינוך אמר זה צורכי המשרד, המשרד מינה אותי כמדריכה ואני מרגישה בחינוך כשליחות ואם המשרד אומר אני נענית לבקשתו אבל הם לא ציינו שום הערה לגבי מה החובות והזכויות שאני מדריכה לא ציינו ולא ידעתי במה זה פוגע הם לא ציינו מה הזכויות והחובות, ברגע שהמשרד פונה אליי אני מרגישה שליחות כאשת חינוך לתרום ולעשות.

...

על פי החלטתי מיום 27.1.22 נמחקה התביעה לתשלום 28,820 ₪ וכן כל העילות הנוגעות לטענות התובעת לעניין גמלאות.

בעניין זה מקובלת עלי הפסיקה אליה הפנתה המדינה בעב 2188/01 אזולאי פרידה – מדינת ישראל-משרד החינוך והתרבות (28.9.05) (סעיף 29 בסיכומיה), שם קבע השופט משה טוינה בעניין גרירת גמול ניהול: "הזכאות לגרירת גמול ריכוז גן בעקבות מעבר מתפקיד המזכה בתשלום גמול כאמור לתפקיד בו אין העובדת זכאית לגמול ריכוז גן – מותנית בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

לאור המפורט לעיל, דין התביעה להידחות, הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין בשים לב לכך מעבר התובעת לתפקיד הדרכה מתפקיד ניהול גן, מקורו היה במפגש רצונות בין הצדדים וכן מהסיבהשהתובעת הועברה לתפקיד הדרכה, תפקיד שסוייג במסגרת תקנון שירות ההוראה והוועדות שהתקיימו לאחריו, ביחס לגרירת גמול הניהול.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

בעיניין ביסאן[footnoteRef:9] ניתנה גם היתייחסות לחובת הגילוי המיוחדת כאשר המעסיק הוא גוף צבורי: [9: ע"ע (ארצי ) 5579-09-19 נג'אח ביסאן - מועצה מקומית יאנוח-ג'ת (נבו 21.10.2020)] "נראה כי אין צורך להכביר מילים על כך שהחובה לנהוג בתום לב, וחובת הגילוי הכרוכה בה, מהוה חובה בסיסית ומשמעותית בכל חוזה עבודה, ודאי כאשר מדובר כבעניינינו במעסיק צבורי שמוטלות עליו גם חובות הגינות מכוח המשפט הצבורי." עוד נקבע בפסיקה כי חובת הגילוי היזום של המעסיק בדבר שינויים בזכויות של עובד גדלה בהתאם לגודל ההשלכות הכלכליות של השינוי על העובד: "חובת הגילוי המוגברת כוללת חובת גילוי יזום מטעם המעסיק לעובד, לרבות חובתו המוגברת להביא לידיעת העובד מידע חיוני בכל הנוגע לתנאי העבודה והשינויים בהם. במסגרת זו קמה חובתו המוגברת של המעסיק, להביא לידיעת העובד שינויים ותמורות בתנאים הסוצאליים, לרבות אפשרות העלאת שיעור הגימלה הפנסיונית באמצעות רכישת זכויותיו הפנסיוניות וההסדרים לפיהן. זאת, נוכח ההשלכות הכלכליות הניכרות הכרוכות במהלכים ממין אלה...

יציאה לחל"ת ופגיעה ברכיבי שכר תחילה נציין, כי מקובלת עלינו טענת התובעת שלפיה כאשר היא ביקשה לשהות בחל"ת לאחר שנת השבתון היא לא העלתה על דעתה כי ליציאתה לחל"ת יהיו השפעות על גובה המשכורת שלה בחזרתה לעבודה: "אני אומרת בכנות ובפשטות- לא יכולתי להעלות על דעתי כי תהא פגיעה כה חמורה בשכרי ובזכויות הפנסיה שלי.[footnoteRef:13]" [13: ס' 14 לתצהיר התובעת.

...

בנסיבות העניין, שוכנענו, כי יש להביא בחשבון את 'אשמה התורם' של התובעת רק בפסיקת ההוצאות.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מקובלת עלינו עמדת התובעת כי יש לבחון את היקף חובת היידוע גם כאשר הפגיעה בגמלה של העובד אינה מתרחשת בסמוך למועד הפרישה.

על רקע האמור, בהתחשב בהפרה המצטברת של חובת ההגינות וחובת היידוע החלים על הנתבע, דעתנו היא, כי הסעד הראוי הוא קביעה הצהרתית שלפיה הנתבע מנוע מלשלול מהתובעת את זכאותה לתשלום תוספת גמול חינוך, זכות שעמדה לתובעת במשך למעלה מ- 20 שנים, עד למועד יציאתה לחל"ת. סוף דבר התביעה מתקבלת.

ואם כך, הרי שבידי הבנק עמד 'כוח תביעה' בגין מלוא חוב ההלוואה כבר בשנת 2009, בחלוף 15 שנה ממועד הענקת ההלוואה, שכן עד למועד זה אמורה הייתה ההלוואה להפרע במלואה.

כך או כך, תשלומי העמותה לאורך השנים היוו "ביצוע מקצת הזכות" המהוים "הודאה" בהתאם לסעיף 9 (להלן: סעיף 9) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: החוק או חוק ההתיישנות) אשר זו לשונו: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה.

היתנהלות זו חזרה על עצמה בשנים שלאחר מכן.

יפים לענייננו הטעמים הבאים אשר פורטו באשר ליחס שבין חוק ההתיישנות לבין תקנה 5 לתקנות בתי משפט, בתי הדין לעבודה ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א-1982 (להלן: תקנות השביתה) בעע (ארצי) 432/07 ‏פלוני נ' אלמונית (22.8.2010), פסקה 21, וכדלקמן: "הוראה זו אינה יכולה להתגבר על מיגבלת ההתיישנות משלושה טעמים: ראשית - תקנה 5 היא בבחינת חקיקת משנה ובהיעדר הסמיכה מפורשת בחוק, אין היא יכולה להתגבר על הוראה שמקורה בחוק. שנית - מדובר בתקנות סדר דין שהותקנו מכוח חוק בתי המשפט והן חלות, מעצם טיבן, על הסדרים הנמצאים בתחומי תחולתו של חוק זה. על פני הדברים אין בכוחן לשנות הוראות שמקורן בחוק אחר (חוק ההתיישנות). שלישית - הוראת תקנה 5, על פי לשונה וטיבה, עוסקת בהארכת מועדים הקבועים בסדרי הדין והיא לא נועדה לחול על הוראות מדיני ההתיישנות" אף שהדיון שם עסק בסיטואציה של השבתת בתי המשפט ובתקנה 5 ל'תקנות השביתה', הדברים יפים לטעמי גם לסיטואציה של השבתת בתי המשפט בשל מצב החרום המיוחד שנבע ממגפת הקורונה.

זאת, בהקש מן הכלל הקבוע בסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 הקובע כך: "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה." בע"א 3141/99‏ מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד פונדמינסקי, פ''ד נה(5) 817 (2001) נקבע כי הוראה זו חלה גם על מניין תקופת ההתיישנות כאשר זו הסתיימה במהלך פגרת בתי המשפט.

...

לטענת הנתבעים, במועד הגשת כתב התביעה (18.5.2020) כבר חלפה תקופת ההתיישנות ועל כן יש לדחות את תביעת הבנק.

כפי שיפורט להלן, עילת התביעה התיישנה ועל כן דין התביעה להידחות.

למסקנה דומה מבקש הבנק להגיע מכך שגרליץ העלה את האפשרות להעביר את החומר לבדיקת רואה חשבון דבר המלמד לשיטת הבנק על הודאה בחבות מכוח ההסכם השני.

התביעה הוגשה ביום 18.5.2020 ועל כן דינה להידחות.

עובדת זכאית לאחר ותק של שנת עבודה במקום עבודה אחד לחופשת לידה של 26 שבועות שמתוכם 15 שבועות הם בתשלום.

בנוסף זכאית העובדת לחל"ת מעבר לחופשת הלידה ובילבד שהאורך המקסימלי של החל"ת יהיה רבע מהתקופת העבודה ולא יותר משנה: (ד) (1) עובדת רשאית להיעדר מהעבודה, מתום תקופת הלידה וההורות, מספר חדשים כרבע מספר החדשים שבהם עבדה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, אך לא יותר משנים עשר חודשים מיום הלידה וחלק של חודש לא יבוא במנין, ואולם ממספר החודשים שתהיה העובדת רשאית להיעדר בהתאם לפסקה זו, יופחתו מספר השבועות שבהם עלתה תקופת הלידה וההורות שנוצלה על ידי העובדת לפי סעיף 6(ב)(1), על חמישה עשר שבועות, או על תקופה של חמישה עשר שבועות, בתוספת הארכות; (2) היעדרה של העובדת מעבודתה מכוח פסקה (1) דינו כדין חופשה ללא תשלום וזמן היעדרה לא יבוא במנין לגבי זכויות התלויות בוותק; (3) עובדת שנעדרה מעבודתה מכוח פסקה (1) והתייצבה לעבודה לפני תום תקופת הלידה וההורות שלה, או הביעה רצונה לחזור לעבודה כאמור, לא יוכל המעסיק לדחות את החזרתה לעבודה יותר מארבעה שבועות מיום שהתייצבה או הביעה רצונה לחזור.

על פי צו הרחבה - הסכם מסגרת 2000 זכאות לדמי חגים קמה במקום העבודה ולא לפי המעסיק (סעיף 7(א) לצוו ההרחבה) משכך, מדובר ברצף של תקופת עבודה במקום עבודה אחד לצורך ותק (בשונה מנשיאה בחובות הנתבעת 2) ולכן יש מקום לשלם לתובעת דמי חגים מהחודש הראשון שהחלה הנתבעת 1 לשלם לה שכר ישירות.

התובעת לא זכאית ליום בחירות שכן כל מטרתו של מתן שבתון ביום בחירות הוא לממש את זכות הבחירה ולתובעת אין זכות לבחור.

...

בנסיבות אלו אנו מחייבים את הנתבעת ב- 9 ימי חג לשנה.

פיצויי הלנה נוכח דחיית תביעתה של התובעת לפיצויים ולשאר רכיבי התביעה הרלוונטיים להלנה, נדחה רכיב תביעה זה. סוף דבר: התביעה נדחית ברובה.

נוכח דחיית מרבית התביעה, התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.